ביטול תורה, האומנם?!

חבוש בכובע הקסקט שלו סובב העגלון בביישנות בין ספסלי הישיבה, ובלע בעיניו החומות את כל מי שנקרה בדרכו, עד שלבסוף איתר את הנער שחיפש, תקע לידיו שקית נייר קמוטה והסתלק כלעומת שבא. מיהו אותו נער מסתורי?
הגדל

חבוש בכובע הקסקט שלו סובב העגלון בביישנות בין ספסלי הישיבה, ובלע בעיניו החומות את כל מי שנקרה בדרכו, עד שלבסוף איתר את הנער שחיפש, תקע לידיו שקית נייר קמוטה והסתלק כלעומת שבא.

באותו רגע הונחה אבן יסוד בבניין נפשו של מי שעתיד לצמוח ברבות הימים לתלמיד חכם ורב בישראל, ויותר מכך, בחבילה זו היתה טמונה מסירות נפשם של יהודים מדור העבר, שאמונתם בבורא והשתוקקותם לקיום התורה ולמצוותיה כה עזים היו, עד כדי כלות הנפש, שלא חשו כלל כי מעשה גבורה עושים המה, או כי אורח חייהם ראוי להיחרת בלב הדורות הבאים. אך הוא ראוי גם ראוי.

קורא יקר, ש"צוואת הדגים המלוחים" - גליון 606 - הזיחה נים או שניים בליבו, כך הוא כותב, הפנה את תשומת ליבנו למכתב נוסף, מאלף ביותר, שיש בו כדי לחשוף מעט ממסירותם המופלאה לתורה של אבותינו ואמהותינו, לא לפני דורות רבים כל כך.

מספר שנים לפני שהחבילה שאנו עוסקים בה נשלחה מעיירה שכוחה בפולין, ויסוקה, פסע ילד בן תשע מבית מט-ליפול באותה עיירה, בדרכו ללמוד תורה. אביו, רבי נתנאל דוד, איש תמים וצדיק, ואמו יראת האלוקים, שלחוהו לישיבת ר' מייעלס שבוילנא העיר.

ילד בן תשע.

שם, בישיבת ר' מייעלס, שקד הילד על התורה ועל העבודה לשביעות רצונם המלאה של הוריו. לא פעם ולא פעמיים תקפוהו געגועים עזים למשפחתו ולביתו, אך היה עליו להרוות את צמאונו בביקורים החד-שנתיים, ואולי הדו-שנתיים שערך בבית הוריו לקראת החגים. בימים עברו לא היו ברירות הרבה. חלפה עברה לה שנה, שגררה אחריה שנה נוספת ועוד אחת, וכבר לא היה מיודענו בן תשע, אלא על סיפה של שנתו השלש עשרה. בר מצווה.

בימינו יש לנער בר מצווה למה לצפות. מסיבת מצווה, ולו הצנועה ביותר, היתה נחשבת פעם כחתונה מכובדת. נקל לשער כי באותם ימים הרהר הילד בשולחן הגדול שבבית הוריו, זה שהועבר אליהם בירושה מבית סבא, עמוס במגדנות. אפשר שאף ירכשו דג גדול, כפי שעשו בסעודת נישואין שהשתתף בה פעם, ותקופה ארוכה היה מהפך במחשבתו את רגעי הפגישה עם הוריו, כיצד אביו יטפח על שכמו, אמו תזיל דמעה, עד שכבר ידע בבירור כיצד יתנהלו העניינים.

בלילות היה מפליג על כנפי הדמיון וחוזה בתפילין הנוצצות שהמתינו עבורו, במבטי הקנאה שיופנו לעברו על ידי רעיו מינקות, שעדיין לא בילו די שנים בעולמנו כדי להתחייב במצוות, ולעיתים, רחוקות ממש, נזכר גם בצביטה שלה יזכה מרב העיירה.

אולם, הוא לא נסע הביתה.

עתה, היה עומד בישיבה, החבילה החומה תפוסה בזרועותיו, ובידיו המכתב הבא:

שמחה'לי מחמד לבבנו!

בקיץ זה ימלאו לך בסייעתא דשמיא, י"ג שנים. רצוף בזה זוג תפילין שעליך להניח עובר לגיל בר המצוה.

בשבת בר המצוה, הכנס נא לאחד מבתי הכנסת שוילנא מבורכת בהם, ואמור לגבאים כי מלאו לך שלש עשרה שנים ועליך לקבל עליה לתורה. אם יתנו - טוב מאד. אם לא - גם כן אין הדבר נורא כל כך… אולם חלילה לך, שמחה'לי מחמדי, חלילה לך מלבטל תורה ולבוא הביתה לשם כך, חלילה. שב ולמד והיה תלמיד חכם.

אביך ואמך האוהבים אותך מאד.

באותו רגע, סיפר לימים לעת זקנותו, כל החלומות נגוזו באחת!

ביום שמחת בר המצווה, ישב הנער ולמד בהתמדה גדולה, כשלנוכח עיניו ניצבים וגם עומדים דמויותיהם האהובות של אביו ושל אמו, אשר אהבו אותו בכל לב, ורצו עבורו את הטוב ביותר.

חלילה, שמחה'לי, חלילה מלבטל תורה! - - -

זו היתה 'חגיגת' בר המצוה שלו.

מפליא לגלות אלו מסרים מופלאים השכילו דורות העבר להנחיל לילדיהם. האב ידע כי עליו לפייס את ילדו, ולדבר על ליבו לבל יצטער על שנאלץ לוותר על מסיבת בר המצווה. לא מתנה הבטיח לו לשם כך - האב ידע בכל ליבו, כי אם יכתוב לבנו: "שמחה'לי מחמדי, חלילה לך מלבטל תורה ולבוא הביתה לשם כך חלילה. שב ולמד והיה תלמיד חכם", די בכך כדי לגרום אושר לילדו ולשמחו. שכן, ידוע ידע הבן, כי אביו דובר אמת חצובה בסלע, ושמח בשמחתם, שמחתו.

הילד הזה הפך לימים לרבה של העיר צפת, רבי שמחה קפלן זצ"ל.

עובדה זו מופיעה בקיצור תולדות חייו של הגאון, בספר "שמחת תורה" שיצא לזכרו על ידי בני משפחתו.

הקורא שהפנה אותנו למכתב מרגש זה, ציין כי הדבר השפיע עליו הלכה למעשה: "הסיפור הנ"ל עשה עלי רושם אדיר. גם אני רואה בעיני רוחי את האב הצדיק שהבין בתומו את גודל מעלת לימוד התורה והפסד ביטולה, וכה היה איתן באמונתו ובמעשיו, עד שבמכתב קצר עלה בידו להפיס את רגשותיו של ילדו הרך, ולטעת בו אהבת תורה ויראת שמים.

אני משתתף בשיעור קבוע ללימוד הדף היומי מידי ערב. עד היום, בעונת החתונות והשמחות, לא חששתי להחסיר שיעור או מחצה ממנו. מאז שהתוודעתי לסיפור הנ"ל, נעשה עלי הדבר קשה בתכלית. אם לחתן הבר מצוה אסור לבטל תורה, למסובים לא כל שכן!…

[מאורות הדף היומי]

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד