להחזיר או לקחת?

מה אתה עושה כשאתה מוצא ברחוב את האופניים עליהם חלמת?
shutterstock (הגדל)

רועי לא האמין למראה עיניו, הוא היה בטוח כי מישהו מלמעלה החליט להגשים לו משאלות...על זוג אופניים כאלו הוא חולם כבר זמן רב והנה עכשיו כשהוא הולך לתומו ברחוב, הוא מוצא אותם זרוקות בצד הדרך, כשהן במצב מצוין וכל מה שנותר לו לעשות זה פשוט... לקחת אותם לביתו. אלא שאז, רק רגע.... הוא נזכר כי לפני כמה שבועות קראו בשבת בבית הכנסת על מצות השבת אבידה, הספק החל לאחוז בו: ''מה אעשה'' חשב, ''עלי לטרוח ולנסות לאתר את הבעלים כדי לקיים מצות השבת אבידה או שמותר לי לקחת אותם לעצמי''?

מהי באמת ההלכה במקרה כזה? מה עושים?

תשמעו סיפור אחר:

דווקא כשמצבו הכלכלי לא היה טוב והפרנסה לא האירה לו פנים, מצא דוד סכום גדול של כסף זרוק בפינת רחוב. האם עליו להחזיר את האבידה לבעליה שבודאי לצערם אין גבול, או שהוא יכול לקחת את הכסף אליו וליהנות מההכנסה הפתאומית שנפלה עליו...

מה דעתך? האם יש הבדל בין המקרים? האם עליהם להחזיר או לא?

בואו נלמד את הדין מהמקורות:

נאמר בתורה ספר דברים פרק כב:

(א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:

(ב) וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ:

(ג) וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם:

 

 

פסוקים אלו מלמדים אותנו על מצות השבת אבידה והאיסור להתעלם מחפץ אבוד, כאשר על פי דרישת התורה, המוצא חפץ זרוק ואבוד מכל סוג שהוא צריך להשיבו לבעליו.

אלא, שלמרות שהתורה אומרת דברים ברורים בעניין, המשנה שלפנינו מחלקת בין מקרים שונים ובמסכת בבא מציעא, דף כא עמוד א היא מציבה את השאלה הבאה:

''אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז''?

כלומר, המשנה שואלת, מאחר וישנן מציאות שהמוצא יכול לקחתן לעצמו והן שלו, מול מציאות שיש לקיים בהם את מצות התורה להשיב את האבידה וחייב המוצא להכריז עליהם, איזה מציאות הן מסוג זה ואיזה מהסוג השני.

ההנחה של המשנה, כי ברור שישנן מציאות שאין צורך לקיים בהם את מצות השבת אבידה, בנויה על הסברא, כי אמנם בדרך כלל כשאדם מאבד חפץ הוא מחפש אחריו ומעוניין מאוד למצוא אותו, אך ישנם מקרים בהם המאבד מתייאש מלמצוא אי פעם את החפץ ואינו נותן לכך סיכויים ובמקרים אלו שהמאבד התייאש מהחפץ, התורה לא מחייבת לבצע בו השבת אבידה והמוצא יכול לקחתו לעצמו.

מדוע? מי אמר? אז מה אם הוא התייאש? אתה בודאי רוצה לשאול.

המשנה הבאה מסבירה זאת בשורות אלו (בבא מציעא כז עמוד ב):

משנה. אף השמלה היתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת - להקיש אליה, לומר לך: מה שמלה מיוחדת - שיש בה סימנין ויש לה תובעין, אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעים - חייב להכריז.

אם תראה שוב את פסוקי התורה המדברים על מצות השבת אבידה, שים לב כי התורה מוצאת לנכון לפרט במיוחד ''וכן תעשה לשמלתו'' למרות שהשמלה אמורה להיות כלולה במילים ''וכן תעשה לכל אבידת אחיך''. על מנת להבין כיצד לדרוש את השינוי הזה, השתמשו חכמינו באחד מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן:

פירוש, מילה או מונח שאמור להיות כלול במלים הכלליות של התורה על הנושא והתורה ''מוציאה אות מהכלל'' – מפרטת אותו במיוחד, היא לא עושה זאת כדי להדגיש דין הנוגע רק לאותה מילה או מושג, אלא כדי שבכך נלמד דין לגבי הכלל כולו.

לאור זאת, פירשו חכמינו את נוסח התורה שמפרט במיוחד ''שמלה'' מתוך רשימת החפצים שעלולים להאבד, כי הוא בא ללמד על כלל האבידות שרק אם יהיה להם מכנה משותף לשמלה ויהיו דומים אליה (במובן ההלכתי שלהם) יהיה צורך להחזירם.

''כל מה שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא''

 

מהו המכנה המשותף? ''מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעים''. – כמו ששמלה בדרך כלל אדם מכיר בה על ידי סימנים ייחודיים שיש לו בבגד שלו דרכם הוא יכול לדעת בוודאות כי זהו הבגד שלו ולכן  ''יש לה תובעים'' – בעליה אינו מתייאש מלמצוא אותה אם היא נאבדת, אלא הוא ימשיך לחפש ו''לתבוע'' אותה, כך גם לגבי כל חפץ אבוד, מצות התורה להחזירו תהיה רק אם יש לבעלים בו סימן דרכו הוא יכול לזהותו ולחפש ולתבוע אותו.

מהו ההיגיון כי רק חפץ שיש לו סימנים יהיה חיוב להחזירו? משום שרק חפץ כזה הבעלים ימשיך לתבוע אותו ולחפש אותו. אבל אם אין בו סימן והוא מתייאש ממנו ואינו תובע אותו אין עליו חיוב החזרה.

מכאן, נחזור למשנה הקודמת שמתעיינת על אלו מציאות יש חיוב להחזיר ועל אלו אין חיוב והרי הן של המוצא וכאמור שאלה זו מבוססת על ההנחה שאם הבעלים של האבידה אינו תובע ומחפש אותה אין עליה מצות השבת אבידה, מהי תשובת המשנה?

אלו מציאות שלו: מצא פירות מפוזרין, מעות מפוזרות, כריכות ברשות הרבים, ועגולי דבילה, ככרות של נחתום, מחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר, וגיזי צמר הלקוחין ממדינתן, ואניצי פשתן, ולשונות של ארגמן - הרי אלו שלו, דברי רבי מאיר.

ואלו חייב להכריז: מצא פירות בכלי, או כלי כמות שהוא, מעות בכיס, או כיס כמות שהוא, צבורי פירות, צבורי מעות, שלשה מטבעות זה על גב זה, כריכות ברשות היחיד, וככרות של בעל הבית, וגיזי צמר הלקוחין מבית האומן, כדי יין וכדי שמן - הרי אלו חייב להכריז.

כאשר המציאה בעלת סימן – הרי הוא חייב להכריז,  כאשר אין עליה סימן – הרי היא שייכת למוצא.

מה מוגדר סימן?

כל דבר ייחודי שמאפיין את החפץ ושאפשר לזהות אותו על פיו כמו: הכלי שבו מונחים הפירות, הארנק שבו מונח הכסף וכדומה.ואפילו המקום בו הונח ונשכח, אבל אם אין שום סימן זיהוי, כמו בפירות מפוזרים או כסף מפוזר, אין עליהם מצות השבת אבידה והרי אלו שלו. אם תעבור פרט אחרי פרט במשנה, תראה שזהו העניין, כמו שמראה הטבלה הבאה:

 

 

יש סימן וחייב להכריז (ההכרזה מסמלת את הטרחה בהשבת האבידה)

אין סימן והרי אלו שלו

פירות בכלי (יש סימן בכלי) או כלי כמות שהוא (כנ"ל) מעות בכיס (= ארנק ובתוכו מטבעות, יש סימן בארנק) או כיס כמות שהוא (כנ"ל) צבורי פירות (פירות בערימה מסודרת יש סימן בצורת הערימה) צבורי מעות ( מטבעות בערימה מסודרת) וכן הלאה

פירות מפוזרים ( אין שום סימן זיהוי) מעות מפוזרות ( מטבעות פזורות אין שום סימן) חתיכות של בשר ( אין שום סימן) וכן הלאה הרי אלו שלו כי אין שום סימן

 

כעת, נעבור לשאלות שבסיפורי הפתיחה: יש לך עליהם כבר תשובה?

ברור, בסיפור הראשון בו יש סימנים על האופניים ועל פיהם אפשר לזהות אותם, הבעלים לא מתייאש מהם ולכן יש חיוב השבת אבדה על המוצא. בסיפור השני, בו אין סימנים על הכסף, הבעלים התייאש ולכן – הרי אלו שלו!

זכינו ללמוד ולהכיר סוגיה בתלמוד במסכת בבא מציעא, פרק ''אלו מציאות'' העוסק בהלכות השבת אבידה, רוצה לטעום עוד?

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד