דמעות לדורות

הגדל

יום אחד צלצל הטלפון במשרדי.

 

שמעתי קול אשה: הלו?! עניתי: ברכה ושלום. אתה הוא המוהל אבוהב? שאלה. כן, עניתי, מי מבקש? שלום לך, האם אתה פנוי מחר לברית מילה בעיר חולון, בשעה 7.30 בבקר? כן, ברצון ובשמחה, עניתי. נפלא! אז אנו קובעים למחר בכתבת... בשעה 7.30 בדיוק. אנא דיק!

 

השיחה המוזרה הזאת הסתימה בזה.

 

חשבתי לעצמי אולי מרב התרגשותה דברה בקצור ולענין.רשמתי לפני את כל הפרטים ויצאתי ממשרדי לביתי.

 

למחרת מיד לאחר תפלת "שחרית", עצרתי מונית ותוך 20 דקות הגעתי לכתבת שקבלתי יום קודם לכן מאותה אשה...

 

להפתעתי, לא היה זה אולם שמחות ואף לא בית כנסת.זה היה בית פרטי בשכונה יקרתית, על הדלת היה כתוב: "משפחת גולן". נקשתי קלות על הדלת והיא נפתחה מיד:

 

"שלום לך, אני מתנצל שעלי לצאת מיד כי אני באחור", אמר בעל הבית ועזב מיד את הבית. והנה נגשה אשתו ואמרה: נעים מאוד! אני הגברת גולן, בעלי כבר יצא? שאלה האשה, גם אני צריכה לצאת! אך אל תדאג, המטפלת בדרך, היא תגיע בעוד כרבע שעה להחליף אותך עם יובלי..  בינתים תספיק לערך את ה"ברית", נכון?!...

 

יובלי?!... אה ... כן, יובלי זה התינוק שאותו אתה אמור למול.כבר קראתם לו שם? תמהתי.

 

כן... האמת שלא רצינו בכלל לערך ברית מילה מכיון שאיננו דתיים, ואיננו קשורים כלל לסממנים יהודיים, אולם בסופו של דבר, שגיא ואני החלטנו שאולי בכל זאת כדאי לערך את ברית המילה, כדי שלא יתביש מחבריו כשיגדל... הבנתי ששגיא, שהיה כאן לפני מספר דקות, הוא אבי הבן.

 

אמרתי לגברת גולן: אי אפשר לערך ברית מילה בצורה כזו!... מי הסנדק?... היכן אבי הבן?... מה עם מנין אנשים? סליחה, אי אפשר כך, צריך מנין......סליחה, מאוחר לי מאוד, אני מבקשת שתתחיל עם הנתוח הזה כי עוד דקה או שתים, אני חיבת לצאת מן הבית!


בלית בררה, נכנסתי לחדרו של התינוק, פרשתי את כלי המילה על שדת ההחתלה, הבטתי בתינוק הישן, ובאותו רגע זלגו מעיני דמעות רותחות. כאב לי מאוד, לא האמנתי שכך יכנס ילד יהודי בבריתו של אברהם אבינו...

בעדינות רבה הערתי את יובלי, הושבתי אותו על ברכי כאשר אני משמש סנדק, מוהל, אבי הבן והמברך, וכך מלתי את יובלי. אחר כך, ישבתי עם התינוק בזרועותי ובכיתי כמו תינוק.

 

בכיתי עליו, בכיתי על צער הגלות ובמיחד על שיש בארץ ישראל יהודים שהגלות הרחיקה אותם כל כך משרשיהם ומאמונת אבותיהם הקדושה והטהורה. חשבתי על הילד ואמרתי לעצמי: אם כך הם הוריו, מי יודע לאן יגיע ילד זה. איזה חנוך יקבל... הרגשתי עד כמה איננו מבינים את אחינו ועד כמה יש לדונם לכף זכות... כך ישבתי כאוב למדי כמחצית השעה, עד שלפתע נכנסה המטפלת.

 

היא רצה והתנשפה תוך שהיא מתנצלת על אחורה, ומיד נכנסה לחדרו של יובלי. לפתע היא התבוננה בי, והפתעה לראות מישהו חרדי יושב ומנסה ללא הצלחה להסתיר דמעותיו שזלגו עד כה ללא הרף.

 

מי אתה? שאלה המטפלת. אני המוהל אבוהב, עניתי. אה, שכחתי לגמרי. הגברת גולן אמרה שיובלי עובר היום נתוח קטן.  מה שלומו?... איך הוא מרגיש?... הוא יהיה בסדר. אני כבר צריך ללכת, אמרתי, ויצאתי ללא שהיה נוספת.

 

באותו יום ספרתי למכרי ולמשפחתי על הברית המוזרה שחויתי באותו יום, אולם לאחר זמן חלף הדבר מזכרוני. וברוך השם למעלה משלושים שנה אני עורך בתל אביב אלפי בריתות. כן ירבו!...

 

חלפו שתים עשרה שנה מאז הברית של יובלי והנה נכנסים למשרדי ברבנות תל אביב אשה ובנה, שעל פי חזותם אינם שומרים תורה ומצוות לעת עתה, הרבה כמותם נכנסים למשרדי מדי פעם בפעם, לכן לא הפתעתי. לפתע שאלה האשה: האתה זה המוהל הרב אבוהב? כן, עניתי, ומי אתם?...  אני הגברת גולן מחולון, האם אתה זוכר אותי? לא... עניתי. היא המשיכה: לפני למעלה משתים עשרה שנה הזמנו אותך לערך ברית ליובלי שלי, השארנו אותך אתו עד שהגיעה המטפלת.

 

מיד עלה בזכרוני כל אותו ספור מוזר.אי אפשר לשכח ברית כזו. ודאי אני זוכר! אמרתי. הבטתי ביובלי, הוא נראה נער יפה תאר גבה קומה. בני זקוק לעזרה! אמרה הגברת גולן. במה אוכל לעזר לכם? שאלתי כבר זמן רב יובלי מתעקש לפגש את המוהל שלו, אינני יודעת מה לעשות... אז הבאתי אותו אליך... אמרה, ופנתה לבנה: הנה המוהל שלך! עכשו אתה מרצה?!... אני רוצה לדבר עם הרב ביחידות, אמר.

 

משיצאה אמו של יובל, פרץ יובלי בבכי רב ואמר לי: אני רוצה תפלין, רוצה לשמור שבת, ויותר מכל אני רוצה ללמד תורה!!!


קמתי אליו, חבקתי אותו ונשקתי אותו והשתדלתי לעודד אותו ככל שיכלתי. שאלתי: מה הבעיה? הורי! ענה נחרצות. יצאתי החוצה וקראתי לאמו. אמרתי לה: לבנך אין שום בעיה ואין הוא זקוק לעזרה, הוא בסך הכל רוצה ללמד תורה. אני יודעת! ענתה הגברת גולן, כבר פנינו לפסיכולוגים ויועצים רבים ושום דבר לא עזר.. כולם הביעו דעתם שעלינו לעשות מה שטוב לילד, לכן באנו אליך... האם תוכל ללמדו תורה?!...

 

שוב מצאתי את עצמי יושב ובוכה כתינוק...אולם הפעם בכיתי מרב שמחה.

 

חשבתי לעצמי, כנראה באותה ברית מילה מוזרה, לא בכיתי לבדי, בודאי גם אליהו הנביא זכור לטוב בכה אתי, והקדוש ברוך הוא שמע תפלתנו. ברוך שומע תפלה!

 

והנה שוב מתגלה לעינינו בימות המשיח בהם אנו נמצאים התגשמות דברי נביאינו על החזרה בתשובה של עם ישראל באחרית הימים, ובעקר, התגשמות דברי הנביא: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".

 

 

מאת: אתר בית חב''ד

 

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד