מצפים לישועה

"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים". את האמרה הזאת, אותה נוהג ד"ר יוסף קליינמן לומר כל השנים לאלו ממטופליו שתקוותם אפסה, לכאורה, הוא מוצא את עצמו אומר עתה, על ערש חוליו הקשה של המרכז הרפואי הוותיק 'ביקור חולים' בירושלים.
הגדל

"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים". את האמרה הזאת, אותה נוהג ד"ר יוסף קליינמן לומר כל השנים לאלו ממטופליו שתקוותם אפסה, לכאורה, הוא מוצא את עצמו אומר עתה, על ערש חוליו הקשה של המרכז הרפואי הוותיק 'ביקור חולים' בירושלים.

 

22 שנה מלווה ד"ר קליינמן את 'ביקור חולים', עומד בראש המחלקה הפנימית שלו ונלחם על חיי מטופליה. עכשיו הוא יושב במשרדו, בו קיבל עד לא מכבר חולים, סטטוסקופ מושבת על צווארו ולאזנו צמוד טלפון

 

ד"ר יוסף קליינמן הוא אחד מוותיקי רופאי 'ביקור חולים'. כאמור הוא עמד בראש המחלקה הפנימית של המוסד. כמו כן ייסד את מרפאת הסוכרת הידועה הפועלת במקום. הוא בעצם בכיר העובדים כאן.

 

ואולי גם כדאי לספר לאנשי האוצר סוד מניסיוני: טיפלתי ברבבות אנשים בימי חיי וגיליתי שבעורקי בני האדם לא זורם כסף. כן, לא מצאתי שם כסף. מה שכן מצאתי זה דם, רוח ונשמה. זה מה שעושה בני אדם לבני אדם, לא כסף, ואסור לשכוח זאת. זה מה שאנו זוכרים כאן וזה מה שעושה את 'ביקור חולים' למוסד של רפואה יהודית.

 

מאי משמע 'רפואה יהודית'? יש אולי רפואה על פי ההלכה, אך מה היא רפואה יהודית?מה מייחד אותה?

 

"זו בדיוק הנקודה: רפואה יהודית משמעותה לראות את צלם האלוקים שבכל אדם ואדם. כמו שאני אומר למטופלים שלי: אתה לא חולה, אתה בטח לא פציינט, אתה אדם שיש לו מחלה. זו הגישה היהודית, להביט על האדם כמכלול שלם עם ניצוץ אלוקי. ולראות בכל אדם את הייחוד שבו, שהרי כך אמרו חכמינו: לפיכך נברא האדם יחידי לומר לך שכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא, כל אדם הוא עולם מלא.

 

"זו הגישה המתעניינת בכל כאביו ובכל אורח חייו של החולה, לא רק בתלונה הספציפית ובסימפטום הבודד שבגללו הוא הגיע לבקש טיפול.

 

גישה זו איננה מקובלת היום בעולם הרפואה, משום שהיא גוזלת זמן והיא פועלת נגד השגרה הרווחת במרכזים הרפואיים הגדולים, שאינם אלא מוסכים גדולים לתיקון הגוף. שם אין קשר אישי בין המטפלים למטופלים ואין התבוננות מקיפה בבעיותיו של האדם. אין טיפול אישי והאדם הוא לא יותר מבורג במכונה הגדולה של הרפואה".

 

והאם יש לעמדה הזו ביטוי הלכתי בהלכות רופא ומתרפא?

ודאי. ואכן זכה ד"ר קליינמן ובמהלך חייו טיפל ברבים מגדולי ישראל וראה בבואם ובצאתם. ביניהם מרנן ורבנן הגרש"ז אוירבך, הגרא"מ שך, הגרש"ז ברוידא וזקן המקובלים ר' יצחק כדורי זצוק"ל.

 

"כאשר חלה הרב כדורי,באחרית ימיו", מספר קליינמן, "הוא ביקש שיאשפזו אותו ב'ביקור חולים'. הוא אמר שרק כאן, בין כתלים אלה ניתנה רשות לרופא לרפאו. ולא בכדי. כל טיפול וטיפול שהוצע לו, גם טיפול קשה, הוא נהג לשאול ולברר עליו ורק לאחר מכן הסכים לקבלו. כל פעם, לאחר שהסברתי לו את טיב הטיפול, היתה מתפשטת על פניו נהרה של התרת הספקות.  עם זאת, כשבקשתי ממנו להפסיק לעשן, שכן הוא עישן הרבה מאד, הוא לא נענה לבקשתי. פעם אחת ניסיתי לברר אצלו מדוע הוא אינו מפסיק לעשן. הוא הסביר לי כי הוא מעשן מסיבות נסתרות וכי הינו מכוון ייחודים בעת העישון ולכן אינו ניזק מכך. הדבר המדהים הוא שכאשר ביצענו לו בדיקה, ריאותיו לא נראו כשל אדם שמעשן, בוודאי לא של מעשן הרבה כל כך, כפי שהיה. לכן שאיש לא יסיק מכך שמותר לעשן. תופעה זו היתה ייחודית לרב כדורי. אצל גדולי ישראל אחרים שנהגו לעשן, כאשר הסברתי להם אודות סכנת העישון, הם קבלו זאת וחדלו מיד לעשן. הרש"ז ברוידא, למשל, עישן הרבה מאד,כל ימיו. כשהתחלתי לטפל בו והסברתי לו נזקי העישון, הוא הפסיק לעשן. הדבר היה מפליא, כיצד בהחלטה של רגע הצליח להתגבר על ההרגל וזנח את העישון.

 

אדם ניכר גם בכאביו. האם גם כאן ראית התייחסות שונה מגדר הרגיל של גדולי ישראל שהתמודדו עם מכאוביהם בעת מחלה?

 

"ראיתי הבדלי גישה בין גדולי ישראל. הגרא"מ שך למשל היה בעל רגישות גבוהה לכאבים. פעמים רבות ביקש ממני למצוא דרך להקל על כאביו והסביר לי שהכאב עצמו אינו מפריע לו, מה שכן מפריע לו הוא שהכאבים מונעים ממנו להתרכז בלימוד.

 

הגרש"ז אוירבך,לעומת זאת, התייחס פחות לכאבי מחלתו, אך באחרית ימיו ביקש ממני שלא לנקוט בשום התערבות רפואית מאריכת ימים, הכרוכה בפעולות פולשניות וחודרניות. אלו טיפולים המאריכים אמנם את ימי חייו של המטופל אך כרוכים בייסורים גדולים, 'עליהם אמר לא הם ולא שכרם'. כך גם פסק לאחרים, שאין חובה על חולה לקבל טיפולים מסוג זה, מגדר 'ונשמרתם לנפשותיכם'".

 

"לפי נסיוני, בדרך כלל כל חולה עובר שלושה שלבים בעת חוליו. השלב הראשון הוא שלב ההכחשה של המחלה, שבו האדם אומר לעצמו: 'מה פתאום לי זה לא יקרה'. בשלב השני באה ההתקוממות עם השאלה 'מדוע זה קרה לי?' השלב השלישי הוא שלב ההשלמה. בשלב זה מקבל החולה את המצב כנתון עובדתי ומשלים איתו. לאחר שלב ההשלמה, החולה בוחר את אופן ההתמודדות שלו: האם להילחם במחלה בכל מחיר, לקבל כל טיפול אפשרי או להסתפק במינימום ולהיכנע.

 

אצל גדולי ישראל לא פגשתי את שלושת השלבים הללו: כאשר מעדכנים אותם בדבר מחלתם, מיד חשים איך הם מקבלים את הדין בהשלמה מלאה, בהכרה שהכול מאיתו יתברך. אין הכחשה, אין כעס, יש רק קבלת הדין מתוך יישוב הדעת".

 

מתי החלה היכרותך עם גדולי ישראל?

 

עוד בתחילת לימודי הרפואה שלי. אני גדלתי בפולין להורים ניצולי שואה והם עמדו על כך שאכנס ללימודי הרפואה. כאשר התחלתי את לימודי הרפואה, התברר לי שהם כרוכים- כך זה היה באותם ימים-בניתוחי מתים ובחילולי כבוד המת ועל כן שקלתי לפרוש מהם. קודם שעשיתי זאת פניתי להתייעץ בדבר עם הגרש"ז אוירבך. הוא פסק לי, כי מכיוון שבלאו הכי מעשים אלה נעשים במקום, לא חל עלי איסור ללמוד בו. לעומת זאת, חובתי באופן אישי להימנע לחלוטין מחילול כבוד המת. מאז, בכל מקרה ומקרה שעמד על הפרק, במהלך לימודיי, התייעצתי איתו. היכרות זו נמשכת עד אחרית ימיו".

 

ד"ר קליינמן חושף פרט מעניין ומספר, כי כאשר פניתי להתקבל ללימודי הרפואה, נשאלתי גם על דעותיי והשקפותיי והבהרתי שאני רואה ברפואה שליחות עליונה וכי אתייעץ בכל מעשיי בפוסקי הלכה. בשל כך ועדת הקבלה במקום אליו נרשמתי ללמוד, עיכבה את קבלתי וענייני נמסר להחלטה של החלונות הגבוהים, שם ביקשו לפסול את מועמדתי לרפואה. ואולם בסופו של דבר, לאחר ששקלו זאת שוב ושוב, קיבלו אותי ללימודים. כעבור זמן מה פגשתי את אחד מחברי אותה ועדת קבלה, שסיפר לי כי למרות הסירוב הראשון לקבלני, חברי הוועדה הופתעו לאחר מכן לטובה מהישגיי בלימודים".

 

ד"ר קליינמן אינו אוהב לדבר על 'מופתים' של גדולי ישראל בתחום הרפואה, אך הוא אומר שבמרוצת השנים הוא נוכח בלא מעט אירועים שקשה לו להסבירם. 

 

לא כל מה שראיתי אני יכול להסביר, הוא אומר. "כך למשל היה לנו מקרה ביולדת שחל סיבוך במצבה וביקשנו לנתחה. בעלה של האישה ביקש להתייעץ תחילה עם הגר"מ ברנדסדופר זצ"ל, שייעץ לו שלא לנתח והבטיח כי ליולדת לא יאונה רע. בשל כך לא נתחנו ואכן מצבה השתפר ללא צורך בניתוח. אין לי הסבר רציונלי מדעי לדבר. אני מתקשה להניח שהגר"מ היה בקי ברפואה בצורה כה מעמיקה ולכן אני משער שעצתו באה ממקומות אחרים, רוחניים יותר. אבל, כרופא, לא הייתי מתמקד בהיבט הזה של חיי גדולי ישראל. לא בכך, לדעתי, נבחנת גדלותם. לא המופת עיקר, אלא דמות המופת".

 

לדברי ד"ר קליינמן, יותר מכל בא הדבר לידי ביטוי לקראת המעבר מהפרוזדור לטרקלין.

 

"רבים מדברים על כך, אך ורק מעטים מצליחים להתייצב אל מול החידלון האופן מופתי ובשלוות נפש. לא אוכל לשכוח לעולם את דרך פטירתו של הצדיק ר' לוי יצחק בנדר, מזקני וראשי חסידי ברסלב. באחרית ימיו עמדתי למראשותיו. וכאשר הגיעו רגעיו האחרונים, רמזתי לו על כך. הוא קיבל את הדבר בשלוות נפש, עלה על מיטתו והכין את עצמו למסע אל עולם הנצח, באופן מדוד ושקול ובטהרת הלב, כבן המתכונן לשוב אל אביו".

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד