סוף העולם שמאלה

הגדל

לשכב מתחת לעץ קוקוס לחופי אי טרופי המאוכלס בקניבלים-לשעבר?
לא, זה לא תוכנית 'הישרדות', אלא סיפור חייהם של בני הזוג טופול שנדדו מישראל עד לפינה הנידחת ביותר בגלובוס בחיפוש אחר האושר בחיים, עד שמצאו אותו בחצר האחורית...

 

יש אנשים שהאמת מוגשת להם על גבי מגש של כסף, ויש אנשים שצריכים לנדוד עד קצווי ארץ כדי לגלות שהאוצר שהם חיפשו כל החיים המתין להם כל הזמן מתחת לאף.

 

לקבוצה השניה הזאת משתייכים בני הזוג ד"ר חיים ויעל טופול. הוא מומחה לאופטומטריה, היא אמנית וקדרית. היא תימנייה משכונת 'שעריים', הוא אשכנזי-אמריקאי עם זקן בסגנון אליהו הנביא ותלבושת חסידית מלאה. הם מתגוררים בבית אבן בשכונה תימנית וותיקה, מקום אפוף בניחוחות של פעם. איך נוצר הקשר בין השניים? ומאלו מחוזות רחוקים הם הגיעו ליהדות? זה כבר חומר שממנו עשויות אגדות.

 

חיים נולד בארה"ב למשפחה יהודית מתבוללת לחלוטין, יעל נולדה בשכונת 'שעריים' למשפחה שורשית אך בגיל צעיר בעטה בכל ויצאה לעולם הגדול. "השכונה שבה גדלתי עדיין שמרה על הצביון המסורתי" משחזרת יעל, "אבל העיניים כבר פזלו החוצה, אל העולם הרחב. אנשים האמינו באמת ובתמים שהאושר הגדול נמצא שם, מעבר לאופק".

 

היא נרשמה ללימודים באוניברסיטת תל-אביב ובמקביל השתלבה בפעילות פוליטית של ארגוני שמאל קיצוניים. היא ארגנה הפגנות נגד "מדיניות הכיבוש" של מדינת ישראל, החתימה עצומות, הפיצה חומר תעמולה. במהלך פעילות סוערת זו היא הכירה את חיים שהגיע לארץ כמתנדב בקיבוץ ולמד אופטומטריה.

 

הם נישאו כדת וכדין, ואז הם עשו דבר יוצא דופן. בניגוד למרבית מכריהם וידידיהם בשמאל, בני הזוג טופול החליטו שלא להסתפק בסיסמאות ודבורים. אם היהדות היא אוסף מנהגים שאבד עליו הכלח ומדינת ישראל היא מדינת כבוש אכזרית שאין לה בכלל זכות קיום, מה יש להם לחפש כאן?

 

"אשתי היא טיפוס שוחר אמת", מחייך היום טופול. "מבחינתה אם מדינת ישראל היא אסון, וכך היא האמינה בהתאם להשקפתה הפוליטית, אזי צריך לעשות הכל כדי להתרחק ממנה. גם אם לשם כך צריך לנדוד עד סוף העולם".

 

אז השניים החליטו לברוח לסוף העולם, פשוטו כמשמעו...

 

 

"פשוט פתחנו את מפת העולם וחיפשנו את המקום הנידח ביותר שניתן למצוא בו", מספרת יעל.

 

חיפשו וגם מצאו: את חלום ההתבוללות האולטימטיבי החליטו בני הזוג טופול להגשים באיי סמואה, קבוצה של איים זעירים בשטח כולל של 200 ק''מ התקועים אי שם בין ניו-זילנד להוואי. עד לפני מאה שנה היו הילידים במקום קניבלים אוכלי אדם, ועד היום קוראים שם ללבנים 'לונג-בונס' (עצמות ארוכות), זכר לימים בהם בשר האדם הלבן היה מעדן קולינרי משובח...

 

את יושבי האי פרסמה בעולם החוקרת הנודעת מרגרט מִיד שהציגה אותם כמופת לחברה בריאה ושפויה, כזאת שחיה חיים 'טבעיים' בלי הנוירוזות של החברה המערבית. וכך, יום אחד בהיר נחתו חיים, יעל ושני ילדיהם הקטנים ב"עיר" הראשית של האי פגו-פגו, למעשה אוסף עלוב של צריפי קש החשופים לאיתני הטבע.

 

''עזבנו את ארץ ישראל כדי לחפש את האור בארצות ניכר'', מספרת יעל. ''היינו בטוחים שנמצא משמעות לחיים בלי הלאומנות היהודית. מי צריך את בר כוכבא התוקפני כשיש לנו את ספיידרמן החביב? מי צריך את עשרת הרוגי מלכות כשיש את עשרת צבי הנינג'ה? הרגשנו נאורות. לא עוד חשכה דתית, אלא נאורות קניבלית''.

 

חצי שנה של מגורים במקום הספיק להם להבין שהחלום הנאיבי שדמיינו לעצמם אינו אלא פנטזיה. אין שום קשר בין תיאורי החיים הקסומים באיים האקזוטיים כפי שתארו אותם סופרים מהוללים לבין המציאות המדכאת שהתגלתה לעיניהם. אפילו הבריחה מהגורל היהודי לא ממש הצליחה. כאשר הגישו תלונה בעניין מסוים למושל האי, קצין-לשעבר בחיל הים האמריקאי, הסביר להם הלה שהוא ישמח מאד כאשר היהודים היחידים יעזבו את האי שלו...

 

הם עזבו אפוא את פגו-פגו ועברו לגור בעיר נידחת בקליפורניה. ''בעצם, בלי שידענו או תכננו, היינו בעצומו של מסע חובק-תבל לגלוי הבלוף שמאחורי אידיאולוגיות השקר בעולם'', מספרת יעל.

 

הם למדו בודהיזם, השתדלו להתערות בתוככי החברה המקומית, אבל דווקא אחרי שהלכו לאבוד בעולם הגדול, מתוך עומק הזרות והניכור, הם החלו להתמודד מחדש עם השאלות הקיומיות של הזהות היהודית. מעל לכל העיקה השאלה הנוקבת: הרי אנחנו משחקים לפי ''כללי המשחק'', מתנהגים כגויים גמורים, מתאמצים לחשוב ולהרגיש כמותם, להיטמע בנוף האנושי. מנין הקושי והזרות? למה לא מגיע האושר המיוחל?

 

ואז ניצת הניצוץ הקטן. זה התחיל בהדלקת נרות שבת, עבר לעשיית קידוש, עד שפעם אחת מצא עצמו חיים מתבקש להשלים מנין ולראשונה בחייו הוא נשא תפילה יהודית. המהפך הרוחני שהתחולל בעקבות מפגש זה היה מהיר להפליא. זה היה כאלו חזרו למקום שאליו תמיד השתייכו. שנות הנדודים בניכר בין תרבויות זרות ומוזרות מוססו לחלוטין את הציפוי האינטלקטואלי האנטי דתי שכיסה את נשמתם. ההתנגדות ליהדות נשברה לחלוטין ונעלמה.

 

ביום ראשון הוא כבר הניח תפילין, בשבת הבאה הם הוזמנו להצטרף לסעודות שבת. ''זו היתה הפעם הראשונה מאז עזבנו את הארץ שהרגשתי את החום של האידישקייט. פתאום הבנו שאין כל צורך לחפש לעצמנו בית. היה לנו בית כל הזמן, רק סירבנו להיכנס לתוכו''.

 

מאותו הרגע הם התחילו לראות את יד ההשגחה בפעולה - קשיים שונים שהיו עלולים לעכב את שיבתם ארצה נעלמו לפתע. חובות שנמחקו, סכום כסף שהשתחרר בדיוק בזמן כדי שיוכלו כרטיסי טיסה.
כעבור שבועות ספורים הם שבו הביתה, חזרו לארץ ישראל, לסמטה הישנה והמוכרת בשכונת שעריים, שכמו המתין להם בסבלנות כל השנים הארוכות הללו.

 

הם השתלבו בשיעורי תורה וגילו את סוד האושר האמיתי בחיים. הבית שהקימו נבנה על אדני התורה והמצוות. "כנראה שהיינו צריכים להגיע לקצה העולם בשביל להבין שהאוצרות נמצאים אצלנו בבית'', מסכמת יעל.

 

 

תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. 
מדהים ומרגש!
רונן (11/01/2010 22:06:52)
שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד