בתופים ובמחולות

דוד חזן גדל בבית מרוקאי מסורתי: התפילות, הפיוטים, הניחוחות, האמונה הטהורה והתמימה, הווי שבת וחג. אבל החברה שידרה שכל זה שייך לעבר, לעולם מיושן, החולף ונמוג ודדי חתך, בחר להשתייך להווה. הוא עבר לתל אביב, והחליט להתמקצע בתחום שאהב, הנגינה בכללה והתיפוף בפרט.
אילוסטרציה. צילום: shutterstock (הגדל)

 

דוד חזן גדל בבית מרוקאי מסורתי: התפילות, הפיוטים, הניחוחות, האמונה הטהורה והתמימה, הווי שבת וחג. אבל החברה שידרה שכל זה שייך לעבר, לעולם מיושן, החולף ונמוג ודדי חתך, בחר להשתייך להווה.

 

עבר לתל אביב, והחליט להתמקצע בתחום שאהב, הנגינה בכללה והתיפוף בפרט. נשמע פשוט, אך כה מסובך. לשלוט במערכות התופים והמצילות, להתמזג במקצבים ולזרום עם שאר הכלים. הדבר דרש התמסרות ממכרת ואימונים ללא סוף, וגם כסף. בתחילה עבד בעבודות מזדמנות, למחיה, למגורים, ולשכר לימוד. עם הזמן החל ללמד, למסור שיעורים, והמשיך להשתלם. התפרסם, וחיזרו אחריו לצרפו ללהקות. התבקש ללוות זמרים נודעים, ליטול חלק בהרכבים. דדי לא הפסיק ללמד ולאמן, ובסופו של דבר איגד הכול למרכז פעיל, "מרכז המוסיקה" ברמת אביב: פתח בית ספר לנגינה, שמסונפים אליו חדר חזרות ואולפן הקלטות, וחנות לכלים ולאביזרים. סיפור הצלחה.

 

הכיר את נגה, והם נישאו, הקימו משפחה. הכול היה נפלא, אבל העיקר היה חסר. ידע מה מעיק. המוסיקה היתה עיקר חייו, פעל בה, לימד והנחיל. אבל המוסיקה היא כלי , אמצעי ביטוי לרגשות ולהמיית הלב, להבעת שמחה או עצב, כמיהה או פורקן. ואם כן, מהו התוכן? כמה יפה ההגדרה ששמע: המילים הן המסמר, הלב הוא האבן, המנגינה הפטיש. אם מבקשים להחדיר את המילים, את המסר והתוכן ללב האבן, יעשה זאת קורנס המנגינה, הפטיש. הנגינה כשלעצמה, גם אם תעורר ותתסיס, הרי היא כהכאה בקורנס על האבן. ישבור ויתיז רסיסים, אך בלי תועלת.

 

הצטרף לקורסים למודעות עצמית, למד טכניקות מועילות ליחסים בין –אישיים, לשלווה ולהרפיה, וחש שמסתובב הוא במעגל. רוכש עוד ועד כלים, כשהחסר הוא בתוכן, בפנימיות, ולא בכלים ובחיצוניות

 

ואז, יצא החוצה עם שקית האשפה. גיחה ששינתה את חייו.

 

שם, ליד הפחים, מצא מקרן, צג ענק. מקולקל, כנראה. מי משליך דבר כזה. והאמת, זה לא עניין אותו. יש בבית מכשיר, וכמעט אינו מופעל. הוא עובד עד כלות הכוחות, וגם אשתו. אבל הסקרנות ניצחה, והוא הביא את הצג הביתה. התקשה להסביר לאשתו למה. חיבר, הדליק, וכצפוי, זה לא עבד. יתוש נכנס בו. קרא לחבר טכנאי, הלה מצא שחוט נותק, זה הכל. החליף, ודדי התחיל לשחק עם השלט. עבר מערוץ לערוץ, והופ, באקראי נחשף לשיעור מוקרן ביהדות. היה זה כאילו הורם מסך. עולם שלם נגלה. תוכן, פנימיות, כל מה שחיפש, כל מה שחסר. הגילוי חיבר אותו בנימים סמויים לעולם שחווה בילדותו, לעולם ההווי העשיר כל כך, השלו והמאיר, גדוש האמונה והביטחון. לא ידע ולא שיער שיש בו כאלו רעיונות עמוקים כאלו רובדי מחשבה נעלים. התרגש והתלהב, קרא לנגה שתבוא ותשמע, שתתפעם ותחווה. אבל היא נותרה אדישה בעליל, לא התחברה ולא התפעלה. להיפך. ככל שהתלהב ונסחף, כך התרחקה והתנכרה.

 

 נגה מגיל עשר נמשכה לתיאטרון. מחוגי דרמה עד לימודי משחק. היא מצאה בתיאטרון את עולמה. למדה להזדהות עם הדמויות, לחוות אותן, לחוש את כאבן ואת שמחתן, התלבטויותיהן ואת תסכוליהן. לפשוט צורה וללבוש צורה. אבל התהליך היה דו צדדי. זה לא רק להיכנס לתוך הדמות, זה גם להכניס את הדמות לתוכך. ואז, אחת מן השתיים. או שזה גובה מחיר רגשי כבד ויוצר מעמסה חוויתית מעיקה מנשוא, או גרוע יותר: זה מלמד להתנתק ולהתנכר, לעטות מסיכה ולהציג. ואז אין לדעת היכן הגבול.

 

כשנישאה החליטה שאינה רוצה להישחק בתיאטרון, גם לא להיאבק ולדרוס כדי למרפק מקום בצמרת. מצאה את שביל הזהב ופנתה ללמד תיאטרון. להנחות צעירים בטכניקות, ללמדם ללבוש דמויות ולגלם התרחשויות, להביע רגשות, לחוות מעמדים. בשלבים הראשוניים זה אמיתי ומרגש, מעניק סיפוק רב. שמחה בעבודתה ושמחה בעבודתו ובהצלחתו של דדי. בנו משפחה לתפארת. ואז מצא דדי את הערץ הרוחני והתחיל להיסחף, להתרחק.

 

והיא מבקשת: אל תהרוס את היחד!אל תעשה לי את זה! אמר אדרבה, הצטרפי למסע, נחווה ביחד. והיא לא התחברה אמר: "בואי, ונחווה סמינר של "ערכים". שם מסבירים, מחברים". אם זה נכון, היא הראשונה להסכים, ובלבד שיישמר התא המשפחתי, שתשמר האחדות הנפלאה. לחרדתה, קרה ההיפך. הוא קרן מאושר, כפרפר בשדה צוף דילג מהרצאה להרצאה, מוקסם ומתפעל. והיא לא הבינה ממה. כולם חובשי כיפות, חנוטי חליפות, מייצגי הדת, שומרי מצוות, מה לזה ולה.

 

 למה דדי עושה לה את זה? חזרו מהסמינר, ודדי רחוק משהיה אי פעם. לא רוצה לנסוע בשבת, שיהיה. רוצה פלטה חשמלית, שיהיה. אבל זה לא נגמר פה. הוא מחובר להרצאות, נשאב לשיעורים, מביא בכל פעם הוראות חדשות, ולא רואים את הסוף. ומה שרואים, זה סוף לא טוב. דדי לא רצה לעבוד בשבת. אבל בשבת יש דרישה, יש לחץ, גיאות בביקוש. לקח שותף שיהיה שם בשבת. והשותף קרטע, הזיק יותר משהועיל, דירדר את העסק המכניס לתהום. לדאבון לבו של דדי, לחרדתה של נגה. וזה לא עזר לזוגיות. ואז נפרד דדי מהשותף, והחליט לסגור בשבת, כליל. להפתעתה, המצב התייצב ואף השתפר.

 

ואז עשה דדי את הצעד הנכון. התייעץ. סיפר מה קורה בבית, וקיבל הדרכה. שינה גישה, ונגה נוכחה שאיכפת לו, שהוא רוצה לשתף, רוצה לצעוד ביחד, ונענתה. הודיעו שעומד להיפתח סמינר רוחני, מיועד לקהל שוחר תרבות ומעוף.

 

נרשמו. הקהל היה לרוחה. גם ההרצאות מותאמות, גם המשוב וההיזון. היא הבינה מה שדדי משדר כל הזמן. שיש לנו את הכלים, שהיהדות יוצקת להם תוכן. שהיא מגלמת מגוון של דמויות בהוראת המשחק, והיהדות מעניקה לה אמת מידה לדעת מה טוב ומה רע, מה חיובי ומה שלילי, מה הגון ומה פסול. היא גילתה שתורת הרגש והמידות רחבה כל כך ביהדות, עשירה ומעשירה, ומעניקה כלים להבנה ולהגדרה. כעת היא יכולה להסביר לחניכים, לנתח עימם את צדדי האור והחושך שבאדם. המרצים עזרו לה כל כך בתחום. הפנו אותה לספרות משלימה. זה היה קשה, זה היה מפחיד אך היה כדאי. 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד