יהודי גאה מאוסטרליה

איתי פוגל סיים את התיכון, הצבא והטיול בהודו והלך לגלות את אוסטרליה,
שם - הוא גילה את ישראל
הגדל

מה היה חסר לו לאיתי פוגל שם באוסטרליה? כלום.

היה לו מעמד חברתי גבוה. כסף רב וחברה מצליחה של בניה ושיפוצים שהתקדמה והתרחבה מיום ליום.
כל היעדים אותם איתי הציב לעצמו, הושגו. הוא הגיע לכל המטרות שלו, עד הסוף.הוא הגיע לקו הסיום, הזמני, במהירות וביעילות. ודווקא אז, דווקא אז דברים התחילו 'להשתבש'.


איתי לא היה אוסטרלי מערש לידתו. הוא נולד להורים חילוניים בבאר שבע, כאשר כל ארבעת הסבים היו שומרי תורה ומצוות, והוריו פרקו מעליהם, ל"ע, עול מצוות בעלותם ארצה.

איתי נולד לבית חילוני מובהק שנשא רק סממנים של סעודה משפחתית בליל שבת, בלי קידוש כמובן. התאספות נחמדה בחגי ישראל, ותו לא.

בתום שירותו הצבאי הלך איתי ללמוד הנדסאות וכשסיים בהצטיינות את לימודיו הוא חיפש 'לגוון' קצת את החיים ויצא לטיול ארוך בחו"ל, כמו שאר חבריו.

הטיול התמשך על פני 15 חודשים תמימים במהלכם חרש הבחור את המזרח הרחוק, את תאילנד, הודו, נפאל, וכו' וכו'. בסופו של המסע נחת איתי באוסטרליה.

אוסטרליה שבתה את ליבו של איתי. הוא הרגיש שהוא הגיע למקום אותו רצה. מאז שעזב את ישראל הוא לא הצליח לאהוב שום מקום בו דרכה רגלו. את ישראל הוא עזב מתוסכל. אחרי שירות צבאי מלא ובתום מספר שנות לימוד הוא לא ראה מה יש למדינה להציע לו, היא אינה מעניקה סיוע כלכלי ראוי לאזרחיה, ומבחינה בטחונית המצב גם כן אינו מלבב.

כמי שגילה את "אוסטרליה" התכוון איתי להשתקע שם בארץ הנכר בין הגויים, כשסכנת ההתבוללות שם מהווה איום קיומי על מי שאינו נאמן למורשת העם היהודי.

כאן באוסטרליה הוא גילה עולם חדש. יבשת שקטה ושלווה ואפשרויות פתוחות להרוויח כסף רב. איתי התחיל להתערות במדינה. הוא הושיט את ידיו בעסקי הבניה וראה הצלחה גדולה. אך שלוותו לא ארכה זמן רב. תוקף אשרת השהייה שלו עמדה לפוג, וכדי להישאר לגור באוסטרליה הוא חייב לעבור ממעמד של תייר למעמד של אזרח קבע.

שגשוג של ריקנות...


איתי לא נח לרגע. הוא ייסד חברת בניה ושיפוצים שבתוך תקופה קצרה הפכה לחברה מצליחה ומשגשגת.
ואז, בתוך ההצלחה הגדולה, כשהוא יושב לבטח על עבודה מכניסה ומשגשגת, כשהוא מסודר היטב מבחינה חברתית וכשיש לו כל מה שהוא רק רוצה, משהו התחיל לחרוק.

איתי ישב בווילה הגדולה והמפוארת שלו והרגיש ריקנות. יש לו כבר הכל. עם השאפתנות שלו הוא השיג את כל מה שרצה. ומה עכשיו?

הפנימיות שלו התייסרה בלבטים ובסתירות נפשיות. אם הכל טוב, אז למה הוא מרגיש רע? ואם המצב רע, מה בכלל יכול להיות יותר טוב מהמצב היציב והמשגשג שלו?

באותו יום שישי, שהיה אצלו יום עבודה רגיל, הוא נסע הביתה ברכבו, עצוב ומתוסכל מתמיד. הוא לא ידע להגדיר מה מציק לו, ומשכך, הוא לא ראה קרן אור שיכולה לעשות לו טוב על הלב. ואז, בדרך הביתה הוא ראה בית כנסת. משהו בנפשו גרם לו לעצור, להחנות את רכבו ולהיכנס לבית הכנסת.

אחד מהגבאים קידם את פניו במאור פנים, הושיט לו סידור והדריך אותו במהלך התפילה. קבלת הפנים המאירה של מתפללי בית הכנסת שם בניכר עשתה לו משהו. באותו ערב הוא הרגיש נפלא כמו שלא הרגיש בכל השנים האחרונות.

מפגש מפתיע בליל שבת

ההפתעה חיכתה לו אחרי התפילה. גבאי בית הכנסת, בחור בגיל שלו, התעניין אצלו אם ייאות להתלוות אליו לסעודת שבת. איתי נעתר מיד. בדרך לבית הגבאי נפל על שניהם הגילוי המדהים.

לאחר היכרות קצרה התחוורה לשניהם זהותם המשותפת. מסתבר שבעבר שניהם התגוררו בבאר שבע באותה שכונה, ובאחד הימים הסתכסכו בענין כלשהו. הסכסוך היה חרף עד שהמשטרה נאלצה להתערב בסכסוך. מאז, השניים לא התראו. עכשיו, רחוקים עשרות אלפי ק"מ, הם נפגשים שוב בארץ נכריה בסיטואציה כ"כ מרגשת.

איתי והגבאי התחבקו והתפייסו, והתיישבו לסעודת שבת ארוכה אל תוך הלילה כשהגבאי, שעם השנים התחזק והפך ליהודי שומר מצוות, מטעים לו מנועם השבת והיהדות. החוויה שעברה על איתי הרעידה לו נימים בלב. באותו ערב התחולל דבר. הלב של איתי כבר ידע מה הכיוון. הוא כבר התחיל להרגיש איפה ימצא את מנוחת נפשו. דבר אחד הוא ידע בטוח – בצורה הזו הוא לא יכול להמשיך אם הוא רוצה להיות יהודי.

"להיות כמו הצדיקים האלו..."

לאחר תקופה ארוכה של שהות באוסטרליה, תקפו את איתי געגועים למשפחתו והוא הגיע לביקור קצר בארץ. ביקור בן שבוע ימים. כאן, לפתע פתאום, לפני שחזר שוב לאוסטרליה, קרה המפנה השני.

"יום אחד לפני שהייתי אמור לחזור לאוסטרליה", מספר איתי, "אני מקבל שיחת טלפון שבה ניסה חבר טוב לשכנע אותי להגיע לסמינר יהדות של ארגון "צהר".

"הסברתי לו יפה שיש לי מחר טיסה לאוסטרליה. אבל הבחור לא הירפה. "תידחה את הטיסה בשבוע, לא יקרה כלום. אתה תראה. בסמינר אתה תקבל מטען רוחני שילווה אותך כל הזמן איפה שרק תהיה".

"היתה איזושהי כנות ודאגה אמיתית בבקשה שלו. הוא דיבר אליי בשכנוע פנימי כ"כ עמוק ולא גמר לדבר על ה'מטען הרוחני' שאקבל בסמינר.

"אינני יודע כ"כ להסביר מה גרם לי להסכים לדבריו, אבל עובדה היא שמיד בתום השיחה התקשרתי ל'אל על', דחיתי את הטיסה בשבוע ואף ספגתי את הקנס על הביטול.

"את הסמינר שעברתי ב"צהר" לא אשכח כל חיי.

"באתי לסמינר ופגשתי שם חרדים בגודל אמיתי... הייתי מופתע מהגילוי . הם היו שם קבוצת אברכים, וגם כמה חסידים, עם חיוך נצחי על הפנים, עם תחושת אהבת ישראל שאי אפשר לתאר אותה במילים. הם היו גדושים בשמחה פנימית עמוקה, שהמפגש איתם במשך כמה ימים עושה לך דבר אחד: לרצות להיות בדיוק כמותם. כמו הצדיקים האלו... ממש כך!

"ההרצאות היו מדהימות ומחכימות אחת אחת. הרבנים והפעילים פתחו לי את העיניים. התחלתי להבין מה היה חסר לי כל השנים. התחלתי להבין את מה שקורה מסביבי. מי זה השם. מה היא התורה ומה המצוות והעבירות אומרות לנו. ככל שהתמשך הסמינר התחלנו להרגיש שכאן אנשים מרגישים שלמים ורגועים על כל מה שהם עושים. מה יכול להיות יותר מושלם מזה?

"אבל כנראה שעדיין לא זכיתי שתגיע שעתי להתקרב לגמרי להקב"ה.

"ישבתי באותו לילה בסימפוזיון שנמשך עד אור הבוקר, וכשהגיע תורי ונשאלתי ע"י המרצה מה אני רוצה לקבל על עצמי, שתקתי. המרצה הציע לי שאקבל על עצמי לחבוש כיפה, אך אני סרבתי, למרות שהסמינר הביא לשינוי אמיתי במבט שלי על החיים. כיפה סימלה אצלי התחייבות מוחלטת ופומבית לשמירת מצוות, ועדיין לא הרגשתי בשל לכך.

המטען שהופעל בזמן...


"עזבתי את הסמינר מחוזק יותר, יודע יותר, מאמין יותר ויהודי יותר. וחזרתי לעסקיי באוסטרליה.

"ביום הראשון שלי באוסטרליה קרה לי דבר מדהים. נטלתי את ידיי לארוחת הערב והוצאתי את כיפתי מכיסי כדי לברך בכיסוי ראש. רגע אח"כ, כשבאתי להחזיר את הכיפה לכיס, משהו עצר אותי. למה להחזיר? אמרתי לעצמי. אתה הרי מאמין, אז לך עם זה עד הסוף.

"הורדתי את ידיי מראשי והשארתי שם את כיפתי... לנצח!

"זה היה כ"כ מדהים. יומיים לפני, בתוך הסמינר, מוקף בחבר פעילים ובחברים תומכים, לא העליתי על דעתי את האפשרות להסתובב עם כיפה בקביעות. והנה כאן, באוסטרליה, דווקא כאן אני מוצא את העוז הנפשי להשאיר את הכיפה על הראש ולהכריז מהיום והלאה בפני כל מי שיראה אותי: אני יהודי גאה, שומר תורה ומצוות!

"רק באותו רגע הבנתי על איזה 'מטען רוחני' דיבר החבר ששכנע אותי לסמינר היהדות הנפלא של "צוהר". הבנתי את כוחו העצום של סמינר, כוח בלתי ניתן לתיאור שמטעין את משתתפיו בשפע רוחני המלווה אותם לעולמי עד!

"בביקור הבא שלי בארץ, לרגל חתונת אחותי, החלטתי כבר לטעום את טעמה של לימוד בישיבה תורנית. נכנסתי לתקופת נסיון לישיבת "אור שמח" בירושלים ושם זכיתי להמשיך את האור של לימוד התורה וקיום המצוות.

"לא היה לי כל ספק. אני עוזב לצמיתות את אוסטרליה ומגיע להשתקע בארץ.

"בתום תקופת הנסיון חזרתי לשבועיים לאוסטרליה רק כדי 'לקפל את הציוד' ולסגור את עסקיי, לתדהמת כל חבריי וידידיי, ומאז, מאז אני בישיבה, שלא ע"מ לעזוב אותה בעתיד הקרוב".

איתי נשאר בארץ ושיקע את עצמו בתורה בישיבת "אור שמח", כאשר לפני חודשים ספורים הוא זוכה להגשים את שאיפתו הטהורה ולהקים בית חדש במזל טוב, בית יהודי בישראל, בלב השכונה החרדית "עזרת תורה" בעיר הקודש ירושלים.

תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. נחמיה ששון (20/10/2009 11:07:23)
2. אמא של בת חוזרת בתשובה (26/08/2010 14:19:09)
שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד