האדם והטבע

הכוחות הזרים הם: הטבע והאדם. שניהם אלילים של העולם הבלתי יהודי. סכך הסוכה שולל את שניהם. הסכך אינו כשר כאשר הוא מחובר לקרקע או שהוא עשוי כלי, הוה אומר: "שלא יהיה שייך לטבע החי וגם לא לתחום שלטונו של האדם".
הגדל

החלק האופייני של הסוכה הוא הסכך הסוכך עליה, וממנו גם קיבלה את שמה. לגבי הדפנות לא נקבע דין מיוחד בנוגע לחומר שממנו הם בנויים וכן את צורת בנייתם, פרט לכך שעליהם "לעמוד ברוח מצויה" (סוכה כ"ג). לעומת זאת נקבעו דינים מיוחדים  לגבי הסכך, שנועד לסמל את האופי הארעי של הסוכה. "כל שהוא מקבל טומאה... אין מסככים בו" (שם י"א). בנוסף, לא יהיה הסכך מחובר לקרקע, וגם לא יהיה יציר כפיו של האדם. הסוכה מנציחה את זכרון הסוכות שבהן "הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג, מ"ג). שם היו אבותינו רחוקים מכל האמצעים הטבעיים ותנאי הקיום. הבורא קיימם והחזיקם באופן נפלא, הם היו שרויים במישרין תחת כנפי השכינה, וקיבלו הם ומשפחותיהם את חייהם מיד ה'. תמיד נזכור מחדש, כי קיומנו הממושך במדבר היה בחסותם של ענני כבוד, בהזנה ע"י המן ובהנחיה של ארון הברית.

הכוחות הזרים הם: הטבע והאדם. שניהם אלילים של העולם הבלתי יהודי. סכך הסוכה שולל את שניהם. הסכך אינו כשר כאשר הוא מחובר לקרקע או שהוא עשוי כלי, הוה אומר: "שלא יהיה שייך לטבע החי וגם לא לתחום שלטונו של האדם".

דפנות הסוכה עשויים להפריד בין אדם לאדם ולאפשר לכל אחד לפעול באורח עצמאי בתוך שלו, לפיכך כשרים הם גם בהיותם מחוברים לטבע וגם בהיותם מיוצרים ככלי בידי אדם. אופן בנייתו של מבנה זה מצביע על מעמדו החברתי של בעליו בהתאם לדרגותיו השונות, החל מארמון עד לצריפו העלוב של העני. אמנם להבדלים אלו יש ערך רב בחיים החברתיים וביחסים שבין אדם לחברו. אולם הסכך סוכך על כולם בשווה, על בעלי הארמונות ועל בעלי הצריפים. הוא מקנה ברכה ממעל לכל אחד ואחד ולגבי הבורא כולם שווים.

כאן בולט ההבדל בין העולם היהודי ובין העולם הבלתי יהודי. הגויים סבורים, שעל האדם למצוא חן בעיני כוחות הטבע ולאמן את רוחו בהשתלטות על הטבע, במטרה להתבסס ולחיות חיי אושר עלי אדמות. חיי בטחון ואושר, הן של הפרט והן של הכלל, הם המטרה הנשגבה והעליונה. לשם כך יש לנצל את כל אוצרות הטבע. לפי דעה מוטעית זו עשויים מן הטבע לא רק הדפנות, כי אם גם הסכך. האדם מתיימר שיוכל לסוכך בעצמו את פיסגתו של בנין החיים, ושלטון עצמי זה מהווה בעיניו את תכלית האושר וסמל הכוח העצמי.

הצבת אושר החיים כמטרה עליונה, היא הנימוק העיקרי להצדקת שלטון האנוכיות בחיי הכלל והפרט. הכוח הופך לשלטון משעבד והרוח הופכת לעורמה משוללת מוסר. השלטון מכניע את החלש לפני החוק, את היחיד לפני הכלל. השלטון מלמדו תחבולות עורמה, כדי שישיג גם הוא את חלקו המגיע לו בשלטון כוח זה.

לא כן סוכתו של עם ישראל. הוא מפקיד את קיומו והגנתו בידי בוראו. אוצרות הטבע ורוח האדם לא נועדו לשלטון, כי אם לשמש אמצעי לעבודת ה' עלי אדמות, לשמור לו אמונים ולמלא את רצונו. זו היא נקודת המוקד של חיי הפרט והכלל. רק הודות לקיום רצון הבורא ניתן לצפות לקיום אושרם של הפרט והכלל. האידיאל היהודי הוא שרק דפנות בנין החיים יהיו עשויים בידי האדם, תוך ניצול אוצרות הטבע ורוח האדם ומתוך נאמנות לה' ולמצוותיו. ואילו הסכך הסוכך והמגן עלינו יבוא מידי ה' בלבד, ורק לישועתו ולהגנתו נצפה. תחת חסותו הננו הולכים אחרי ארון ברית ה' אפילו דרך מדבריות, מבלי לדאוג שם לקיומנו, כי ה' הוא המוליכנו בדרך זו.

[מתוך אתר 'ערכים']

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד