המדריך המקוצר ל"חסד"

כדי לחנך דור של חסד יהודי שורשי ועתיק יומין, עלינו לשנן ולחזור ולשנן, את הכללים הישנים ולהעביר הלאה מדור לדור את האמת הצרופה.
הגדל

וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת: וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו: (כ"ד י"ח).

 


הפרסום, התקשורת, ההגזמות, התמסחרות המצוות, משבשים לנו מושגים חשובים וחיוניים.


שיבוש המושג "חסד" יכול להזיק לחינוך הדור הצעיר, עלינו לשנן את הכללים ולחנך גם את עצמינו לחסד האמיתי, זה שבונה עולמות "עולם חסד יבנה".

 

התרגלנו - - -

חמישה אמבולנסים חדישים מדגם סוואנה,

שמונה נהגים מתנדבים,

עשרות פעילים מסורים,

מאות מתנדבים,

אלפי משפחות,

עשרות אלפי מצרכי מזון,

מאות אלפי מודעות רחוב,

התרגלנו - - -

זו שפת החסד של המילניום הנוכחי, אם אתה פחות מזה, אתה לא נכנס לקטגוריית גומל החסד.

כן, יכול להיות שאתה איש טוב או בן אדם נחמד בעל מידות טובות, אבל חסד??? יש לך אמבולנס? טלפנים?  1-800? אתה מפיק פרוספקט בצבע מלא על נייר כרומו ?


 

זו שפת החסד של דור המספרים, הכמויות, ההגזמות, התקשורת והפרסום.


 

אי אפשר אחרת, אנו נדבקים ודבקים בכל מה שעושה הזמן לאנושות כולה, זה טבעי מאד ולגטימי בעיני רבים. אולם מי שאמון על שמירת ערכים עתיקים ועל שימורה של מסורת המבוססת על תקנים שאינם משתנים ברוח הזמן,

 

מי שחושב על חינוך דור יהודי נוסף -  על בסיס מידות וערכים הנמסרים ללא שינוי, וכפי נמסר מדור לדור, חייב לעצור לרגע, להתבונן ולחשוב, האם כל זה לא משבש במקצת את מושגי היסוד של היהודי האורגינלי ושל היהדות האוטנטית המסורה מסיני ?!

 

האם היסחפות זו - גם אם יש בה צדדים מוצדקים - לא הופכת אותנו ל"דור" שמסממניו אנו כל כך מנסים לברוח ולהתחמק. האם לא נכון יהיה אולי, לספר ולמסור לילדינו איך היו נראים הדברים "פעם" - כאשר ה"פעם" הזה אינו אלא עניין של שנים בודדות.

קצת, קצת, לעצור את הדהירה. 


 

המספרים, הכמויות וכל הנ"ל, שיבשו לנו קמעה את ה"חסד" כפי שרואה ומכירה אותו התורה - וכפי שראו והכירו אותו יהודי כל הדורות. וח"ו אין אני תוהה על קיום המעשים הטובים ההם שנעשים ע"י אגודות נפלאות אלו, אלא על קבלתם בלשון אלף אלפי רבבות, על התמסחרות העניין והפיכתו לככל קמפיין שיווקי זול ומגושם. ברור, שישנם גם תיקונים גדולים מאד שנעשו על ידי קופות הצדקה הגדולות אשר יסודם הוא תיקון האימון והיקף נתינה גדול יותר.


 

כדי לחנך דור של חסד יהודי שורשי ועתיק יומין, עלינו לשנן ולחזור ולשנן, את הכללים הישנים ולהעביר הלאה מדור לדור את האמת הצרופה.

הנה כמה נקודות כפי המתבאר בפרשתינו ממעשיה של רבקה אמנו וע"פ דברי רש"ר הירש ועל פיהם נלמד קמעה על המושגים הבסיסיים של ה"חסד":

 

 

1. כבוד האדם –

 

בראש ובראשונה, יש לבטל כל משוא פנים ומיון של מקבלי החסד.

 

עם כל יהודי עושים חסד באשר הוא, אין כאן פונקציה של שם משפחה, של מוצא, של פרוטקציה כזו ואחרת, אין התחשבנויות בנוסח למי כדאי לעשות את החסד ומה ייצא לי מזה.

 

דין פרוטה כדין מאה ודין העבד כדין האדון, בין אם הוא מנהל מוסד מכובד ובין אם אינו - "אלא" - "בסך הכל" - אברך היושב ושוקד על לימודו. אצל בעל החסד האמיתי אין דילוג תורים למיוחסים, אין "קידום ענייניים בדחיפות" לבני משפחותיהם.

 

ועוד נקודה בענין כבוד האדם,  צריך להיות ברור לחלוטין לגומל החסד, כי זה העומד בפניו לקבל את העזרה הרי הוא כבר בעצם הצורך לקבלה - נמצא בעמדת נחיתות ובהרגשת תלות ואי נעימות, הוא מבקש מעט,

 

הוא פוחד לומר בפה מלא את כל מה שהיה באמת רוצה, הוא מנסה לגשש, לראות תגובה, לבדוק, למשש את הדופק, ומהותו של החסד - עוד טרם נעשה, היא להעניק הרגשה טובה ויחס טוב למקבל, לכבדו, לנסות ליצור מצב של הבנה לצורך האמיתי ולמה שעומד מאחורי הבקשה המועטת והמילים הקצרות.

 

כך נהגה רבקה אמנו וכלשון רש"ר הירש : "ויירץ העבד - לא אליעזר אלא "העבד", בדמות עבד רץ לקראתה. הוא מבקש "לגמוע מעט מים" היא עונה "שתה" וקוראת לו אדוני, אם כי כעבד עמד לפניה".

 

 

2. פטפטנות –

 

עולם התקשורת - והתחרותיות הבלתי מרוסנת שנוצרה ממנו, הפכה את כולנו לפטפטנים גדולים. אנחנו לא מפסיקים לדבר לרגע אחד, דיבורים רבים  בנושאים שונים ומגוונים -  כאשר בעיקר בעיקר, הדברים נסובים על עצמינו.

 

בכל דרך שהיא, במישרין או בעקיפין, אנו מנסים "להכניס" לבן השיח את גודל כוחינו ועוצם גבורתינו, את היכולת המדהימה והכישורים הייחודיים, את הידע הנרחב וההתמצאות המדהימה, לעיתים נספר סיפור שלם ארוך ומתיש [את המספר, ובוודאי את השומע] והכל כדי להגיע לפרט קטן ושולי מבחינה עניינית, אך יש בו כדי להוסיף למעלתינו באזני השומע.

 

שני סוגי סיפורים אנו רגילים ואוהבים לספר : את מה שהיה [לפעמים עם תוספות קטנות], ואת מה שיהיה. ובעוד שבכל הנוגע למה שהיה, אנו מוגבלים לצערינו במגבלות המציאות כפי שהיא, הרי שלגבי "מה שיהיה"  מדובר בתענוג אמיתי ובחוויה בלתי רגילה, אין גבול לדמיון ואין מעצורים להיסחפות, התכניות ולוח הזמנים גואים ומרקיעים שחקים, "נעשה כך וכך וכך ונעשה כך וזה יהי' ממש נפלא".

 

שמתי לב לא פעם, כי ישנם פרוספקטים של אגודות וארגונים שונים אשר מביאים לידיעת הציבור את פעולות הארגון בצד אחד של הדף, ואת התכניות לפיתוח "בקרוב" בצד השני, ומשום מה הייתה לי תחושה, שבצד של התכניות, הדמיון מפותח פי כמה וכמה מהצד שכנגדו, היצירתיות והרצון הטוב שולטים שם בכל פינה.

 

אולם מידתו של גומל החסד אינה כך, הבעל חסד האמיתי אומר מעט ועושה הרבה, הוא אינו מפרט מה בדעתו לעשות אלא עושה הרבה יותר ממה שאמר והתחייב, הוא אינו מחזיק טובה לעצמו ואינו מפרסם בשער בת רבים על מעלליו.

 

וכך נהגה רבקה וכפירושו של הרש"ר: "תחילה, אין היא אומרת מאומה על הגמלים, כדרך שקיוה אליעזר. רק אחרי שכילתה לרוות את צימאונו היא אומרת: גם לגמליך אשאב עד אם כילו לשתות, הרי לפנינו תכונה אופיינית לגומל החסד כהלכתו, סימן מובהק לאשת החיל בישראל. אילו אמרה מיד מה שבדעתה לעשות בסוף הייתה מתגלית כפטפטנית בטלה המחזיקה טובה לעצמה על החסדים שהיא עושה".

 

 

3. זריזות ושפע -

 

בקורס הכנה ליחסי עבודה עם לקוחות, מלמדים המרצים המתמחים במדעי החברה שהלקוח הממוצע אוהב לקבל את הזמנתו: "זול, אתמול, יפה והרבה".

 

ועוד כלל חשוב מלמדים שם, לא חשוב "מה", העיקר הוא "איך". והדברים אמורים לגבי קשת רחבה ביותר של עיסוקים, מחלון הראווה - שהעיקר הוא "איך" זה נראה, ועד לפריט הקטן שעל המדף שגם לגביו חשוב יותר להדגיש בעיני הלקוח "איך זה" ולא כל כך  "מה זה".

 

בחוג  בנושא ניהול הבית, העלתה אחת המשתתפות בעיה ותוך כדי דבריה היה אפשר לראות בעיני משתתפות אחרות שגם הן דרוכות בציפייה למענה בעניין זה. השואלת הציגה מצב המתמשך לטענתה זה מספר שנים כאשר הבעיה החריפה ביותר בשנה האחרונה - עת נולד בנה הקטן:

 

הבעל, ממעט לטעום מהאוכל המוגש לו בארוחת הצהריים, פתאום הוא החל לאהוב לקנות אוכל "בחוץ" או לאכול את ארוחותיו הבשריות בעיקר בחתונות ושמחות בהם הוא מרבה להשתתף.

 

"ניסית להסביר לו עד כמה האוכל הביתי עדיף ובריא יותר ולדעתי גם טעים יותר ..."  -  "...הוא אינו מבין עד כמה אני משתדלת למרות כל הקושי עם הקטן ושאר בני המשפחה - שתיהי' בכל יום ארוחה חמה בבית".

 

שוב, הבעיה היא "איך".

 

האוכל בבית אכן היה טעים יותר ובריא יותר, אלא שמתוך טרדותיה לא השקיעה בעלת הבית ב"איך" האוכל מוגש ואיך הוא נראה, על זה חושבים רק "בחוץ". אילו תשכיל בעלת הבית להשקיע קצת יותר ב"איך", אזי תבחין מהר מאד שלפעמים לארוחה קלילה ומהירת הכנה אשר מוגשת במהירות, בטוב טעם ובשפע, ישנה הערכה רבה יותר מזו שהושקעה בה הכנה ולא הגשה.

 

ואכן, כך גם נוהגת בעלת הבית עצמה, כאשר היא מבקשת עזרה כלשהי מבתה הגדולה שמתחמקת ב"עוד מעט" קולני:

 

"עוד מעט זה לא שווה לי" - היא משיבה לבתה בזעקת מענה -  "או עכשיו, או שלא צריך". או : "אם את לא יכולה לעשות את זה מושלם אל תעשי בכלל", וכן הלאה וכן הלאה.

 

החסד, כאשר הוא מוגש בשפע ובזריזות יש לו טעם טוב, הוא נראה טוב, החסד המושלם נעשה במהירות בצעדים קלילים ובמאור פנים גם כאשר מדובר בהשקעה ומאמץ:

 

"והנה לא די שהיא מקבלת על עצמה לתת גם לגמלים מעט מים לשתות הן גם זו טרחה יתירה היא לו תתן רק כד אחד לכל גמל שהרי אלו עשר הליכות ועשר שאיבות,

 

אלא שהיא [מוסיפה יותר מכך] תשאב ותערה לשוקת עד שעשרה גמלים כלו לשתות...מה מהירה היא ומה זריזה "ותמהר" "ותרץ" אין היא שוהה להימלך עם עצמה לא כבדה היא בהליכותיה בייחוד שהמדובר הוא לגמול חסד עם אדם". [רש"ר הירש]

 

 

4

 

ועוד ממידותיו של הגומל חסד כהלכתו, נראה ונלמד בלשונו הנפלאה של רש"ר הירש, אשר מבאר את דברי הפסוק שכאשר כילה אליעזר לשתות הערתה רבקה את שארית הכד אל השוקת ורק לאחר מכן אצה לבאר למלאותו שוב עבור הגמלים:

 

"תחילה היא מערה אל השוקת את המים שנותרו בכד. יכולה היתה להשאיר אותם בכד או לשפוך אותם על הארץ, אולם ממידתו של גומל החסד להיות חס על כוח וממון, כדרך שלעתים הוא בזבזן ללא גבול. דווקא משום שאת הכל - גם את הפחות בערכו - הוא רואה כמכשיר ל"מצווה", הרי הכל קדוש בעיניו. הוא לא יכלה לריק שום כוח מכוחותיו, לא יבזבז ללא צורך גם טיפת מים. אין קץ ואין גבול להתמסרותו, בגוף ובממון, לטובת מטרה נעלה."

 

 

נפלא ! ! ! 


שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד