סדר עדיפויות

עלינו לזכור בכל רגע ורגע את השיקול ששמו "שכר ועונש", את עולם הבא, את גן עדן וגיהנום, ונזכה להתקין עצמנו בפרוזדור כדי שניכנס לטרקלין.
הגדל

"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים"(בראשית כ"ה, כ"ז). מאבק איתנים מתנהל בין גורמי האנושות, מאבק ישן נושן ששנותיו כמעט כמו שנותיה של האנושות. לאו דוקא מאבק של חיצים ובליסטראות. זהו מאבק רעיונות וגישות העומדים ביסוד ההתייחסות אל העולם. פעם זהו מאבק בין יעקב ועשו ופעם בין יהודים לגויים, פעם בין צדוקים ופרושים ופעם בין דתיים לפורקי עול. אלו רואים את ביתם בעולם הבא, ואת שהותם כאן כשהות בפרוזדור, והאחרים רואים בתענוגות העולם הזה את חזות הכל. אלו יושבי אוהלים ואלו אנשי שדה.


 

בעוד מצוין עשו בתורה כאיש שדה, הרי שיעקב מוזכר כיושב אוהלים. השדה מציינת מקום פתוח והעדר מסגרת מחייבת. בשדה חש הרשע כי בידו לעשות ככל אשר יחפוץ. זהו מקום ללא מגבלות כלשהן. כזה הוא עשו. עשו הוא רשע המבקש לפרוק כל עול ולחיות ללא כל מערכת חוקים, תנאים והוראות, המגבילה את צעדיו.

 

לא כן יעקב המתמיד כיושב אוהלים, ביטוי שמשמעותו מסמלת את כל המנוגד לאיש השדה. הצדיק חי תחת עול מצוות והוראות, המכתיבות את דרכו על כל צעד ושעל בחייו. משך כל ימי חייו, החל מהרגע שבו פוקח הוא את עיניו משנת הלילה, ועד לרגע שבו עולה הוא בלילה על יצועו.


 

הנהגתו חסרת הסדר והמשמעות של עשו גורמת לו ליאות. משך כל היום הוא מתרוצץ בשדות ובסופו של היום הוא מתלונן: "כי עייף אנוכי", הוא הפך משכבו של יום לשל לילה, וכל סדר חייו מתערער עד לעייפות והרגשת חידלון.

 

"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך בד' א-לקי השמים וא-לקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו" (בראשית כד, ב'-ג').

 

אין זו הפעם הראשונה שאנו נפגשים בעבדו ותלמידו הנאמן של אברהם אבינו, אליעזר. כשאברהם אבינו רודף את מלכי שנער, אלסר, תדעל וגויים, הוא לוקח עמו, לפי דרישת חז"ל, את אליעזר. אח"כ, במעמד ברית בין הבתרים, מזכיר אברהם את היותו ערירי, כאשר לצידו מסייע בן משק ביתו, אליעזר. כשהוא יוצא כדי לעקוד את בנו, מתלווים אליו בדרכו שני נעריו, ישמעאל ואליעזר. ואף הפעם, כאשר הוא מחפש שליח נאמן, שיסדר את שאלת שידוכו של יצחק,

 

הוא נותן את יהבו באליעזר עבדו. אף על פי כן מצאה התורה לנכון להרחיב את הדיבור על מעמדו של אליעזר רק בפרשה זו: "עבדו, זקן ביתו, המושל בכל אשר לו".

 

מה משמעותן של מילים אלו?

 

מה מתכוונת התורה להדגיש כאשר היא מציינת את היותו של אליעזר כזקן ביתו של אברהם וכמי שמושל בכל אשר לו?


 

ואם אמנם ראתה התורה לנכון לציין את מעמדו של אליעזר בביתו של אברהם אבינו, מפני מה נקבע תיאור זה דווקא כאן, ולא באחת מהפרשיות הקודמות המספרות על אירועים אחרים הקשורים בשמו של אליעזר?

 

כל ימיו חי היהודי בין העולם הזה, אותו חייב לעבור בין ירצה ובין לא ירצה, לבין העולם הבא, אליו משאת נפשו ועמל חייו. משך שבעים ושמונים שנה הוא פוסע בפרוזדור צר מלא פיתויים ומדוחי שוא, כאשר מגמת פניו אל הטרקלין שבסוף הפרוזדור. לא קלה היא דרכו של הצועד בפרוזדור זה. כל ימי חייו הוא מנסה לדלג ולקפוץ בין הגוף ובין הנשמה, בין החומר ובין הרוח. הדרך העוברת בפרוזדור זרועה בגירויים שונים ומשונים, עד שכמעט והוא שוכח שבעצם פניו מועדות לטרקלין. רק יחידי סגולה זוכרים בכל רגע ורגע כי הם הולכי דרכים וכי מנוחתם השלימה תהיה כשיגיעו לטרקלין.


 

הכל משננים את מילותיו של הרמח"ל, המלמד לנו כי "יתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו" ("מסילת ישרים" פרק א'), אך רק מעטים זוכים לחוש זאת בכל רגע ורגע מימי חייהם. כמו שאלתו המפורסמת של מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל לאותו עשיר ששאל אותו לפשר הריהוט העלוב שבביתו: "והיכן הם רהיטיו של מר?!" והלא אני בדרך", ענה העשיר, כמי שאינו מבין לפשר השאלה.

 

"גם אני בדרך", ענה לו רבן של ישראל מיניה וביה...

 

את הדברים הוא מבטא היטב בספר "באר מים חיים": "אם יבוא ובידו סכין לשחוט ויאמר כי הוא שו"ב מומחה, יאמינו בכל שהוא ולא ישאל ויחקור וידרוש עליו כל כך, ויאמר: מן הסתם כל המצויין אצל שחיטה מומחין הם. וכמו כן, אם אחד יביא יין וחלב או דג וכדומה, מדברים הנמצאים בהם חשש איסור, או אם יתנו לפניו דברים הצריכים בדיקה מתולעים, כמו חומץ וקטניות והדומה להם, יאמר: מן הסתם יהודי מוחזק בכשרות הוא ואינו חשוד להאכיל דבר שאינו ראוי לאכול.

 

ולא כן יעשה אם יבוא אחד ללוות מאתו מעות או שאר דבר חפץ, לא יאמין לו כפשוטו, בשום אופן, עד אשר ידרוש ויחקור וישאל היטב עליו, מי הוא זה ואיזה הוא, ואם נאמן הוא, או אינו כ"כ, ויצטרף כל הספקות למען לא יתן לו. ואם כבר ירצה ליתן, יעמיד עליו עדים ויכתוב בספר ויחתום ויפחד וירעד עד כלות הזמן, אולי לא ישלם לו. והכל – כי זהו העיקר בעיניו בכל עבודתו שעובד בעולם הזה".


 

תפקידו של ירא השמים להביא לכל הפחות לאיזון בין בקשת החומר לבקשת הרוח. לחשוש לכשרותו של בשר לפחות כגודל החשש מפני כישלונה של עסקה כספית. בחינת "לוואי שיהיה עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם". לאמיתו של דבר רחוק ההמון מהכרה זאת. הוא יעשה הכל להשגתו של כל קניין חומר, ישקיע יזע ומאמץ לפיתוח נוחיותו של הגוף, אך יסתפק ב"ד' יעזור" בכל מה שנוגע לרוח ולנשמה...

 

את המשקל הנכון שצריך היהודי ליחס לחיי הנצח יש לדמות למשקל שמיחס מי שממתין בחדר המתנה של רופא לצורתו האסתטית של החדר. הוא לא יתרשם מהעובדה שהחדר עלוב, אין בו שטיחים וקירותיו עלובים, ללא טפטים או תמונות נוף. הוא רק ממתין כאן למילים שאותן כל כך רוצה לשמוע מעברה השני של הדלת, ואילו כל השאר כלל לא נוגע אליו ולא מעניין אותו.


 

ואף העולם הזה אינו אלא כפרוזדור בפני העולם הבא, יהיה הפרוזדור מפואר ככל שיהיה, אך תמיד ישאר פרוזדור. ואוי לו למי ששקע בפארו של הפרוזדור ושכח את הטרקלין שלאחריו.

 

היפוכו הגמור של הטיפוס השלילי, שעליו מצביע בעל "באר מים חיים", היה אברהם אבינו. לא זו בלבד שבקשת החומר לא היתה חשובה בעיניו כבקשת הרוח, אלא שהוא קיים בעצמו את ההיפך הגמור.

התורה מדגישה את היותו של אליעזר עבדו, זקן ביתו והמושל בכל אשר לו. הוא סמך עליו והפקיד בידיו את כל ניהולו של משק הבית, הוא זה שהיה דולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים והוא זה שהיה נאמן ביתו של אברהם, בן משק ביתו ומי שעל פיו נשק כל דבר.

 

משך עשרות שנים שימש אליעזר באמונה את אברהם, שנתן בו אמון ללא סייג והפקיד אותו על כל אוצרות רכושו הגדול. ועם כל זאת, כאשר הגיע אברהם אבינו לפרק בו החל לחפש שידוך לבנו יצחק, חשש מפני הפקדת ענין כה גדול, גורלי ורגיש בידיו של אליעזר. או אז נעלמה כלא היתה נאמנותו הגדולה ואת מקומה של הנאמנות תפש חשד וחשש. שכן, עתה לא מדובר בכספו ובזהבו של אברהם אבינו, כי אם בקיומה של מצוה ובביצועה על הצד הטוב יותר. עתה לא הסתפק בהבטחה בעלמא והוא דרש על כך שבועה דאורייתא ובנקיטת חפץ.


 

לכן מדגישה התורה דוקא כאן את מעמדו של אליעזר. כי אף שהיה "עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו", מי שהיה נאמן עליו עד כה בעסקיו, נדרש עתה לשבועה חמורה. ללמדך מה דמות צריכה שתהיה לו ליהודי.

 

אנו נוטים לשכוח את העיקר ולעסוק בטפל, זוהי חולשה אנושית העומדת ביחס הפוך ליראת שמים. עלינו לזכור בכל רגע ורגע את השיקול ששמו "שכר ועונש", את עולם הבא, את גן עדן וגיהנום, ונזכה להתקין עצמנו בפרוזדור כדי שניכנס לטרקלין.

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד