שנאת עולם לעם עולם

ימיה של שנאת היהודים כמספר ימיה של היהדות עצמה. בכל מקום בו היו יהודים, היתה גם שנאת ישראל. בכל מקום ובכל זמן היתה זאת שנאה ללא היגיון וללא חשבון.
הגדל

 

"וגם הנה הולך לקראתך" (בראשית לב, ז)


 

ימיה של שנאת היהודים כמספר ימיה של היהדות עצמה. בכל מקום בו היו יהודים, היתה גם שנאת ישראל. בכל מקום ובכל זמן היתה זאת שנאה ללא היגיון וללא חשבון. פעם היה זה בגלל "עם יצא ממצרים", שבט של עבדים מאוסים שתואר ע"י האנטישמים כמצורעים וכמוכי נגעים, ופעם היה זה מפני ש"הנה כסה את עין הארץ", מפני שפוגשים אותם בכל עמדות המפתח, המדעיות והכלכליות; פעם הוא שנוא בשל היותו עם עני ובזוי ופעם בשל היותו שבט עשירים, החונק את כלכלת העולם. הוא נרדף בגולה, בהיותו מפוזר ומפורד בין העמים, והוא היה מטרה לשנאה גם בהיותו יושב בביתו, בארץ ישראל.

 

"הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב".

היה הגאון הקדוש רבי מנחם זעמבא זצ"ל הי"ד, אשר היה בעצמו קרבן לאותה אנטישמיות אכזרית, דורש מאמר זה כמין חומר:

 

מה משמעותה של המילה "הלכה" שנאמרה כאן, והלא אין כאן אלא מאמר אגדה?

 

והיה מפרש:

 

מאמר זה נאמר ע"י התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, אשר כידוע דורש בכל מקום טעמו של פסוק, "טעמא דקרא". משבא לפרש את טעמה של שנאת ישראל, לא מצא אף הוא כל סיבה ונימוק שיש בהם כדי לסבר את האוזן. המילה "הלכה" באה, כידוע, לבטא בכל מקום את היותה של הלכה מסויימת כהלכה למשה מסיני, ללא נימוק וללא מקור שממנו ניתן ללמוד אותה. על דבר הנלמד דרך פלפול ניתן להתווכח, לשאת ולתת, אך הלכה שהיא הלכה למשה מסיני היא מוסכמת ואין מה לדון בה. וכזאת היא גם האנטישמיות לדורותיה. רבי שמעון בר יוחאי בא לומר, כי גם הוא חורג ממנהגו לדרוש טעמא דקרא, והפעם הוא מסכים כי שנאת עשו ליעקב היא הלכה ללא טעם ולא  היגיון...

 

לשוא נחפש סיבות לשנאת ישראל, כי גם אם יימצאו סיבות לשנאה זו, עלינו לדעת כי שנאת ישראל היא חלק מהמציאות האנושית. הסיבות לא נוצרו אלא כדי להצדיק את קיומה שבדיעבד, הסיבות אינן גורם לשנאה, ההיפך הוא הנכון: הסיבות הן פרי מחשבותיהם של אלה שבקשו להצטדק בשנאתם לישראל. מסיבה זו גם משתנות הסיבות בהתאם לזמן ולמקום.

 

ליעקב אבינו אין ברירה. הוא מבקש לשלוח מלאכים כדי למצוא חן בעיני עשו. לפעמים הוא מצליח. מתקבלת תפילתו שהתפלל ואף הדורון ששלח נושא חן בעיני הפריץ. לפעמים נכמרים רחמיו של עשו הרשע, אך זוהי הנהגת שעה. ככלל, קשות גזירותיו, ואין יום שאין קללת השהייה תחת עולו מרובה מיום האתמול.

 

ובכל זאת, גם אם לא נוכל להצביע על סיבה הגיונית שיש בה כדי לשמש בסיס מסתבר לשנאת ישראל, יש לה, לשנאה זו, הסבר ומהלך סגולי–רוחני.

 

ננסה להתחקות, עד כמה שידינו מגעת, אחר שורשיה של התפרצות השנאה הראשונה בעולם ליעקב, כעם. על שנאת פרעה ומצרים לעם ישראל מוסרת לנו התורה שבכתב פרטים מעטים: אנו יודעים כי קם מלך חדש על מצרים, מלך אשר התעלם מטובתו של יוסף ואשר עשה את עצמו כמי שאינו מכיר את יוסף. תוך תקופה קצרה התהפך הגלגל, וממשפחה מכובדת שזכתה לקרבתה של המלכות, הפכה משפחת בית יעקב למשועבדת ונרדפת, מצרים הפכה באחת להיות הגטו הראשון בהיסטוריה של העם היהודי. כיצד זה נוצרה שנאה זו? מהן הסיבות שהביאו להפיכתו של הגלגל?

 

כאשר מגיע יעקב אבינו למצרים הוא שולח לפניו את יהודה, כדי להכין בית תלמוד שממנו תצא הוראה לצאצאיו (בראשית מו, כח וברש"י שם). אך הוא לא מסתפק בכך, הוא מבקש לשבת בארץ גושן, הרחק ממרכזי המגורים של תושבי מצרים. מלכתחילה חשש מהירידה למצרים שכן ראה בכך סכנה לעתידם הרוחני של צאצאיו ("העמק דבר" לבראשית מו, ג), אך אחרי שצווה ע"י הקב"ה לרדת למצרים, עשה יעקב את דרכו למצרים, עם שבעים הנפש שעמו, ומכל מקום, גם במצרים הוא מבקש את ההיבדלות, את ההרחקה מגויי הארץ.

 

לפרעה יוסף מספר, כי אחיו רועי צאן, וכיון שהצאן תועבת מצרים הוא, הרי עליהם להרחיק מעינם הפקוחה של המצרים ולשבת במקום בו יהיו מבודדים, ללא התערבות עם המצרים. את הסיבה האמיתית לא יכלו, כמובן, להסביר לפרעה, שכן זר לא  יבין זאת, פרעה לעולם לא יבין מדוע התערבות חברתית אינה נראית ליעקב ולבניו כצעד יפה וטוב.

 

אך כשיעקב מבקש, הוא מקבל את מבוקשו ובני ישראל מתישבים בארץ גושן.

 

נקפו שנים ויעקב אבינו הסתלק. גם השבטים הסתלקו. ויחד עימם ירד גם המתח הרוחני של עם ישראל. הצעירים מחליטים כי גושן צרה להם, הם צריכים לצאת ו"להכיר את העולם", הם קמים ויוצאים מגושן ועוברים לערי מצרים. פתאום רואים אותם גם בנוף ובאלכסנדריה, "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם" (שמות א', ז) מה משמעותה של אותה התמלאות ארץ עליה מדבר הכתוב? הרי כולנו יודעים כי כאשר עם מתרבה, ממילא הארץ מתמלאת בו והוא מתפזר במקומות יישוב שונים, מה אפוא באות מילים אלו לספר לנו?

 

הגאון רבי יהושע ליב דיסקין זצ"ל היה מפרש, כי כוונת התורה לספר שארץ מצרים, אותו חבל ארץ שבו לא גרו עד כה יהודים, התמלא לפתע  ביהודים. הם מאסו בבדידות שציוה להם יעקב בגושן והעדיפו להיכנס אל תוך התרבות המצרית. אמנם את שמם לא שינו וגם שפתם עדיין היתה לשון הקודש, אך ראשם נפנה לדברים אחרים, הם חדרו למקומות שעד כה נחשבו כאינם מתאימים לצאצאיו של יעקב, וממילא התרוקנו ישיבותיה של גושן.


שלושת-אלפים ושלוש-מאות שנה לאחר מכן, מתאר הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד תופעה דומה לתופעת היהודים במצרים:

 

"אל תשמח ישראל, אל גיל כעמים", אל לו ליהודי להתענג כדרך שמתענגים הגויים. לגויים נשארות שעות פנויות אחרי גומרם את עבודתם והם מחפשים שעשועים ומשחקים למען בלות את השעות הפנויות האלה.


 

היהודי – אין לו שעה פנויה בחייו. לאחר שגמר היהודי את עבודתו, מוטלת עליו החובה לעסוק בתלמוד תורה. מי שאיננו מוכשר ללמוד באופן עצמאי, יעשה לו רב שילמדנו. גם חייב יהודי להקדיש מזמנו למצוות ולמעשים טובים, לגמול חסד עם זולתו כפי יכולתו. התורה תובעת מהיהודי צורת חיים שכזאת. "קדושים תהיו", היהודי יהיה קדוש, הבית היהודי יהיה קדוש, כל לב יהודי יהיה קדוש.

 

"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" - "אם אתם מובדלין מן העמים הרי אתם שלי" (רש"י לויקרא כ, כו) בתקופה האחרונה חדלו מללמוד תורה. ממילא נשאר זמן פנוי. מה עושים? באים יהודים וממלאים בהמוניהם בתי שעשועים ותיאטרונים. חוזרים משם לבתיהם ספוגים רוח טומאה. נטמא גם הבית היהודי. ("קובץ מאמרים" לגר"א וסרמן זצ"ל, מאמר עקבתא דמשיחא).

 

זה קרה גם במצרים. אולי היו שם תיאטראות בסגנון שונה, אך הטומאה היא אותה טומאה וגם היצר אותו יצר. "נהיה ככל הגויים", הרצון לא להיות שונה מכולם, הרצון להיות חלק מ"תרבות" הארץ.

 

ואז, כאשר חשבו בני ישראל כיצד להתערב בתוך גויי הארץ, החל השעבוד, אז החלו גזירותיו של פרעה. רק מיעוט קטן הציל את עצמו מהשעבוד, היה זה שבט לוי, אשר נשאר בגושן והמשיך לעסוק בתורה ולהקדיש את עצמו לעבודת ד'. כמו שאומר המדרש, המצוטט בדברי תוכחתו של רבי אלחנן וסרמן: "אם אתם מובדלים מן העמים – הרי אתם שלי, ואם אין אתם מובדלים מן העמים – הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו", והרבה חברים לו לנבוכדנצר. פרעה בתחילת ימי ההיסטוריה של העם היהודי והיטלר ימ"ש בימי עקבתא דמשיחא.

 

על זה כותב רבי אלחנן וסרמן:

 

התשובה מן השמים אינה מתמהמהת לבוא. כמצורעים מגורשים היהודים מבתי השעשועים. "יהודים סורו מפה, לא כאן מקומכם", נכון הדבר! מקומו של היהודי הוא בבית המדרש, שם יהגה בתורה או ישפוך לבו בפרקי תהילים ("קובץ מאמרים" שם).

 

ללמדך, כי כאשר מנסה היהודי לפרוץ את המחיצות שבינו ובין הגויים שסביבותיו, מזכיר לו הגוי ביד קשה ובזרוע נטויה את מוצאו היהודי.

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד