תקשיב למוזיקה הזאת

הגדל

האיש מצא לו פינה טובה ונוחה בתחנת הרכבת של ושינגטון הבירה. היה קר מאוד, והוא נכנס פנימה אל תוך מבנה התחנה. הוא לבש מעיל קצר וחבש כובע פשוט.

 

קופסת הכינור הונחה על הרצפה למרגלותיו פתוחה לקבל את מטבעותיהם של העוברים ושבים

לא קל לנגן יצירות של באך בכינור, ובוודאי שלא את היצירות המסובכות שלו.

 

ובכל זאת, הוא התמקם, הניח את הכינור בתנוחה המתאימה בין הכתף לצוואר והתחיל למשוך בקשת על המיתרים העדינים.

 

זו הייתה שעת בוקר עמוסה, תחנת הרכבת הייתה מלאה באנשים. הרכבות שהגיעו בזה אחר זה פלטו מתוכן מאות נוסעים שמיהרו לרוץ לקראת יום מטורף של עבודה.

 

שלוש דקות חלפו. איש מבוגר במעיל צמר משובץ שמע את צלילי הכינור. הוא עצר לשלוש שניות, הקשיב מעט, ואז הידק את הצעיף לצווארו והמשיך בדרכו.

 

עוד כמה דקות חלפו והדולר הראשון הושלך לתוך הקופסה הגדולה, שהייתה נראית יפה ונקייה מדי בשביל קבצן רחוב. אישה חיפשה לעשות את המעשה הטוב היומי שלה והשליכה דולר מבלי לעצור אפילו. אחר כך עצר מישהו לדקה תמימה, הוא נשען על העמוד, עצם את עיניו והקשיב בריכוז. ואז הסתכל על השעון ומיהר ללכת. העבודה חיכתה לו.

 

ילד קטן משך בשמלתה של אמו. הוא רצה לראות את האיש מנגן. תנועותיו האצילות של האיש המושך בקשת הילכו קסם על נפשו של הילד. "אמא, עוד רגע אחד בבקשה!", התחנן הילד, אך אמו מיהרה למשוך את ידו, מהר מהר, הלאה משם.

 

עוד כמה ילדים משכו במעילי אימותיהם, מבקשים לעצור ולהקשיב, ונמשכו חזרה אל מסלול הדהירה, החוצה משם, הלאה מתחנת הרכבת אל זרימת היומיום. עוד כמה אנשים עצרו לרגע או שניים והקשיבו. עוד אנשים רצו והעיפו מטבעות לתוך קופסת הכינור, הם אפילו לא העיפו מבט אחד נוסף.

 

בתום ארבעים וחמש דקות. אחרי שניגן שש יצירות של באך, מהיצירות המורכבות ביותר שנכתבו אי פעם, הוריד האיש את כינורו, התכופף אל הקופסה ומצא שם 32 דולר, חלקם במטבעות של סנט ורבע דולר. אף אחד לא מחא לו כפיים. אף אחד לא היה שם כדי להתפעל. הוא הכניס את הכינור בעדינות לתוך הקופסה. הוא אחז בו בזהירות כמו שמחזיקים בכינור ששווה שלוש וחצי מליון דולר, ויצא מן התחנה.

 

יומיים לפני כן ניגן עם אותו כינור על בימת האירועים באולם הקונצרטים של בוסטון. האולם היה מלא עד אפס מקום. ואנשים שילמו כמאה דולר לכרטיס, רק בשביל לשמוע, את ג'ושוע בל מגדולי המוזיקאים בעולם מנגן בכינור. זהו אותו האיש בדיוק שניגן בתחנת הרכבת וקיבל רק 32 דולרים.

 

הסיפור הוא סיפור אמיתי לחלוטין. עיתון הוושינגטון פוסט ביקש לערוך ניסוי חברתי מעניין שיעסוק בתפיסה, בטעם ובסדרי עדיפויות של בני האדם, וכחלק מן הניסוי הזמין את ג'ושוע בל לנגן בתחנת הרכבת של וושינגטון כאלמוני.

 

הניסוי נערך במקום פשוט, בשעה רגילה של בוקר. ועורר שאלות רבות:

האם אנחנו מכירים בכישרון בכל מקרה, גם אם הוא עטוף בעטיפה פשוטה?

האם אנחנו נוטים להעריך דברים רק לפי מראית עין?

האם אנחנו יודעים לזהות יופי גם במקומות לא צפויים?

ואולי, אם אנשים אינם מסוגלים לעצור ולזהות מוזיקה אמיתית כשהם שומעים אותה, אם הם אינם עוצרים מוקסמים לצלילי כינורו של אמן בינלאומי. אולי גם בחיים עצמם הם מפספסים את ההזדמנות הנפלאה לשמוע את המוזיקה המדהימה שמתנגנת מסביבם.

 

בהחלט שעולות מכאן כמה נקודות חשובות למחשבה.

 

עצור, התבונן מסביבך. התבונן לתוכך. אל תיתן לזרימת החיים לאבד את האפשרות לראות את כל היופי האדיר שמסביבך. לראות את הפלא שבחיים, את היופי שבבריאה, את הנאצל שבאדם. הקשב למוזיקה הזאת. היא קיימת. היא בחינם. והיא מופלאה.       

 

 

עוד

בקטגוריה

מיהו ה'חופשי' האמיתי? אפילו לא גרביים

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד