אל תטעמו מהפיצוחים, החמוצים, והממתקים בחנויות המזון

התורה מצווה אותנו לא לעשוק, לא לגזול וכו’. וצריך להיזהר בזה מאוד ולדעת שאסור לגנוב אפילו פחות משווה פרוטה, ולא כמו שאנשים טועים לחשוב שיש דברים קטנים שמותר לקחת ללא רשות כיוון שאף אחד לא מקפיד.
הגדל

ובאמת כל אחד מאיתנו היה מקפיד אם למשל היינו מניחים חבילת נייר טישו חדשה במקום מסוים, ואז כשהיינו באים לקחת נייר היינו מגלים שהיא התרוקנה לחלוטין. ואז היינו מגלים שהיו עשרות אנשים, שכל אחד לקח רק נייר אחד או שניים מתוך מחשבה שאף אחד לא מקפיד, עד שכל החבילה נגמרה. לכן יש להיזהר ולשאול תמיד לפני שלוקחים דבר השייך למישהו אחר, ואפילו אינו שווה פרוטה, כמו שימוש בחתיכת נייר, שימוש בעט, הדלקה של אור או מזגן במקום לא שלנו, שתיית כוס מים וכו’.

על אחת כמה וכמה שיש להיזהר מאוד כשמדובר על דבר השווה יותר מפרוטה, שכמעט כולם מקפידים עליו. ישנם דברים שנראים לנו כמו היתר למרות שזה גזל גמור. כמו שלוקחים למשל עט ולא מחזירים, ובמיוחד במקומות ציבוריים שאז חושבים כאילו שאין בעלים לאותו עט ושאפשר לקחת אותו. כמו שקוטפים פירות מהעץ של השכן או מפרדסים בדרך שחושבים שזה בסדר וכו’.

אסור לטעום פיצוחים, חמוצים, ממתקים או שאר דברים במשקל בחנויות המזון, אלא אם כן נתנו לכך רשות מפורשת, וגם אז זה רק אם אנו באמת רוצים לטעום כדי לדעת אם לקנות או לא. אבל אם כלל לא מתכוונים לקנות, או שלוקחים יותר משיעור של טעימה וכו’, אז אסור.

אסור לקחת מאוכל שנשאר באולמות על השולחן, כיוון שרוב המקומות מחזירים חלק מהאוכל ומשתמשים בו, אלא אם כן יודעים בוודאות שבעל האולם מסכים לכך בלב שלם. לכן גם אין לבקש מנה נוספת לבני הבית מהמלצר, שהרי גם אם המלצר יסכים, זה כלל לא שלו אלא של בעל האולם או הקייטרינג. לכן גם אין לקחת בקבוקי שתייה לדרך, אלא אם כן יודעים בוודאות שמסכימים לכך ואף אחד לא מקפיד (מה שלא מצוי, כיוון שבעל האולם משלם עליהם והוא בוודאי לא ירצה שאנשים ייקחו אותם).

ויש נטייה לחשוב שכל האוכל שעל השולחן שייך לנו כעת, אבל הדבר ברור שהוא שייך לבעל האולם ויש לנו רשות רק על מה שאנו אוכלים ושותים בזמן השהייה שם. וכמו למשל במסעדות שמשלמים סכום קבוע ואז אוכלים ככל שרוצים, הדבר ברור שאי אפשר לרוקן את כל המסעדה ולקחת הביתה בארגזים. וכל אחד יכול להבין שאמנם בקבוק אחד לא יפריע לבעל האולם, אבל כשמאה מהסועדים לוקחים בקבוק הביתה בכל אירוע, זה מסתכם בסכומים גדולים שעליו לספוג על חשבונו.

אסור לקחת דברים מהעבודה או להשתמש ברכוש העבודה לצרכים אישיים ללא רשות הבעלים. והרבה אנשים רגילים לקחת ממקום העבודה עטים, דפים וציוד נוסף כאילו שזה שלהם, וגם להשתמש ברכוש העבודה כמו קבלת פקסים, צילום מסמכים, דיבור בטלפון וכו’, שכל זה נראה להם כדבר מותר, למרות שלעתים בעל המקום מקפיד על זה.

בנוסף יש לשים לב שאדם שמקבל את השכר לפי שעות צריך להקדיש את זמן העבודה לעבודה נטו (אלא אם כן סוכם אחרת, שבעל הבית לא מקפיד או שיש זמנים בהם אין לו עבודה לעשות). לכן אין להתעסק עם דברים אחרים בשעות העבודה, כמו לשחק במחשב, לקחת הפסקות ארוכות, לשוחח סתם עם עמיתים לעבודה, טלפונים, הודעות ושאר דברים שגוזלים מזמן העבודה.

אסור לקחת גם מההורים, מהבעל או ממשפחה קרובה, אלא אם אנו יודעים בבירור שהם לא מקפידים אם ניקח, או שנתנו לנו רשות שאז יהיה מותר לקחת. ואסור לגנוב אפילו בצחוק גם כשמתכוונים להחזיר לאחר מכן.

גם אם מקבלים רשות לדבר מסוים, צריך לבדוק היטב שאותו אדם מוסמך לתת רשות לכך. לכן אם למשל נהג אוטובוס יסכים להעלות את החבר שלו בלי תשלום, זה לא פוטר אותו מתשלום כיוון שהנהג הוא בסך הכל שכיר והאוטובוס כלל לא שלו. כך גם אם השומר בכניסה למקום בתשלום מסכים להכניס חברים בחינם, זה לא פוטר אותם כיוון שבעל הבית בוודאי לא יסכים לכך.

הדבר ברור שאם השומר לא שם לב, אם חשבו ששילמנו למרות שלא, אם אף אחד לא גבה תשלום וכו’, שאנו מחויבים לשלם בכל מקרה. ועל אחת כמה וכמה שיש כאלו שמנסים לרמות ולהיכנס למקום בתשלום ביחד עם עוד אנשים בלי שישימו אליהם לב וכו’, שזה בוודאי אסור ויש בזה גזל. כך גם אם המוכר התבלבל והחזיר לנו עודף יותר ממה שצריך, עלינו להודיע על הטעות ולהחזיר לו את הכסף שלא שייך לנו.

ולפעמים ישנו גזל שנגרם בעקיפין, שאז אנשים נוטים להתעלם ולהתנער מאחריות. וכמו למשל שאדם משליך מגבונים או כמות גדולה של נייר טואלט לתוך אסלה במקום ציבורי או אצל מכר וגורם לסתימה. או שבנו הקטן משתולל בחנות כלשהי או בבית של מכר ואז שובר דבר כלשהו. וכן כל דבר כזה שנראה לנו שאם זה נעשה בלי כוונה אז אין בזה שום בעיה. אבל עלינו לשאת באחריות לנזקים שנגרמים בעקבותינו.

צריך לזכור שאם אדם מוצא דבר כלשהו השייך למישהו, עליו להשיב את האבדה לבעליה, ואם אינו יודע למי שייכת האבדה, צריך לעשות השתדלות ולפרסם מודעות שיבוא בעל האבדה וייתן סימנים מתאימים שנדע שזה הוא וכך נשיב לו את אבדתו. ובוודאי שזה לא נכון כפי שנוהגים לפעמים שמוצאים דברים ואז לוקחים אותם לעצמם, כיוון שאם יש בזה סימן כלשהו, יש חיוב להשיב את האבדה לבעלים.

האיסור לגנוב שייך גם בגויים, ולא כפי שחושבים שלגנוב מגוי זה בסדר. ואם הגוי יודע מהגנבה, זה אפילו חמור יותר כיוון שיש בזה גם חילול השם, שהגויים יחשבו שהתורה מתירה לגזול האחד מהשני. ההיתר היחיד בנוגע ללקיחה מגוי הוא שאם אדם מוצא אבדה של גוי, אין חיוב להחזיר אותה. אך גם בזה יש מידת חסידות להשיב את האבדה בכל זאת ולקדש בכך שם שמיים.

 

חלק ממאמר של רוני פיזנטי מהאתר אמונה, על גניבה וגזילה

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד