תחפושת לימים נוראים

ספור זה ממחיש נקודה אמיתית, כשאדם מתחפש למשהו שהוא לא, כשהוא מעמיד פנים לריבונו של עולם כדי לקבל טובת הנאה, זה לא מחזיק מעמד, הימים חולפים והעמדת הפנים אינה יכולה להמשך לנצח.
הגדל

לפני אשמורת הבוקר של ראש חודש אלול ראו אותו השכנים מתניע את המסחרית שלו ויוצא מהחניה הפרטית, יודעי דבר אמרו שהאגזוז שלו השמיע באותו בוקר נדיר של סליחות קול של שופר.

 

אף אחד לא ידע מה קרה לו פתאום לאיש שהחל להשכים לסליחות, משהו עבר עליו, אבל הוא עמד בעקביות בהשכמת הסליחות ולא פספס אפילו בוקר אחד.

 

הייתה לו שנה קשה, העסקים כשלו, לקוחות ותיקים עזבו אותו לטובת המתחרים, נגרמו לו נזקים כבדים והוא נקלע לחובות. קולו של השופר המתעורר הרעיד אצלו נימים חבויים בלב, והוא החליט ללכת על המוצא האחרון של, להתפלל ולהתחנן, ולהפיר בריבונו של עולם שהשנה החדשה שמתקרבת ובאה תהיה מבורכת בפרנסה טובה.

 

בערב ראש השנה כשקולות המתפללים זימרו "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", זלגו עיניו דמעות, "הלוואי, הלוואי רבונו של עולם, הלוואי ותתן לי שנה טובה, שנה של פרנסה בשפע, הלוואי".

 

והדמעות המלוחות הרטיבו את מחזור התפילה שלו גם בבוקר ראש השנה, בשעת תקיעת שופר ולאחריה, הוא עמד בפינת בית הכנסת בגדיו לבנים ולראשו כיפה צחורה ובוהקת, והוא עטוף כולו בטלית גדולה שמשתלשלת ויורדת ומכסה מחצית מפניו.

 

"תראה את הצדיק הזה!" לחש ילד קטן לאביו, והצביע על האיש העטוף בטלית וגבו רוטט מבכי. לחישתו נשמעה היטב בחלל בית הכנסת והאיש שריחף מעל פני הקרקע בתחנונים בתחנונים החליט שהוא אכן יהיה ראוי לתואר שנצמידו לו, הוא רוצהלהיות צדיק. הוא רוצה שריבונו של עולם גם יראה שהוא צדיק. הפרנסה דוחקת.

 

הוא החזיק מעמד גם בעשרת ימי תשובה, סליחות, כפרות, הוא אפילו הידר במנהג כפרות וסובב שלושה תרנגולים סביב לראשו וקינח בפדיון כופר נפש. הוא נכח בכל התפילות בבית הכנסת, נכנס ראשון ויצא אחרון, עקב אחר ספר התורה מרגע הוצאתו מאחורי הפרוכת הארון עד להנחתו על הבימה, וגם אז לא עזבו עיניו את הספר הקדוש כשפיו ממלמל בקשות ותחנונים. פרנסה, ריבונו של עולם, פרנסה.

 

וכך הוא נכנס ליום הכיפורים, רציני, מיוסר, כפוף וכנוע."היום גזר הדין הסופי!" הכריז הרב לפני "כל נדרי" וגבו הוסיף קימור והתקפל  עוד אל תוך עצמו." היום זו ההזדמנות האחרונה לקבל גזר דין של שנה טובה ומבורכת", הוסיף הרב להרעיד את נימי נשמתו, והוא פרש את ידיו לרווחה ולחש "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", הוא שמע פעם שזו סגולה לפרנסה.

 

כל יום הכיפורים הוא עמד על רגליו, עיניו לחות, פיו רוטט וליבו קרוע בתקווה לגזר דין של שנה טובה ומבורכת,לגזר דין של פרנסה טובה, שעות העמידה הארוכות החלישו את גופו, אך רוחו נאחזה בתקווה שיתקבלו תפילותיו, אט אט נחלשו רגליו, ובשעת הנעילה קרס תחתיו מתעלף.

 

"מים! מים!" זעקו המתפללים, מפריעים את תפילת החזן, "מישהו התעלף כאן!"

 

החזן הרעים בקולו, מנסה להתגבר על קולות המצילים: "אבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה", והוא ששמע את הקריאה לפרנסה, לא היה זקוק יותר למים, הוא קפץ כנשוך נחש וזעק בקול שהרעיד את אמות הסיפין, גובר בקולו על עשרות המתפללים האחרים שגם הם לא טמנו את קולם בגרונם: "אבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה", וכשהגיע למילה פרנסה היה קולו מתרומם ועולה, מסתלסל ונוסק לגבהים, רועד קמעא ונתקע בתקרת בית הכנסת כממתין לתשובה ממרום.

 

ובשמים, מקבל מלאך של רחמים פקודה לדאוג לפרנסתו של האיש, כן, האיש הזה העטוף בלבן, ומראהו כצדיק תמים ריח ניחוח לה', זה האיש כפוף הגב, שבור הלב ואדום העיניים, זה האיש הרציני והשפל, הצנוע והמתחטא לפני קונו. אותו תזכור. תדאג לו במשך השנה, לפרנסה טובה...

 

יום הכיפורים הסתיים. האיש פסע לאחור את שלוש הפסיעות של תפילת ערבית, הפשיל את טליתו, יישר את גוו, זקף ראשו, ניגב את עיניו ויצא את בית הכנסת. כבר יצא וכבר הסיר את בגדי הלבן, וכבר לא נודע כי במשך חודש תמים לא היה צדיק ממנו בבית הכנסת.

 

לשון הרע וליצנות, הלבנת פנים ועזות מצח, אבק גזל וגם גזל ממש. לא תפילה בזמנה ולא קריאת שמע בעונתה, זלזול במצוות, ואי הקפדה בברכות.

 

דבר והיפוכו.

 

האיש הטוב והישר, הצדיק המתחטא לפני קונו, האיש של חודש אלול ועשרת ימי תשובה, איננו עוד.

 

והפרנסה גם היא לא הגיעה לפתחו.

 

כי מה אשם הוא המלאך שלא מצא אותו. והוא חיפש איש צדיק וישר, איש ששתיקתו יפה מדיבורו, שפל ברך עניו וצנוע, מתחסד ועוסק בתפילה ותחנונים. ואיך ימצאנו, אם הלך. וכבר אין פרצופו החדש דומה לזה של ימי התשובה. איך?!

 

*

 

הדרשנים אוהבים את הסיפור הזה, שכמובן לא היה ולא נברא, כי הוא ממחיש נקודה אמיתית, כשאדם מתחפש למשהו שהוא לא, כשהוא מעמיד פנים לריבונו של עולם כדי לקבל טובת הנאה, זה לא מחזיק מעמד, הימים חולפים והעמדת הפנים אינה יכולה להמשך לנצח.

 

אבל כשאדם לוקח ברצינות דבר אחד, אפילו קטן, אבל אמיתי ויציב, כשהוא מחליט להתקדם באמת, לחולל שינוי בעצמו, בקטן, הוא יצליח בגדול, והאדם שלבו נרעד בראש השנה, והתרגש ביום הכיפורים, ובלבו החלטה קטנה ואמיתית, זעירה ויציבה, יזכה גם יזכה לעזרה אמיתית ממרום להגשים שאיפותיו ולזכות בשנה טובה ואמיתית.

 

 

 

תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. צביקי (19/09/2010 12:08:51)
שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד