כיפורים במקדש

האיש הקדוש ביותר בעם, ביום הקדוש ביותר בשנה, במקום הקדוש ביותר בעולם. זה הכהן הגדול שנכנס לקדש הקדשים ביום הכיפורים. לפנינו הצצה קטנה ללקט מעניין על הכהן הגדול ועבודת המקדש ביום הכיפורים.
הגדל

  
 

אל תקשיב לתפילה שלהם

ומה היה מבקש הכהן הגדול? אמרו חכמים (מסכת יומא דף נ"ג):

מתפלל תפילה קצרה בבית החיצון: יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתהא שנה זו גשומה... לא יסור השלטון משבט יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה, ולא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים...


(משמעותה של הפיסקה האחרונה היא – שכאשר עוברי אורח מצטערים ברדת הגשם ומתפללים שייפסק ויוכלו להגיע לביתם בנחת, שלא תתקבל תפילתם, כדי שלא יפסידו כולם את ברכת הגשמים).

 

כהן גדול שנתקע בפנים

תנו רבנן: מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפילתו, ונמנו אחיו הכהנים להכנס אחריו (התמהמהותו של הכהן בפנים גרמה להם לחשוב שמת בפנים, כפי שקרה לא פעם לכהנים שאינם ראויים).

התחילו הם נכנסים והוא יוצא.

אמרו לו: מפני מה הארכת בתפילתך?

אמר להם: קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם ועל בית המקדש שלא ייחרב?!

אמרו לו: אל תהי רגיל לעשות כן, שהרי שנינו לא מאריך בתפילתו כדי לא להבעית את ישראל!

(מסכת יומא דף נג)

 

שמעון הצדיק ידע שימות

ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה, ובשנה האחרונה אמר להם: בשנה הזאת אני מת!

אמרו לו: מהיכן אתה יודע?

אמר להם: כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קדש הקדשים היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי, ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי.

אמרו חכמים: היתה זו השכינה הקדושה שנלוותה אליו בקודש הקודשים! (עפ"י תלמוד ירושלמי מסכת יומא).

 

האדום הפך ללבן

על פתחו של האולם בבית המקדש היו קושרים ביום הכיפורים בד אדום ("לשון של זהורית" בלשון חכמים), כאשר הלבין הבד, היו ישראל יודעים שהתכפרו עוונותיהם.

וכך מובא במשנה (יומא פרק ו): "לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל, וכשהגיע שעיר (לעזאזל) למדבר היה הלשון מלבין, שנאמר, (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".

אבל לא בכל השנים היו זוכים לראות סימן מפעים זה של כפרת עוונות ועל כך מובא:

 

תנו רבנן: בראשונה היו קושרים לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ. הלבין- היו שמחים. לא הלבין- היו עצובים ומתביישים.

התקינו- שיהיו קושרים (את לשון הזהורית) על פתח אולם מבפנים. ועדיין היו מציצים ורואים. הלבין- היו שמחים. לא הלבין- היו עצובים.

התקינו שיהיו קושרים אותו חציו בסלע (שעל הר עזאזל) וחציו בין קרניו (של השעיר המשתלח). (מסכת יומא דף סז).

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד