ישראל, אז והיום...

המצב בישראל היום לעומת ימי בית המקדש
הגדל

''שמעת חדשות במהלך השבוע''?

''כן''.

 

''ובשבוע שעבר''?

''גם כן''.

 

''ובחודש שעבר''?

''נו, מה אתה רוצה''?

 

''אתה זוכר ידיעה אחת (!) משמחת שהייתה בכותרות לאחרונה''?

''אממ.... האמת שלא כל כך, אלא אם כן אתה מביא בחשבון את הניצחון של הקבוצה שלי... אבל למה אתה שואל, זה תמיד כך, לא''?

 

אתה חושב שזה נורמאלי? שאפשר לחיות כך? שאפשר להשלים עם המצב הקטסטרופלי הזה ולהישאר שפויים?

''למה, יש לך משהו להציע''?

 

את האמת? כן.

אם למישהו מאיתנו נדמה כי קצב האירועים הקשים והמסחררים בארצנו הוא טבעי, כך הוא היה מעולם וכי יש להשלים איתו כי ''אין מה לעשות, זה החיים'', יש לו טעות קשה. לא רק שהחיים הגשמיים בישראל היו בעבר יותר טובים והרבה הרבה יותר רגועים ומבורכים, אלא ברור לנו לחלוטין כי כך גם יחזור ויהיה בעתיד. זאת משום שברור ופשוט שחיים שכאלו אינם טבעיים ואינם מתאימים לא לעם היהודי ולחלק המובטח לו בתורה כעם נבחר ואף לא לארץ ישראל כארץ הקדושה מדורי דורות.

די אם נקרא את הפסוקים בתורה העוסקים בתיאור הארץ אותה חוזר ומבטיח הקב"ה לעם ישראל הצועד במדבר, כדי להבין כיצד אמורים להיראות החיים כאן:

 

(ז) כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר:

 

(ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:

 

(ט) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת: (ספר דברים פרק ח)

 

(י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:

 

(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת, לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:

 

(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד, עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: (ספר דברים פרק יא)

 

(ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: (ספר ויקרא פרק כד)

 

החיים המתוארים בפסוקים הן מבחינה ביטחונית, הן מבחינה כלכלית והן מצד עזרת השמיים (סייעתא דשמיא) וההשגחה הפרטית בה זוכים בארץ ישראל דבר יום ביומו, הם ורודים, יפים ומושלמים. המצב הזה, שהתקיים בפועל בימי בית המקדש הראשון והשני, בימים שקודם הגלות הקשה בה אנו נמצאים, הפסיק רק בעקבות חורבן בית המקדש וגזירת הגלות והוא יחזור להתקיים ביתר שאר וביתר עוז כשיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו.

 

אנו לא מיואשים ולא מאבדים תקווה. ברור, כי כשם שהעם היהודי נבחר על ידי הקב"ה לגור בארץ ישראל, ארצו הקדושה והמובטחת בשלום ובשלווה ולקיים את המצוות מתוך שפע עצום של ברכה, כך גם יהיה בעתיד הקרוב, כשהגלות המרה שבגללה כל זה לא קורה תגיע אל סיומה. ההבטחות הגדולות על ארץ ישראל והברכות העצומות שנאמרו עליה, לא נאמרו רק ביחס לתקופה קצרה ומוגבלת של ימי בתי המקדש הראשון והשני, אלא אף ובעיקר על ימי הגאולה השלימה שעליהם נאמר בתנ"ך ''וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו''.

 

הבה נבדוק: האם אנחנו יודעים מה עלינו לעשות כדי לקרב את הגאולה? אם נבחן מהם הדברים שגרמו לגלות ולחורבן הבית, נבין גם מה עלינו לתקן כדי לזכות לבניית בית המקדש השלישי ולגאולה השלימה. כך אמרו חכמינו:

מקדש ראשון מפני מה חרב, מפני שהיה בו ג' דברים; עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. אבל מקדש שני, שאנו בקיאים בהם שהיו עוסקים בתורה ובמצות ובגמילות חסדים,מדוע נחרב? מפני שנאת חנם שהיה ביניהם. ללמדך ששקולה שנאת חנם נגד ג' עבירות; נגד עבודה זרה, גלוי עריות, שפיכות דמים.

 

שמענו נכון? עם ישראל עסק בתורה במצוות ובגמילות חסדים, הוא תיקן לחלוטין את כל העבירות החמורות שנהג בהן בימי בית המקדש הראשון ובכל זאת רק משום שנאת חינם שהייתה בהן נחרב שוב בית המקדש.

חכמינו מביאים דוגמה לשנאת החינם שהייתה בזמן בית המקדש השני, בסיפור שהצית את המלחמה בין הרומאים ליהודים, כאשר בעקבותיו התעורר כעסו של קיסר רומי על היהודים והחלטתו לכבוש את ירושלים.

 

הסיפור הוא על שני יהודים שנקראו בשם כמעט זהה שהתגוררו בירושלים, האחד נקרא קמצא ואילו שמו של השני היה בר קמצא. באחד הימים אדם שערך מסיבת חברים מפורסמת בה נוכחו כל נכבדי העם, שלח שליח לביתו של חבירו הטוב קמצא בכדי להזמינו למסיבה אך השליח טעה והזמין במקומו את בר קמצא, לרוע המזל אותו בר קמצא היה דווקא שנוא משכבר הימים על מארגן המסיבה. בר קמצא קיבל את ההזמנה בשמחה והוא ראה בה את הסימן כי העוינות בינו לבין בעל האירוע הסתיימה והם מעתה ידידים טובים. ביום המיועד התייצב בר קמצא חגיגית באולם האירועים ונכנס יחד עם כל שאר המוזמנים לתפוס את מקומו סביב השולחנות הערוכים. הכול היה טוב ויפה עד שבעל האירוע פתאום קלט את היעדרותו של חברו הטוב קמצא מהאירוע ולנגד עיניו הוא רואה ישוב על מקומו, שונאו משכבר בעל השם הדומה, בר קמצא. הוא קלט את טעותו של השליח אך מגודל כעסו ושנאתו את בר קמצא, החליט לא לעבור על כך לסדר היום. הוא ניגש לבר קמצא ודרש ממנו בתוקף לעזוב את האולם. בר קמצא, שחשש מהבושה הגדולה בפני כל נכבדי העיר, ביקש והתחנן אליו שייתן לו להישאר תוך שהוא מבטיח לו תשלום מלא לא רק על המנה שלו כי אם על כל הסעודה כולה. עד כדי כך הגיעה מידת הבושה שלו. אך למרות הכול, בעל האירוע לא התגמש וסילק את בר קמצא מהאולם לעין כל.

 

מכאן והלאה התגלגל החורבן, כאשר בר קמצא הפגוע כעס לא רק על מארגן האירוע אלא גם על כל הקהל והנכבדים שישבו במקום ופעל לעורר את זעמו של קיסר רומי עליהם, עד שהלה עלה אל ירושלים נלחם בה, כבש אותה והחריב לבסוף את בית המקדש וירושלים.

רמת השנאה התהומית הזו בין שני יהודים, שאין לה כל הצדקה הגיונית אלא נובעת ממידות רעות ונגיעות אישיות, היא שנאת החינם שבגללה אנחנו עד היום בגלות.

 

אם זו סיבת הגלות, נבין מאלינו מה אנו נדרשים לעשות כדי לקרב ולזרז את הגאולה.

האם אנו מיואשים ומשלימים עם המצב העגום שבו ''אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חברו'' (כדברי חכמינו ז"ל) או שאנו נעשה את הכול למען עתיד טוב יותר?

כדאי לחשוב על זה

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד