את מה אנחנו מבכים?

לצד הכאב והצער על הגלות והחורבן, יש להתחזק באמונה שיבוא יום ונחזור לחיות כאומה עצמאית שהתורה היא מרכז הוויתה. אדרבא, צער הגלות צריך להגביר בנו את הצפיה לגאולה השלימה, את הכמיהה לבנין בית המקדש ואת הייחול שנזכה במו עיינינו לחזות בתפארתו
הגדל

אלף תשע מאות ארבעים ואחת שנים חלפו, ועדין הר הבית בשממונו. המקדש חרב ואנחנו בצפיה לבניינו. למרות השנים הרבות שחלפו, הכאב עדין צורב ולב העם היהודי הומה לראות את ירושלים בתפארתה.


לא רק שהכאב קיים – אנחנו עושים כל שביכולתנו שהוא לא יועם. מערכת שלימה של הלכות נקבעה לכך במטרה להאיר את הזכרון וללבות את הכמיהה.


מדוע שלא נשלים ונסתגל למציאות העכשווית ונחיה את חיינו ללא משקעים מהעבר? מה תורמת כל האבלות המתמשכת ומתמשכת שנים כה רבות?


שאלות אלו יכולות לנבוע רק מחוסר הבנה מה היה עבורנו בית המקדש ומה אנחנו חסרים בחורבנו. במלים אחרות: במה מתבטאת האומללות שלנו בגלות ומה מהותה המיוחדת של הגאולה.

 

לחיות כעם

הגעגועים לימי תפארת העבר, כמו גם הכמיהה לגאולה העתידית, מבטאים בראש ובראשונה את משאלתם של היהודים לחיות כאומה עצמאית ובלתי תלויה.


"אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" – אמר המשורר, ובזמן הזה אין באפשרותנו לקיים את כל דברי התורה. יש הפרעות מצד אומות העולם ולכך מצטרפים הפרעות נוספות מצד הדברים הרעים שקיימים בעולם. מתוך תרי"ג (613) המצוות, באפשרותנו לקיים היום רק ר"ז (207) מצוות. שליש מכל התורה. כל המצוות הקשורות בבית המקדש, בקרבנות, בסנהדרין, מלך, שמיטה ויובל ועוד רבות אחרות אינן בנות יישות בימינו.

 

התורה, בימינו היא ברובה תיאורטית ולא מעשית. אין זה הבדל כמותי בלבד. ההבדל הוא מהותית כל מערכת החיים היהודית בימינו היא של 'פרט' ולא של 'אומה'. יהודים אינם יכולים להשלים עם מצב כזה, שבו אי אפשר לממש את התורה מתוך החיים.

 

אנו מאמינים בתורה ובנצחיותה ולא יתכן שחלק גדול ומרכזי כל כך בתורה אינו יכול להיות מיושם. מכאן נובע הצער הגדול על אבדן המקדש והיציאה לגלות.

 

אבל יחד עם זאת, בדיוק מאותה נקודה נובעת גם התקוה הגדולה.

 

ברור שאם התורה היא נצחית הרי שהמצב הנוכחי הוא זמני בלבד, ובקרוב מאד יחזרו התנאים שיאפשרו את מימוש התורה וכל מצוותיה. זו, בעצם, האמונה הבסיסית בביאת המשיח – אמונה איתנה בהחזרת השלמות שהיתה בעבר בקיום התורה והמצוות, ואף השגת שלמות גבוהה יותר שעדין לא היתה מעולם ותהיה רק בימות המשיח.

 

אחרית הימים

כשנעיין בתיאורו של הרמב"ם, סוף הלכות מלכים, על ימות המשיח, ניווכח שכל הדברים המופלאים שיהיו בעתיד לבוא, מובילים למטרה אחת – להשיג שלמות בקיום התורה.

 

זה לשונו של הרמב"ם:"באותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר" 'כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"

 

לצד הכאב והצער על הגלות והחורבן, יש להתחזק באמונה שיבוא יום ונחזור לחיות כאומה עצמאית שהתורה היא מרכז הוויתה. אדרבא, צער הגלות צריך להגביר בנו את הצפיה לגאולה השלימה, את הכמיהה לבנין בית המקדש ואת הייחול שנזכה במו עיינינו לחזות בתפארתו.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד