שולחן שבת פנימי

מיכאל וייגל, אמן במה, מורה לאומנות הבמה ומטפל בפסיכודרמה מספר על השבת הראשונה: לפני 17 שנה
הגדל
השבת הראשונה שלי הייתה מאוד מיוחדת ומרגשת. היא הגיעה אחרי תקופה מסוימת שבה התחלתי לגלות בתוכי ניצנים של תשובה. התחלתי להבין שיש סדר בעולם, ולהפנים שמעבר לכך שאני מרגיש את הקב"ה ומאמין בו- אני צריך גם לפעול.

באחד הימים פניתי לשוחח עם הרב יוסף שמואל גרליצקי מתל אביב. רציתי לדון אתו בנושאים שונים, והתגובה שלו הייתה: "אדבר איתך בשמחה ביום ראשון, אבל אולי אתה רוצה להתארח אצלי בשבת ונשוחח אז?" התלבטתי מאוד. הפחידה אותי המחשבה שכולם ילחצו עלי ויסגרו עלי. הרגשתי שכאילו מרחפים מעל כתפיי שני מלאכים. המלאך הטוב אומר לי 'לך', והרע אומר: 'אל תלך, יעשו ממך דוס'. המלאך הטוב משכנע: 'אבל אולי יהיה שם אוכל טוב',. בסופו של דבר האוכל ניצח... אני אוהב לאכול וחשבתי שאולי מצפה לי חוויה קולינרית חדשה. החלטתי לבוא.

השבת הייתה נפלאה ממש, אף אחד לא לחץ עלי, ומצד שני- מאד התרגשתי משולחן השבת, משמחת החיים, וכן, בהחלט גם מהאוכל. סיימתי את השבת בהרגשה של: 'זהו זה, מצאתי את המקום שלי',. כמובן שהבנתי שהתהליך יהיה ארוך ומחייב, אבל המצפון היהודי שלי התעורר לגמרי.

הייתי שבוי.

חלף שבוע נוסף ולכל אורכו הייתי עסוק במחשבות על כך שצפויה לי שבת חווייתית נוספת. כבר ציפית לראות שוב את שולחן השבת ואת האנשים הנפלאים האלו. היה נראה לי טבעי לגמרי שאגיע  לבית הכנסת והרב ייקח אותי לביתו, כמו בפעם הראשונה, אפילו לא העליתי בדעתי שאני צריך לתאם. פשוט הגעתי לאחר כניסת השבת, כשבכיסי רשימה של נושאים שתכננתי לדון בהם על יד השולחן.
נכנסתי לבית הכנסת כשהפעם אני לבוש בחולצה מכובדת ולא בחולצה הודית מלאת חורים. ואז אני רואה שיש תפילה ויש מתפללים, אבל הרב איננו.. שאלתי בעדינות היכן הרב, והתברר לי שהוא נסע לכינוס השלוחים. זו הייתה אכזבה גדולה. כל-כולי כבר הייתי מוכן ומוזמן לקבל שבת אצל הרב, לא אכלתי כלום מהצהריים , כי ידעתי שיש שם אוכל טוב, וגם לא היה לי שום מקום אחר שאני יכול ללכת אליו.

עמדתי נבוך, ואז הבחנתי באחד המתפללים שקצת הכרתי מן הימים שבהם הוא עוד לא חזר בתשובה. ניגשתי אליו ושאלתי: "אולי יש מצב שאני מגיע אליך?" הוא היה עוד יותר נבוך ממני ולבסוף הסביר: "תשמע, בקושי הצלחתי בעצמי לארגן את השבת, ואני לא כמו הרב  גרליצקי, אני צריך הכנה, לא יכול לקבל אורח בפתאומיות".

נשארתי בבית הכנסת לבדי. הבנתי שאין לי ברירה אחרת ואני חייב לחזור אל הדירה שלי. הלכתי הביתה ועליתי שש קומות ברגל, אל הדירה שהייתה חשוכה למחצה, כיוון שבערב שבת כיביתי את האורות, כי לא רציתי לחלל שבת ושיערתי שאחזור אחרי הסעודה ומיד אלך למיטה. הייתי מורעב, והבנתי שאני חייב לעשות קידוש. יין לא היה לי, אבל היה לי משקה חריף שעשוי מענבים, אז קידשתי ושתיתי.
אחר כך לקחתי כמה פרוסות לחם מהמקפיא, פתחתי שימורים של טונה, וערכתי הכל על השולחן שבמרפסת. אמרתי לעצמי: 'קידוש כבר עשיתי, כמו אצל הרב, ועכשיו אני צריך דברי תורה. אבל מאיפה יהיו לי דברי תורה?' ואז נזכרתי שיש לי ספר על הבעל שם טוב, וחשבתי- מה יותר טוב מזה? אז קצת אכלתי לחם עם טונה וקצת קראתי, המשקה כנראה גם השפיע, וזה היה נפלא.

אז נכון שידעתי בלב שלי שהשבת שלי נראית לגמרי אחרת מהשבת אצל הרב גרילצקי, אבל משהו בפנימיות של השבת היה קיים אצלי. הרב הרי הסביר לי בשבוע שעבר, ששבת היא מנוחה לנפש ולגוף, וזה בדיוק מה שחוויתי.

עברתי אחר כך עוד שבתות רבות ומפוארות בימי חיי, אבל זיכרה של השבת הראשונה לא פג ממני. היא הוכיחה לי שלא משנה כמה אוכל יש לך וכמה דברי תורה יש לך, השבת עצמה, בכוח העוצמתי שלה, היא זו שנכנסת לתוכך, שומרת עליך ומלבה את האש הפנימית שלך. כי כל מה שיהודי צריך הוא שולחן שבת פנימי.
שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד