התמודדות עם הכישלון

התמודדות נכונה עם כישלון –התייחסות נקודתית ולא סוחפת – תמיכה בילד והעברת מסר: "לא להתייאש" –גם אם זה קרה. אלו הן הנקודות שמלמדינו הבורא בהתייחסותו לכישלונו של קין.

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה': וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ:

 

כבר בהיות הילד צעיר מאד ורך לימים, יש הורים הפונים בדאגה, ומדווחים אודות התמודדות קשה של ילדם עם כישלונות, ולעיתים אף אי יכולת כלל לשאת כשלון.

 

גרועים יותר, הם המקרים בהם אין ההורים מזהים ומאתרים את אופייה של בעיה זו. ובמשך הזמן, כאשר אכן ילדם אינו יודע את הדרך להתמודד עם כישלונות ואכזבות, מתפתחת תופעה של חוסר רצון מצד הילד לצאת לכל משימה מסוג שיהיה, פחד מהתמודדות, חוסר חשק ללימוד - ואף למשחק, ירידה דרסטית במוטיבציה והתחמקות מתמשכת מאתגרים הניצבים בפניו.

 

הנזק הנגרם מאי יכולת להתמודד עם הכישלון, מחולק לשני תחומים שונים אך מקורם אחד.

החלק הראשון: הכעס על שעבר, שהוא, כעס עצמי, כאומר: "מדוע איני יכול", או "מדוע נכשלתי". כעס זה, מופנה מצד הילד עצמו כלפי צדדי אישיותו או יכולותיו.  הכעס כשלעצמו הוא כבר דבר פסול ולא בריא, אלא שבמקרה דנן הוא אף יכול לעורר אצל הילד חוסר אמון בכשרונותיו, או יכולתו להגיע - או להשיג, את המטרה הניצבת בפניו. התוצאה -  ערעור הביטחון העצמי, אשר נחשב לנקודת מפתח בהתפתחותו של כל ילד.

החלק השני: הייאוש מהעתיד, הכישלון מפריע להתמודדות עתידית. וכאן נדגיש את החלק המתעורר בלבו של הילד ומביאו למחשבות של חוסר אמון בעצמו. נראה לו, כי אם נכשל פעם אחת, הרי שניצבת מעליו דמות נכשל ו"לא יוצלח" מצד המבוגרים. דבר זה מייאש אותו מלנסות שוב את כוחו, באשר הוא אומר לעצמו: "גם אם אצליח הפעם, לא אוכל להוריד מעלי את "סטיגמת הנכשל".

 

בפרשתינו מסופר כי מביאים קין והבל מנחה לה'. קין מביא מפרי האדמה, והבל גם הוא מביא מבכורות צאנו. מבלי להיכנס כרגע לפירושים שנאמרו - לגבי עצם קבלת ה' את מנחתו של הבל ולא של קין, הבה ונתבונן במהלך הדברים, כדי ללמוד ולהקיש לגבי הנאמר לעיל.

כאשר מביא קין את קורבנו וה' אינו שועה למנחתו, מבין קין כי הוא נכשל בתפקידו לעומת הבל המצליח. קין מתוסכל והדבר "חורה לו".  מתוך התייחסותו של הקב"ה לכישלונו של קין, נשכיל במעט בדרך ההתמודדות הנכונה עם מצבי הכישלון.

 

"וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ; ואל קין ואל מנחתו לא שעה";

את המושג "שעה" - אומר רש"ר הירש - לא מצאנו שיהיה מוזכר במשמעות זו במקום נוסף בתורה. אך מצינו הגדרות אחרות, לאי קבלת ה' מנחה, כגון אצל קורח כאשר מבקש משה רבינו "אל תפן אל מנחתם" [במדבר ט"ז ט"ו], ובמקומות נוספים: "פנה אל המנחה".

 

את ההבדל בין "פנה" ל"שעה" מבאר רש"ר הירש כך :

 

"משמעות "פנה" חזקה ממשמעות "שעה". הפונה, מפנה את כל תשומת הלב. ואילו השועה, פונה רק לפי שעה, ומכאן גם שם העצם "שעה" - פניה קצרה של זמן".

 

בשלב זה למדנו, כי חוסר שביעות רצונו של השי"ת מקורבנו של קין, היה רק לזמן קצר. הביקורת לא הייתה באופן של דחייה לגמרי או "פניה" מעמו, אלא הבעת חוסר שביעות רצון ספציפית ונקודתית למקרה זה בלבד, ומכישלון זה בלבד.

 

מכאן נקיש לעניינינו, כי התגובה לכישלון חד פעמי חייבת להיות מסויגת וממוקדת ביותר . אין לפתח סביב הכישלון ה"חד פעמי" [גם אם יש "חד פעמי" רבים], רושם של דחייה גורפת, או חוסר אמון ביכולת וכדו'.

ואין הכוונה כאן ל"סור מרע", אלא ל"עשה טוב" - כלומר - יש להדגיש לילד כי הכישלון הזה הוא חד פעמי בלבד. יש להדגיש בפניו כי אנו מאמינים ביכולתו להצליח בפעם הבאה, ויצירתיות בהמחשת אמונה זו רק תעזור ותועיל.

 

קין כועס ופניו נופלות בעקבות התייחסות ה' לקרבנו: "ויחר לקין", ואז פונה אליו הקב"ה: "ויאמר ה' אל קין, למה חרה לך, ולמה נפלו פניך". כאן אנו נוגעים בשני הנזקים שדיברנו עליהם בתחילה אודות תוצאות הכישלון, הכעס על שעבר והייאוש מהעתיד; "חרון" הוא כעס, ו"נפילת פנים" היא ייאוש.

 

ואלו שתי השאלות שנשאל  קין: למה חרה לך, היינו, מדוע אתה כועס על שעבר. ולמה נפלו פניך, היינו, מדוע הנך מתייאש מהעתיד.

 

הבה נראה את הדברים בלשונו של רש"ר הירש:

 

"חרה" מורה על כעס... "נפל פנים" אין בו משום כעס על עוול שנעשה, אלא הוא מביע דיכאון וייאוש. שאלת ה' מתייחסת אפוא, לשני רגשות שונים: מדוע אתה כועס על שעבר, ומדוע אתה מיואש מן העתיד".

 

כאן למדנו את שני שלבי הנזק, הנגרמים כתוצאה מאי התמודדות נכונה עם הכישלון, ואת תמיהת הבורא על נזקים אלו –כלומר, הקב"ה סבור שאין הם תוצאה נכונה למקרה של כישלון.

 

הסיבה - מדוע אין לכעוס, ומדוע אין להתייאש, מובאת בפסוק הבא מיד לאחר מכן: "הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב וגו'" :

 

"הן רק לפי שעה פניתי אל הבל ולא אליך, עדיין הדבר תלוי בך, הנה ניתן לך יתר שאת בזכות מעמדך. עתה, הכל תלוי בכך, אם תנצל לטובה את עמדתך או תנצל לרעה".

 

ההתייחסות הנקודתית לכישלון, היא זו האמורה לרפא אותו, כיון שניתנת האפשרות וההזדמנות לשוב אל המעמד, אין צורך "לרכוש" אותו שוב מחדש, אלא שמעולם הוא לא אבד. חוסר שביעות הרצון היה "רגעי" "שעה". ו"אם תיטיב - שאת". בידך להישאר  במעמדך, ע"י מאמץ וקיום התנאים הנדרשים להבא. 

 

 

לסיכום:

  • כישלון יכול להביא לתוצאות הרסניות: ערעור הביטחון העצמי ; ייאוש ; פחד מהתמודדות עתידית ; 
  • המסקנה המוטעית היא כאילו הכישלון הוא סוחף ותמידי.
  • כאשר מעבירים ביקורת על כישלון של ילד או תלמיד יש למקד את ההערה באופן ספציפי ונקודתי למקרה.
  • הבעת "חוסר שביעות רצון" חייבת להיות רק "לפי שעה" - לזמו מוגבל בלבד.
  • יש להימנע מיצירת "סטיגמת נכשל" על תלמיד או ילד.
  • בכל כישלון יש להביע אימון מלא ביכולת להגיע ולהשיג את ההצלחה בהתמודדות הבאה.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד