120 שנות המתנה

עשרות שנים המתין בורא עולם לחזרתם בתשובה של רשעי דור המבול, ברחמים במתינות ובאורך רוח ממתין הבורא לברואיו שיעשו תשובה בכל יום
הגדל

חסד גדול עשה הקב"ה עם נח ובני דורו, גם לאחר שגזר כליה על כל העולם והביא את המבול. גם בעידנא דריתחא לא מנע הקב"ה את חסדו מאת בריותיו וציווה על נח כי יביא עמו מאכלים אשר יספיקו משך שנה לכל בעלי החיים שהיו עמו בתיבה. נח הבין מכך כי דרכו של הבורא יתברך, אשר למרות הפורענות הקשה שהוא מביא על היקום, ברצונו לעשות גם חסד עם בריותיו.

 

ועם זאת קיבל עליו נח באהבה שנה קשה זו. הוא הבין כי זה הוא רצון הבורא, כי יחד עם הקללה הנוראה אשר באה על אלו אשר נמחו במבול, הוא יעשה חסד אין קץ וירחם ויכלכל אחרים. את אלו שנשארו. משום כך הלך נח בדרכיו של הקב"ה והעמיד את עצמו כשלוחו לפרנסת העולם. הוא לא ראה כל רע בייסוריו וחש אך עידון ועונג, מפני שידע שבזה מקיים את רצון ה' ואין לך תענוג יותר גדול מזה.

 

וכך אנו מוצאים במהפכת סדום ועמורה. אברהם אבינו סיכן את עצמו לתבוע פעם אחר פעם את הצלת סדום. ואף השתמש בביטויים נועזים, אשר כל אחד אחר לא היה מעלה אותם על דל שפתיו, כמו: "חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!"

 

וזו היתה גם דרכו של משה רבינו לאחר חטא העגל. לאחר שאמר לו הקב"ה: "ועתה הניחה לי ויחר אפי בם ואכלם" (שמות ל"ב, י'), השיב לו משה: "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שם, ל"ב). משה הבין כי אם הקב"ה אומר לו "ועתה הניחה לי" הרי מתפקידו לעורר רחמי שמים. ואמרו חכמינו כי בדברי הסנגוריה שאמר על עם ישראל, אמר משה: "ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תינזק ציפורנו של אחד מהם!" (דברים רבה, פרשה ז'). ואין אלו דברי מליצה וגוזמא, שהרי נאמרו הדברים לפני הקב"ה.

 

ואמנם, היה זה רצונו של הקב"ה, כי משה רבינו ילך בדרכו ובמידת טובו ויבקש עליהם רחמים, כדי לעורר רחמי שמים. ואף שחטאו מאד וחרה אפו של ה' בהם עד כי אמר לכלותם, עם כל זאת לא מנע חסדו מהם ומחל להם, לפחות למחצה. שכן, זו מידת טובו של הקב"ה. בתוך עוצם רוגזו וכעסו, כביכול, הוא עצמו חותר חתירה תחת כסא כבודו למצוא מקום לחסד ולחנינה.

 

ואולם, מסתבר שגם נח, עם כל הכרתו במידת החסד של הקב"ה כלפי בריותיו, עוד לא ירד לעומקם של דברים ולא השיג את מידת החסד בכל היקפה. הוא לא הבין, עם כל השגותיו הנבואיות, כי יש מקום לרחמי שמים גם על רשעים גמורים ואף לאחר שנגזרה הגזירה. משום שכאשר הקב"ה גילה לו כי בדעתו להביא מבול על הארץ, לא עלתה על דעתו להתחנן על ביטולה של הגזירה. ואף שלא נהג באדישות, כי אם הוכיח את בני דורו במשך מאה ועשרים שנה, מכל מקום לא השיג נח את שהיה לו להשיג, היה עליו להתחנן כי הקב"ה לא יקיים את הגזירה האיומה של השחתת אותו הדור.

 

ואף אברהם אבינו, אשר עמד במדרגה גבוהה מזו של נח, ואשר תפש את אומנותו של הקב"ה במסירות נפשו, כאשר עמד בתפילה להצלתם של אנשי סדום, גם לא ירד לעומקן של מידת טובו של הקב"ה עד סופה.

 

רק משה רבינו ירד לסופה של מידת הרחמים והתפלל לפני ה' על כל העם, רשעים כצדיקים. אף שידע כי עונש כליה נגזר עליהם, לא מנע את עצמו מלהתפלל עבורם ולבקש מחילה עליהם.

 

הוא זה אשר הכיר את דרכי החסד בשלמותם, ואשר לפי דברי חכמינו: "עשה בשלימות כראוי" הוא אשר הכיר את דרכי החסד של הקב"ה ואשר לא זז משם עד שאמר הקב"ה "סלחתי"!

 

הרי לנו עד כמה גדולה התביעה מבני אדם ועד כמה מחויבים אנו להדבק במידותיו של הקב"ה - מידת הרחמים.

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד