מידת סדום

מה כל כך גרוע בכך שאני חושב שמה ששלי שלי ומה ששלך שלך?
הגדל

כאשר רוצים לתאר מצב של ירידה מוסרית של אדם או של חברה, רגילים לתאר ולהשוות זאת לסדום ועמורה. שואלים ותמהים: הייתכן להתנהג כך וכי 'לסדום היינו, לעמורה דמינו'. הרי אין קיום לחברה כזו. הקב"ה מחה את סדום מעל פני האדמה כי עלתה זעקתם עד לשמים.

 

דוגמה והגדרה למצב בו נמצאה סדום מלמדת אותנו הגמרא. כאשר אחים מחלקים שדה שנפלה להם בירושה, ולאחד האחים יש שדה הגובלת לשדה המתחלקת ביניהם. אותו אח מבקש שיתנו לו את חלקו בשדה החלוקה בסמוך לחלקת השדה שבבעלותו. כדי שיהיה לו יותר קל לעבד אותה יחד עם שדהו האחרת. והאחים מסרבים לכך ללא סיבה. על זה אומרת הגמרא שזו מידת סדום. ומגדיר רש"י שם: 'מדת סדום' 'זה נהנה וזה לא חסר'.

 

אתה לא מפסיד כלום, לך זה לא משנה כלל באיזה צד תקבל את חלקך. ואני נהנה, לי זה חשוב מאד שאקבל את חלקי בצד השדה שבבעלותי. אז למה אתה מתנגד. למה זה מפריע לך שאני נהנה. אנשי סדום, אומר הברטנורה: 'היו מתכוונים לכלות הרגל מביניהם' לא רצו שיבואו למקומם אורחים. 'ואף על פי שהייתה הארץ רחבת ידיים לפניהם ולא היו חסרים כלום'. האורחים לא הפריעו להם. הם לא היו מפסידים מזה שיבואו אורחים בתחומם. ובכל זאת עשו הכול כדי שאורחים לא יבואו למקומם.

 

על 'מי שאומר שלי שלי ושלך שלך', אומרת המשנה באבות 'ויש אומרים שזו מדת סדום'. מסביר הברטנורה: התנהגות כזו, שלי שלי ושלך שלך, זה 'קרוב הדבר לבוא לידי מדת סדום' זה לא ממש מדת סדום אבל זה מביא למדת סדום. 'שמתוך שהוא רגיל בכך, אפילו בדבר שחברו נהנה והוא אינו חסר, לא ירצה ליהנות את חברו, וזו היא מדת סדום'.

 

ולכאורה מה כל כך גרוע בכך שאני חושב שמה ששלי שלי ומה ששלך שלך?

 

זו הרי אמת, כל אחד בעלים על מה שיש לו. וכשם שאני לא חומד ולא רוצה את שלך גם אתה לא תחמוד ולא תרצה את שלי. וכך שנינו נחיה יחד בשלום ובשלווה. נכון, ההתנהגות הזו משמעותה שאני לא אתן לך משלי, לא אגמול איתך חסד. ואז אולי אני לא אחשב כ'איש חסד'. אבל יחד עם זאת גם לא אקח מאומה משלך.

 

אז איך אפשר להגדיר אותי כאדם כזה רע ומושחת הנוהג במידת סדום.

 

המהר"ל בפירושו 'דרך החיים' מבאר לנו את הדברים באומרו: טבע האדם הוא שהאדם רוצה שמה ששלו יהיה שלו. וגם מה ששיך לחברו, גם יהיה שלו. הוא רוצה את הכול לעצמו. אלא מה, הוא מבין שאם הוא ייקח מחברו את מה שיש לחברו, זה עלול להביא לכך שגם חברו יחליט לקחת ממנו את שלו ואז הוא יפסיד גם את מה ששיך לו. לכן הוא מעדיף לוותר על שאיפותיו ולהחליט ש'שלי שלי ושלך שלך'.

 

זו הייתה בדיוק מדת סדום. הם ידעו שהאורחים הם נכס, שתיירות חוץ רק תכניס להם רווחים. אבל הם העדיפו לוותר על כך. לא לקבל כלום מהזולת ובלבד שהם לא יצטרכו לתת לזולת משלהם. לא לקבל ולא לתת. זו מדת סדום.

 

בגמרא נאמר: 'אמרו אנשי סדום, הואיל וכסף וזהב יוצא מארצנו, למה לנו עוברי דרכים. אין אנו צריכים שיבואו בני אדם אצלנו, שאין באים אלא לחסרנו. בוא ונשכח תורת רגל מארצנו'. לאנשי סדום הייתה אידיאולוגיה. 'כשהיה נקלע לשם עני היו נותנים לו כל אחד ואחד מטבע, ושמו כתוב עליו. ולחם לא היו נותנים לו, וכשהיה מת ברעב בא כל אחד ונוטל את שלו'.

 

זה שהם לא נתנו לעני לחם זה לא היה מצרות עין, עובדה שנתנו לו מטבע. זה נבע מהאידיאולוגיה שהאמינו בה. שמי שאינו יכול לפרנס עצמו, אין לו זכות קיום. 'שלי שלי ושלך שלך' ואם אין לך משלך, תמות ברעב. אין סוף לרשעות ולאנוכיות שיש בהתנהגות כזו, ועל כן נגזר דינם לכליה.

 

זבוב עומד על קוביית סוכר, מלקק ממנה ונהנה. אם כל הזמן הוא יסתכל ימינה ושמאלה לראות שזבוב אחר ח"ו לא ילקק גם הוא את קוביית הסוכר מצידה השני, הרי זה יביא אותו בסופו של דבר, למצב שגם הוא עצמו לא יוכל ליהנות וללקק את קוביית הסוכר. שהרי מה איכפת לך, שיש מי שנהנה, כשזה בכלל לא על חשבונך. מה אתה מפסיד, ולמה זה מפריע לך שיש עוד מי שהוא שנהנה.

 

נכון יש כאלו שכל הזמן חושבים על עצמם. הם אנוכיים. הם מקיימים את הדיברה הראשונה של 'אנכי'. רוצים הכול לעצמם. אבל זה לא מספיק להם. הם רוצים גם ש'לא יהיה לך', שלך לא יהיה. מציאות של 'זה נהנה וזה לא חסר' מפריע להם.

 

אל רבה של אחת העיירות נכנסו לדין תורה קצב העיירה ואחד משכניו. הקצב נתבע על נזק שגרם לשכנו. זה טען טענותיו וזה טען טענותיו. הרוחות התלהטו והצדדים לא הסכימו לאף אחת מהצעות הפשרה שהציע הרב. כאשר פסק הרב כי על הקצב לשלם לתובע טבין ותקילין קמה מהומה. הקצב חרף וגידף ויצא בכעס מהחדר.

 

קרא לו הרב ושאל אותו, ידידי הקצב, הרי היית כאן בחדרי זה כמה וכמה פעמים לשאול שאלה על כשרותה של בהמה שעלותה היא פי כמה וכמה מהסכום בו חויבת היום וגם אם בסופו של דבר יצא הפסק שהבהמה טרפה ונגרם לך הפסד מרובה, תמיד קבלת עליך את הדין, לא התלוננת ולא כעסת. ומה לך היום שאתה כל כך כועס ומתלונן על שחויבת ה בדין.

 

נכון, ענה הקצב. כשהרב פוסק שהבהמה טרפה אני מפסיד ממון רב. אבל ההפסד הוא שלי. אני לא צריך לתת לאף אחד כלום. אבל היום הרב הרי חייב אותי בתשלום לצד השני. את זה אני לא יכול לסבול. שהוא עוד יצא מכאן עם הכסף שלי זה לא בא בחשבון.

 

היחס שלנו לכסף ולרכוש צריך להיות 'שלי שלך ושלך שלך'. אנחנו צריכים להיות מוכנים לתת לזולת מה שחסר לו ולקבל ממנו כמה שפחות. הנתינה לזולת מביאה אהבה וחברות, בקשות ודרישות מביאות ריחוק וניכור. 'ואהבת לרעך כמוך' כותב ה'לב אליהו': פירושו, שכל מה שהיית רוצה שרעך יעשה בשבילך, תעשה אתה בשבילו. 'ואהבת לרעך' פירושו תאהוב את חברך 'כמוך', בדיוק כמו שאתה מצפה שחברך יאהוב אותך.

 

כך גם באותה המידה: 'כל מה דשניא לך לחברך לא תעביד'. כל מה שאתה לא רוצה שחברך יעשה לך, תהיה זהיר שגם אתה לא תעשה לחברך. אם כך ננהג תרבה אהבה ואחווה בינינו והשלום ישכון בתוכנו.

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד