אם תרצה תוכל!!!

כל אדם חייב לדעת שיש לו חשיבות! כל אחד יכול!

הגדל

כל אדם חייב לדעת שיש לו חשיבות!

 

המשגיח – הגה"צ ר' ירוחם ליבוביץ זצ"ל – היה אומר: "עבירה גדולה היא שהאדם אינו יודע את חסרונותיו, אולם עבירה גדולה עוד יותר היא – שאינו יודע את מעלותיו"...

 

דברי הדרכה דומים אנו מוצאים גם בספר "עלי שור" (חלק א', עמ' קס"ח):

 

"בלי תודעת חשיבות – אין עבודה בתורה. בהקדמה למתן תורה נאמר: ' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש' , ופרש"י: 'כהנים – שרים'. כל אחד מישראל הוא שר – בעל מעלה ובעל אחריות...

 

"התחלת כל עבודה פרטית – היא דווקא חויית רוממות האדם, כי מי שלא עמד מעולם על רוממות האדם מיצירתו, וכל עסקו עם עצמו הוא רק להרחיב ידיעותיו על הרע שבו ולייסר עצמו על זה – ישקע בייאוש עוד ועוד, ובסוף ישלים עם הרע – מאפס תקווה לתקנו...

 

כל אדם חייב לדעת שיש לו חשיבות! לא חשיבות מדומה – שהוא 'מחשיב את עצמו' – אלא חשיבות בעלת משמעות עמוקה!! כל אחד ואחד חייב לומר: 'בשבילי נברא העולם' – וביאר רש"י: 'כלומר: חשוב אני כעולם מלא – לא אטריד את עצמי מן העולם בעבירה אחת'!!

 

"בכולנו טמון הפוטנציאל הזה לגדלות רוחנית, אבל כדי לשאוב כוחות פנימיים ממקור זה – עלינו להיות עירניים בעקביות לקיומה של אותה גדולת. נוכל לחזק תחושה זו בתוכנו מספר פעמים בכל יום, כאשר אנו מברכים בברכות השחר: "אוזר ישראל בגבורה" ו"עוטר ישראל בתפארה", כאשר אנו שרים בפסוקי דזמרה: "הוא נותן עוז ותעצומות לעם", ובמקומות נוספים בתפילה – כמו: "ה' עוז לעמו יתן".

 

"כמו כן, על כל אחד מאתנו לדעת ולהרגיש את מעלתו בכך שהוא שייך לעם הנבחר – כפי שאנו מודים על כך פעמים רבות ביום: "אשר בחר בנו מכל עם", "אשר קדשנו במצוותיו", וכדומה. לכשנתרגל 'לחיות' את דברי ההודאה הללו יום אחר יום – יתווספו לנו כוחות בכדי להתמודד עם שגרת יומנו ועם מטרות חיינו", ע"כ.

 

עד כמה לחשוב לזכור כי בנים אנו לעם סגולה וכי יש בכל אחד ואחד מאיתנו כשרונות ומעלות נשגבות – נוכל ללמוד מעובדה נפלאה שסיפר הרה"ג רבי יעקב גלינסקי שליט"א באחת משיחותיו.

 

"בימי מלחמת העולם השניה" – סיפר הגר"י – "ריכזו הרוסים שבויים רבים בסיביר, שם העבידום בעבודות פרך. גם אני נקלעתי במהלך המלחמה למחנה עבודה רוסי, בו נאלצתי לשהות ולעבוד בשירות הרוסים. בתוך קהל האסירים בלט אסיר גבוה וזקוף, שהועסק בכל העבודות הקשות והבזויות ביותר. ניתן היה להבחין כי מפקדי המחנה דואגים לבל יוותר מחוסר עבודה – ולו לרגע אחד.

 

"מבוקר עד ליל היה אותו גברתן ממלא בשתיקה את המשימות שהוטלו עליו, ובגמר יום העבודה משתרע על ריצפת הצריף באפיסת כוחות. אוצר קטן היה לו לאותו אסיר: שקית בד קטנה. הוא שמר על השקית כעל בבת עינו, ומעולם לא נתן לאיש לבדוק את תוכנה. טרם לכתו לישון הניחה למראשותיו – ועם בוקר היה מסתירה במקום מחבוא עד הערב, וחוזר חלילה.

 

"דרי הצריף השתוקקו לא פעם לדעת מהו המטמון הסודי שאצור באותה שקית בד בלויה, אבל הוא – שתקן ומופנם היה, כמעט שלא החליף מילה עם איש, ובודאי שלא לגבי תכולת השקית הסודית עליה שמר מכל משמר. לילה אחד" – ממשיך הרב גלינסקי שליט"א את סיפורו – "הנחתי את ראשי על דרגשי, והשינה נדדה ממני והלאה.

 

הזמן חלף, שחור הליל העמיק והאפיל – ואני עדיין ער על משכבי. והנה, לפתע שמעתי רחש קל עולה מפינת החדר. משחזר הרעש ונשנה – אימצתי את עיני בחושך, ולא האמנתי למה שראיתי:

 

"לתדהמתי אני רואה את אותו גוי קם בלאט, מוציא חרישית את שקית הבד המפורסמת, ומניחה למרגלותיו. הוא בלש היטב סביבותיו שמא עיניו של אי מי מחבריו לצריף פקוחות והוא רואה את מעשיו,

 

לאחר מכן פתח את השקית בדחילו ורחימו, הוציא ממנה מדים צבאיים שמורים ומגוהצים להפליא – ולבש אותם על בגדי האסיר שהיו עליו. היו אלה מדי הצבא הגרמני – כנראה מדיו לשעבר. הוא החליק בידיו את המדים המבהיקים כשעינו בורקות בהתפעמות, ואז נעמד באמצע הצריף ועשה מספר תנועות מהירות וחדות – כאילו פוקד הוא כעת על גדוד ענק העומד לפניו למסדר,

 

מיהר לפשוט את המדים, ושב למיטתו כאילו מאומה לא התרחש.

 

"עם בוקר, התלוותי אליו בדרכנו לעבודה, ותוך כדי הליכה שאלתי אותו: אמור לי, מדוע הנך לובש בחצות הלילה את מדי הצבא הגרמני? האיש החוויר והסמיק חליפות, התבונן סביבותיו לבדוק שהשאלה לא הגיע לאוזני מאן דהוא,

 

ואחר ששכנעתי אותו שהוא יכול לסמוך על דברתי שמפי לא יצא מאומה – אמר לי בזו הלשון: הבט, אני הייתי קצין גבוה בצבא גרמניה. כפי שאתה רואה – אוייבי הרוסים ששבו אותי מנסים לשבור את רוחי בכל דרך. הם מעבידים אותי בפרך, מטילים עלי משימות בזויות שכלל אינן מתאימות למעמדי – וכל זאת כדי להשפיל אותי ולגרום לי להדרדר נפשית לדרגה הבזויה והנמוכה ביותר.

 

"אבל אני איני נכנע להם, ובשום אופן איני מוכן שהעבודות הללו יגרמו לי לחשוב ביום מן הימים שאכן אדם חסר ערך אנוכי. משום כך – בכל לילה לובש אני את מדי הקצונה שלי ולו לזמן קצר, כדי שאזכור מאין באתי! שלא אשכח כי אני קצין גבוה שאלפי חיילים היו נתונים למרותו, ותוצאות קרבות חשובים נקבעו על פי שיקול דעתו!!

 

"במשך הזמן," – סיים הרב גלינסקי – "בעקבות עיסקת חלופי שבויים – השתחרר אותו אסיר מהכלא הרוסי, ואכן חזר למעמדו, ושב לפקד על אלפי חיילים בצבא הגרמני".

 

משסיים את המעשה – הוסיף הרב ואמר: "מאותו קצין גרמני ארור – צריכים אנו ללמוד מוסר השכל חשוב, והוא: שבכל מצב – חייב אדם לזכור את מקומו! הוא חייב לזכור שהוא בנו של מלך מלכי המלכים הקב"ה!.

 

רק מי ששואף להרבה – אפילו מעבר לכוחותיו – יצליח להוציא את כוחותיו אל הפועל

 

מסופר על הגאון רבי מרדכי גיפטר זצ"ל – מראשי ישיבת טעלז' בארה"ב, שכשהוא היה ילד – קנו לו הוריו תמונות של רבנים ואדמורי"ם בכדי שישחק עמן.

 

באחד הימים – החליט מרדכי'לה הילד לסדר את כל תמונות הרבנים שברשותו – ולהדביקן במחברת מיוחדת אותה ייעד לשם כך. ואכן – הוא השקיע שעות רבות בסידור התמונות ובהדבקתן,

 

המחברת היתה מלאה כמעט לגמרי, אולם דוקא באמצע החשוב ביותר – הוא הניח שני עמודים ריקים...

 

כשראתה אמו את היצירה – היא הבחינה בעמודים הריקים באמצעה של המחברת, והיא שאלה: "מרדכי'לה, מדוע השארת בדיוק באמצע המחברת דפים ריקים?". אולם מרדכי'לה הילד לא התבלבל והשיב על אתר: "אמא, כאן – באמצע המחברת השארתי מקום לתמונה שלי!!... כאשר אני אגדל אני אשב ואלמד תורה בהתמדה, עד שאזכה להיות ככל הצדיקים הגאונים הללו – ותמונתי תודבק כאן!!...".

 

ואכן זכה ר' מרדכי להיות אחד מגדולי ישראל המובהקים, וסוד הצלחתו הוא כאמור: החלום, החזון, השאיפה והרצון!! מי שחולם – אבל לא ישן – לבסוף יצליח לממש את חלומו הגדול!! כי רק מי ששואף להרבה – אפילו מעבר לכוחותיו – יצליח להוציא את כוחותיו אל הפועל, ואף יותר. אך מי שאינו שואף – לא יצליח כלל!!

 

וכפי שהעיד על עצמו רבי ישראל סלנטר זצ"ל בזקנותו: "כל ימי חיי שאפתי להיות כמו הגאון מוילנא – ולכן יצאתי ר' ישראל סלנטר"... ומרן החפץ חיים זצ"ל נוהג היה לומר (עולת שלמה ח"ב עמ' תק"א): "נפוליאון אמר: חייל שאיו לו שאיפה להיות גנרל – אף חייל פשוט איינו. ואני אומר בן ישיבה שאין לו שאיפה להיות גדול בתורה – אף בן ישיבה אינו!"...

 

וכן מסופר על האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקאמרנא זצ"ל ("דברים ערבים" עמ' 8), שאמר על עצמו: "בילדותי האמנתי שאעלה בסערה לשמים כאליהו הנביא. עכשיו שזקנתי – אין לי עוד תקווה לזה. יש לי עתה רק תפילה אחת: שלא ארד לשאול תחתיות... אבל בלי אותה אמונת נעורים – מי יודע היכן הייתי נמצא כעת?!"...

 

ומעשה בהרה"צ רבי צבי הירש מאופוצ'נה, שנסע פם לרבו בפשיסחה. בדרכו – הצטרף אליו אברך נוסף לנסיעה.

 

רבי הירש שאלו: "האם הנך חסיד?", והאברך השיב: "הלואי ואהיה יהודי פשוט...". מששמע רבי הירש כן – החזיר לו תשובה על אתר, וכך אמר: "בצעירותי, כשנסעתי לחוזה מלובלין – ידעתי כי אפס הנני, אבל רציתי ליהפך לשרף, להגיע לדרגת בהעש"ט, ולפיכך – אף שלמדרגתו הנוראה לא הגעתי – זכיתי לפחות להגיע להיכן שהגעתי... אך אתה" – סיים רבי הירש את דבריו – "אם כבר כעת אינך שואף אלא להיות יהודי פשוט – מי יודע מה כבר תשיג?!"...

 

ואף פוסק הדור – הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל היה אומר (מובא בהקדמה לשו"ת אגרות משה חלק ח'): "בשום ענין אסור להאדם לשאוף ליותר ממה שמדרגתו ואישיותו מאפשרות – חוץ מאשר בנוגע לגדלות בתורה, שהשאיפה אליה צריכה להיות ללא גבול, כי רק כך אפשר להצליח". ובתשובותיו (אגרות משה, יו"ד ח"ג, סי' פ"ב) כתב: "חיוב גדול על כל לומדי תורה בהישיבות – שישתדלו להיות גדולי תורה והוראה, ויראי שמים".

 

"אם תרצה ללמוד- תהיה גדול בתורה!"

 

מכיון שהיוזמה היא המביאה בעקבותיה את ההצלחה- מידת ההצלחה אף היא תלויה במידת הרצון והשאיפה!! וכפי שרגיל היה הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל לספר לתלמידיו, שבימי בחרותו, עת למד ולימד בישיבת גרודנא, נסע להנפש לכמה ימים בישיבת נובהרדוק אצל דודו הג"ר אברהם יפהן זצ"ל. באחד מימי שהותו שם- ניגש אל דודו ובקשו שיראה לו מי הבחור המובחר ביותר בישיבה.

 

הצביע ראש הישיבה על בחור מסוים, ואמר להגר"ח: "זה העמקן הגדול ביותר בישיבה". אח"כ הראה לו בחור אחר- ואמר לו שהוא המתמיד של הישיבה. וכך חזר וציין עוד כמה בחורים- כל אחד והצטיינותו המיוחדת. זה ביראת שמים, זה בבקיאות, וכן הלאה.

 

חזר ר' חיים ושאל: "סוף סוף- מי הבחור המובחר בישיבה?". לקחו ר' אברהם אל אחת מפינות היכל הישיבה, הצביע על בחור מסוים, ואמר לו: "הנה, זהו הבחור המובחר ביותר בישיבה!". תמה ר' חיים ושאל: "הרי כאשר מנית שבחם של כל בעלי המעלות הנבחרות- לא הזכרת שמו של בחור זה כלל?! כיצד איפוא אומר אתה כי הוא המובחר ביותר- אין כמוהו?".

 

השיב לו ר' אברהם ואמר: "נכון, צודק אתה. בחור זה איננו ה'עילוי' של הישיבה, הוא לא ה'עמקן' שבה, ואף בהתמדתו אין הוא המובחר ביותר. מעלתו של בחור זה שונה משאר המעלות שציינתי. בחור זה הוא ה'מבקש' של הישיבה! ומי שהוא המבקש הכי גדול- הוא המובחר ביותר, כי הוא זה שיגיע רחוק יותר מהאחרים, על אף שעולים הם עליו במעלותיהם וכשרונותיהם!". לימים,

 

הוכיחו דבריו של הגר"א יפהן את עצמם. אותו מבקש שעליו הצביע ר' אברהם יפהן זצ"ל היה לא אחר מאשר מאור דורנו- מרן הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל- בעל הקהלות יעקב.

 

וכתשובה הזו ענה אף רבי חיים עצמו ליהודי שבא לישיבת מיר ותר אחר הבחור המצוין ביותר בישיבה. אותו אדם נכנס לרבי חיים שמואלביץ זצ"ל, וביקש את עזרתו במציאת הבחור המיוחל, ור' חיים השיב ואמר לו: "ראה נא מכובדי: בחור פלוני – הוא המצוין ביותר בלימוד, בחריפות ובעמקות, בחור אלמוני- הוא המצוין ביותר במידות טובות, הליכות אצילות ויראת שמים. אולם בחור פלמוני- הוא הבחור המצוין ביותר בישיבתי, אין כמוהו!!".

 

אותו יהודי לא יכול היה להסתיר את תמיהתו, והוא שאל את הגר"ח: "מהי עדיפותו של בחור זה, בעוד האחרים עולים עליו בתורה ומידות? שמא ישנם מקצועות נוספים בישיבה? שמא לומדים כאן גאוגרפיה, גיאומטריה או מתמטיקה?".

 

אמר לו ר' חיים: "אסביר לך את כוונתי. אכן, השניים אותם ציינתי- עולים בהצטיינותם על אותו הבחור, אולם בחור זה- אין ערוך אליו בשאיפותיו!! רצונותיו מוצקים הם כחלמיש, מרובים כרימון, שופעים כמעיינות- ולפיכך מובטח אני בו ששאיפותיו יניבו פרות, ועתיד הוא להאיר בשמי עולם התורה יותר מהאחרים!". וכך היה...

 

בכל פעם שהיו מביאים אל מרן הגרא"מ שך זצ"ל ילד, בכדי שיברכנו בהצלחה בתורה וביר"ש- הוא היה אומר לילד רק משפט אחד: "אם תרצה ללמוד- תהיה גדול בתורה!"... (משלחנו של רבינו עמ' קנ"ה).

 

וכפי שסיפר הגה"צ רבי נתן מאיר וכטפויגל זצ"ל- המשגיח דישיבת לייקווד- כי הגאון רבי יוסף ראזין זצ"ל גאב"ד דעדת החסידים בדווינסק אמר בהספדו על רעו הגאון בעל ה"אור שמח" זצ"ל כדברים הללו:

 

"בשעה שפורצת שריפה בביתו של אדם ויש סכנה לנפשות ביתו או לרכושו- מתגלים אצלו כוחות על טבעיים וזריזות נפלאה שלא נראו בו עד אז- והכל מתוך הרצון החזק להציל את בני ביתו או את רכושו מהסכנה המאיימת עליהם.

 

"כח מופלא זה אינו כח חדש שניתן לאדם מן השמים בשעת סכנה. כח זה נמצא אצל האדם כל הזמן, אלא שבדרך כלל האדם אינו מנצל את כוחותיו, ולפיכך הם רדומים ואינם יוצאים מן הכח אל פועל. בשעת סכנה לעומת זאת- יוצאים ומתגלים כל הכוחות החבויים בקרבו של האדם, ובאמצעותם הוא יכול לפעול פעולות אשר לכאורה נראה שאינן לפי כוחו כלל.

 

"אצל בעל האור שמח"- אמר הגר"י ראזין בהספדו- "תמיד היתה דולקת שריפה!! תמיד בערה בו אהבת התורה ללא שיור!! ולפיכך הוא כל יום ויום גילה בעצמו כוחות חדשים, הוסיף לגדול בתורה ולחדש בה חידושים נפלאים- והכל מכח אש התורה שבערה בו!!".

 

"אם אני חייב לעשותו- אזי גם אוכל לעשותו!!"

 

ידוע מאמר הסבא מנובהרדוק- רבי יוסף יוזיל זצ"ל- שאמר: "אף פעם איני חושב על דבר אם אני יכול לעשותו- אלא אם אני חייב לעשותו... כי אם אני חייב לעשותו- אזי גם אוכל לעשותו!!". בדרך זו הלך כל ימיו, הלך- והצליח!!

 

מלבד זאת, צריך שידע האדם: הלימוד בזמני הירידה- ערכו גבוה אלפי מונים מהלימוד בזמני העליה, כשהכל הולך בקלות!! ויותר מכן, דוקא לימוד התורה בעת כזאת- הוא זה שיזכה אותו בסיעתא דשמיא לגדול גדול הדור, כמו שאמר ר' חמא בר פפא במדרש זוטא (קהלת, פרשה ב'): "תורה שלמדתי באף- נתקיימה בי"!!

 

וכן היה הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ"ל מתבטא תדיר, שיש גמרות וסוגיות מסויימות שהוא שולט בהן באופן ברור יותר מאשר סוגיות אחרות, וטעם הדבר הוא: "שהגמרות הללו למדתי במסירות נפש, ובזמנים קשים ביותר, ונתקיים בי מה שנאמר במדרש זוטא (קהלת, פרשה ב'): "כל תורה שלמדתי באף- נתקיימה בי"!!

 

כי כשיש חשק- זה לא חכמה ללמוד!! החכמה היא ללמוד כשקשה, כשבחור מרגיש שהוא כבר אינו יכול לשבת ליד הגמרא- ובכל אופן הוא שובר את מידותיו ומתגבר על עצמו!! זו המעלה האמיתית, ועל ידה מתעלה האדם לדרגות גבוהות ונשגבות עד מאד!!

 

דוגמא לאחד מגדולי דורנו שזכה לקנות את עולמו בשעה אחת של התגברות- נוכל למצוא במעשה הבא: בשנות התר"ע- כאשר הגיע לירושלים האוטו הממונע הראשון ונסע נסיעת בכורה ברחוב יפו- יצאו גם בני הישיבות עם שאר אנשי העיר, והתגודדו סביב פלא הקדמה.

 

אולם בחור אחד היה, אשר קיבל על עצמו שלא ללכת אחר חשקת הנעורים... היה זה הבחור שלמה זלמן אוירבעך- אשר לימים גדל להיות פוסק הדור.

 

שלמה זלמן הצעיר כבש את סקרנותו הטבעית- וטמן את עצמו בבית המדרש כשהוא משנן את תלמודו. "ברגעים אלה"- סיפר ר' שלמה זלמן לימים- "נכרתה ברית עולם ביני לבין התורה!!" (התורה המשמחת עמ' 68).

 

יתירה מזאת סיפר פעם הגאון רבי שמואל וואזנר שליט"א בעל שבט הלוי: "בעיר קרקא שבפולין- התהלך גאון עצום, מהמופלגים הגדולים שבפולין החרדית לפני השואה, ושמו רבי יוסף שטיינהרטר הי"ד. גאון זה שלט עוד בבחרותו בכל מכמני הבבלי והירושלמי, ספרא וספרי, וידע בעל פה את כל ד' חלקי השולחן ערוך.

 

פעם פגשתיו בקראקא, וביקשתיו שיספר לי כיצד זכה לכתר תורה שכזה- אשר גם בפולין של אז אשר היתה מלאה בחכמים וסופרים היה נחשב לנדיר במיוחד.

 

רבי יוסף הי"ד לא כיחד- רק אמר את כל האמת: "היינו חבורת בחורים שסיכמנו יחד כי מדי יום שישי בצהרים נתלבש כבר בבגדי השבת- ונבוא ללמוד בבית המדרש את הסוגיות הקשות בש"ס, כמו ה'עור והרוטב' וכיוצא בזה!! וכתוצאה מכך הייתה לנו סייעתא דשמיא מיוחדת- ובזכותה הגעתי להיכן שהגעתי...!!" ".

 

הרי לנו כי דווקא לימוד התורה בזמני הרפיון והקושי- כל אחד וקשייו שלו- הוא שמעלה את האדם ומרוממו למעלות עליונות, ומחמתו הוא זוכה לגדול גדול בישראל!!

 

וכפי שאמר פעם הג"ר יצחק ברמן זצ"ל (מעשה איש ח"ב עמ' ס"ו) באחת מדרשותיו, שאחד הדברים המקשים מאד על האדם- הינה המחשבה שתקופת הניסיונות הקשים תמשך לנצח. מחשבה זו שוברת את רוחו, מביאה אותו לידי ייאוש, ומרפה את ידיו מלהילחם כנגד הקשיים והניסיונות.

 

אולם האמת היא- שלא כן הוא הדבר!! כל ניסיון שבא על האדם- הינו ל"תקופה" בלבד: פעם לזמן קצר- ופעם לזמן ארוך יותר, אבל תמיד זה רק ל"תקופה"- אשר לאחריה ישוב הכול כבראשונה!! בכך יש להתחזק, ועל ידי זה ניתן להתמודד ולעבור את הניסיון בשלום!!

 

ולהתמודד הפירוש הוא: לא להתרפות מההישגים שאליהם הגיע האדם עד כה, אלא להמשיך בכל הכח אפי' כשאין חשק- תוך ידיעה כי הקשיים הינם זמניים בלבד, וכי הם רק בגדר "נסיון" בדרך לעליה.

 

ועל זה הוסיף הגר"י ברמן וסיפר את מה ששמע פעם ממרן החזו"א זצ"ל שסיפר על עצמו, שהיתה תקופה שתלמודו עלה לו בקושי רב: הוא היה מתיישב בבבקר ללמוד- ומרגיש שלא הולך... הראש לא עובד, אין חשק, אין מרץ... אבל החזו"א נלחם עם עצמו: "אמר אביי... אמר אביי... תלמד כבר... נו... תגיד כבר..."!! הוא לא ויתר, הוא התמודד ונלחם עבור לימוד התורה הקדושה- עד שהכל הלך כשורה...

 

אחר הצהריים שוב התחיל התהליך מההתחלה: הוא התיישב ללמוד, הרגיש שלא הולך, שוב נלחם – עד שהלך כשורה... ובשעות הערב נשתלש הדבר באותו סדר ממש... וכל\ך היה במשך תקופה – עד שב"ה חלפו ועברו הקשיים, וברבות בימים זכה אכן להיות מאורן ורבן של ישראל!!.

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד