זהירות, הוא רק נראה צדיק

מספרים על חולה שהגיע לחדר מיון של בית החולים, החולה התלונן על כאבים עזים שתקפו אותו. לחצים בבית החזה ונשימות קצרות. תגובת הרופא המטפל היתה קצרה: "מזל היה לך שכאב לך. לפניך ביקר כאן חולה שהגיע ללא כאבים. הוא כבר לא היה חי..."
הגדל

 

 

מלחמת החשמונאים בחנוכה - הייתה מלחמה לא רק ביוונים אלא בעיקר במתייוונים, משום שהמתייוונים הינם סכנה ברורה וגדולה יותר לכלל ישראל, סכנת אי זיהוי והבדלה בין קדוש לחול, סכנה של גוי בתחפושת של יהודי. 

 

כי כאשר חש אדם בכאב, הרי שדרך הטיפול קלה יותר. אפשר לאתר את מקום המחלה ולעשות למען החלמתו של החולה. הכאב משמש כמנגנון התראה שקורא לאדם להזהר ולטפל בעצמו. כמו חולה לב החש בליבו הוא עובר בדיקות ובעקבותיהן עשוי לעבור צנתור או ניתוח שיצילו את חייו. הוא היה מודע לבעיה הודות לכאב, והכאב הוא שהציל אותו. ואילו האחר, שמעולם לא חש בליבו, אינו מודע לחומרת מצבו. הוא עלול יום אחד ללקות בליבו, התקפה קשה שממנה לא יקום.

 

וכך גם בכל מה שקשור לדמותו הרוחנית של האדם. הוא שם לב לנהוג בזהירות כאשר הוא מודע לזהותו השלילית של האיש שמולו. אך כאשר זהותו השלילית של בן שיחו עטופה במעטה של צדיק, הוא עלול לקרוס רוחנית מהר מאוד.

 

על כך אנו מתפללים: "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו", שנגלה את השטן שבא מאחורי גבינו, זה שאין אנו מודעים לקיומו בכלל, או לקיומו כשטן...


 

זה היה אסונם של יהודים רבים שעלו לארץ ישראל, שלא הכירו במדינות שמהן הגיעו טיפוס של יהודי מחלל שבת. הם ידעו לצור חייץ בינם לבין גויי הסביבה, אך מעולם לא העלו בדעתם כי יש לבנות מחיצה שכזאת בינם ובין יהודים פורקי עול, שליחי הממשל החילוני התקבלו על ידם באמון לאחר שראו בהם יהודים, והרי סתם יהודי כשר הוא. כך היה בעירק, במרוקו, ועוד, אך הם לא ידעו כי באוסטריה וליטא לא כל יהודי כשר והגון. השליחים באו בלבוש "האח", כאשר בליבם מזימות בסגנון לבן ועשו. באו וחוללו שמות.


 

הנה אנחנו רואים את החרדה מפני הבאות מתכונן יעקב אבינו לקראת המפגש עם עשו. הוא לא יודע כיצד יסתיים המפגש הזה והוא נוקט בכל ההכנות הנדרשות. הוא מתחנן לקב"ה ומבקש: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנוכי אותו פן יבוא והיכני אם על בנים". את אחיו, עשו, מזכיר יעקב אבינו בתפילתו בלשון כפולה: "מיד אחי מיד עשו". מה פשרה של אריכות לשון זו?


 

הרב מבריסק מפרש כי אכן יעקב אבינו חשש כאן מפני שני חששות ועל שניהם התפלל. יעקב אבינו הבין כי אם ייתקל בעשו, הרי קיימות שתי אפשרויות ושתיהן מסוכנות לגביו. האפשרות האחת היא האפשרות הפשוטה והמובנת. אפשר שעשו לא ישכח את שנאתו שמאז, לא יוותר לא יתרכך. מובן שאז הסכנה גדולה. הוא יבוא יחד עם קבוצת הבריונים הגדולה המלוה אותו, ארבע מאות איש, וסכנה שחל ממש נשקפת למחנהו של יעקב.


 

וישנה אפשרות אחרת, אפשרות הנראית כטובה ורצויה, אך היא סכנה גדולה עוד יותר. יתכן שעשו יסכים לשכוח. הוא יסלח וימחל ואז, לאחר שיביע נכונות לפתוח דף חדש ביחסיו עם אחיו, דוקא אז יתחיל פרק חדש של סכנה. והפעם סכנה רוחנית. מהרגע הזה חשש מאד יעקב. הוא פחד מהרגע שבו יחייך עשו אליו, אל נשיו ואל ילדיו. שהרי אז, מטבע הדברים, יבקש כאח את קרבתו של יעקב. ואין לך מר כלענה ליעקב אבינו, כמו לשבת ליד שולחן אחד עם עשו.

יעקב מפחד מפוגרום ומטבח, אך לא פחות מכך הוא מפחד משולחן שבת משותף עם עשו ומשפחתו. ועל כך נושא יעקב אבינו את תפילתו. הוא מבקש כי יציל אותו ד' הן מאחוותו של עשו, אחווה שהיא מלכודת מוות רוחנית לו ולצאצאיו, והן מידו שופכת הדמים של עשו. כי יעקב רוצה לחיות ויעקב רוצה לעבוד את ד'. הוא יודע שעשו מסוכן בשבילו הן כעשו האוחז בחרב והן כאח המבקש לשבת יחד.


 

ואכן, היה לו, ליעקב אבינו ממה לחשוש. עשו מתפייס מהר מאד, ואפילו דוחה באדיבות את מתנתו של יעקב אבינו. אך מיד הוא מציע ליעקב הצעה שמאד לא נעמה ליעקב: "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" (בראשית ל"ג, י"ב). הוא מציע לו נסיעה משותפת בחזרתם לארץ כנען. ויתכן שהצעה זו באה בכנות, ללא כל מחשבות רשע. יתכן. אך בעיני יעקב אבינו ההצעה לא מוצאת חן.


 

עשו מציע תכניות "בילוי" על חשבונו, והכל בהכשרים מהודרים. אך כל זה אינו לרוח ישראל סבא. עשו ישלח לו עובדים סוציאליים ועזרה ביתית, תכניות חנוך מגוונות ואף יציע לו מפלאי  הטכניקה החדשה שבאדום. אך יעקב מפחד. טכנולוגיה מתקדמת יכולה להיות דבר טוב, אך כשמציע אותה עשו – הוא מפחד. הוא לא מעוניין שילדיו ישמעו את שפתו של עשו, את תרבות חברתו של עשו ואת ערכיהם של תושבי אדום. כל זה אינו בשביל שבטיו של הקב"ה.

 

אין ליעקב מפלט, והוא צריך, עד כמה שאפשר באדיבות ובנימוס, לדחות את הצעות העזרה. מפני דרכי שלום הוא צריך למצוא את המילים הנכונות, כדי להסביר למה בעצם אי אפשר לו לקיים מסיבת חנוכה משותפת או ערב עיון משותף. הרי עשו מבקש בסך הכל לשבת ולשוחח יחד ותו לא.


 

אך יעקב חושש, מפני שהוא יודע שהתקרבותו לעשו טומנת בחובה סכנה לעתידה הרוחני של משפחתו. קשה לו, כמובן, להסביר לעשו את חששותיו שבענין, והוא מחפש נימוק העשוי, אולי, להתקבל כתירוץ מוצלח: "אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי דפקום יום אחד ומתו כל הצאן". אי אפשר לקיים מסיבה משותפת בשל השעה המאוחרת  ובשל העלות היקרה וכו' וכו'. הוא אפילו מציע לעשו: יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה". את ערב העיון המשותף נקיים, אם ירצה ד', אולי בשנה הבאה כשתהיה אפשרות לכך...


 

ועשו, אשר אולי לא הבין את חששותיו של יעקב, מבקש ממנו באחווה: "אציגה נא עמך מן העם אשר אתי". אם אינך יכול לבוא עמי, אשאיר עמך מספר אנשים מאנשי. הם ישמרו עליך, ישרתו אותך ויהיו לך לעזר רב. אולי אשאיר לך ספרות לעיון במקום יום עיון משותף. אולי לפחות נקיים מפגש נוער, או משהו אחר בסגנון זה שיכירו בני הדודים זה את זה. הלא כולנו חיים על אותה פלנטה וכולנו בני אותה אנושות...


 

ויעקב בשלו: "למה זה אמצא חן בעני אדוני?". אסתדר כבר לבד...


 

פה כבר מבין עשו כי ליעקב נימוקים נסתרים לדחות את הצעות העזרה שלו. הוא מבין כי יעקב מחייך אליו רק מתוך רצון להשרדות, אך אין הוא מבקש את חברתו. (ע"פ "העמק דבר").


 

עשו נעלב ועוזב לאלתר את המקום. הוא כועס על צדקנותו היתירה, לפי טעמו, של יעקב אחיו, והוא פונה לחזור לאדום. עוד באתו יום הוא נפרד מיעקב וחוזר לדרכו.


 

התקבלה בשמים תפילתו של יעקב והוא יצא שלם, הן מחרבו של עשו והן מאחוותו של עשו.

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד