החינוך המקורי והטבעי – בית אבא

הגדל

"ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל" (בבא בתרא כ"א).

כתר גדול ביותר הוכתר כאן לראשו של רבי יהושע בן גמלא, המתואר כאן כמי שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל. בעברית פשוטה, לזכותו נזקפת העמדת התורה של הדורות המאוחרים.

וכל כך למה?

"שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שלא היה לו אב לא היה לומד תורה, התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, ועדיין, מי שיש לו אב, מעלה ומלמדו, מי שאין לו אב, לא היה עולה ולמד. התקינו שיהיו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותו כבן ט"ז כבן י"ז ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויוצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע".

כמה שאלות קשות לנו בפיסקא זו, ראשית, מה משמעותה של המילה "ברם" בה נפתחת פיסקא זו? מילה זו, שתרגומה הוא "אבל", באה להורות על פתרון חינוכי שבדיעבד, מדוע, איפוא, היה זה רק פתרון שבדיעבד ולא משהו שבלכתחילה?

עוד קשה, וכי מדוע שתשכח תורה מישראל, והלא מרבית הילדים לא היו, חלילה, יתומים? כלומר, רוב ילדי ישראל עסקו בתורה גם לולא יוזמתו הברוכה של רבי יהושע בן גמלא. מדוע, איפוא, קובעת הגמרא כי לולא פעולותיו כמעט ונשתכחה תורה מישראל?

 

גם מבחינה מעשית קשה, כיון שנשארו יתומים, הרי מן הסתם יש מי שידאג ליתומים.

במה, איפוא, באה לידי ביטוי פעילותו של רבי יהושע בן גמלא?

 

כאשר התורה מספרת על גדלותו של אברהם אבינו, היא מבליעה את רצונה בחינוך ילדי ישראל: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט). התורה מעידה כי ידעה באברהם אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט ובכך לשמור את דרך ד', וכי היכן מצאנו שאברהם דיבר שיחה כלשהיא אל יצחק? למעט בעקידה, כאשר שאל יצחק את אביו "איה השה לעולה", לא מצאנו בחומש כל שיחה של אברהם אל יצחק.

 

אך מסתבר שעיקרו של החינוך הוא הדוגמא האישית, על האבא לשמור בעצמו את דרך ד' ובכך הוא "משדר" את חינוכו לבנו. הוא לא צריך לשוחח על כך עם בנו. שכן, הבן מטבעו הוא טיפוס המחקה את הוריו, כאשר הוא רואה דוגמא לשמירת דרך ד', הוא למד מאליו שאכן כך יש לעשות, בחינת "ממני יראו כן יעשו".

אם היינו חיים מספר ימים במחיצת מרן ה"חזון איש" או מרן הרב מבריסק, לא היינו חוטאים ואף לא היה לנו כל חשק לכך. סיפר רבי שלמה כהן זצ"ל, תלמידו המובהק של מרן ה"חזון איש", כי כשנבחר כחבר מועצת עירית בני ברק, היה זה לאחר שלמד תקופת זמן במחיצת רבו, נדמו עליו צרכי העיר וכל שאר עניני העיר כמשחק ילדים טפל. הוא לא חש כל טעם באלו, לאחר שבהשפעת רבו ומורו התבטל טעמו ה"מתוק" של העולם הזה, אשר הפך עתה לטפל ומר.

הוא לא נזקק לשיחות, לשיעורים ולקורס חינוכי. המבט התמידי בגוילי פניו הקדושים של פלא הדורות האחרונים, המאיס בעיניו את משחקי העולם עד לעפר.

זאת דוגמה אישית וזו הדרך הטבעית שבאמצעותה מצפה התורה כי יתחנך כל בן על ידי אביו ואמו.

 

אך לשם כך נדרש כי האב ידע את התפקיד האחראי והכבד המוטל עליו וינהג בהתאם. הדוגמא האישית סותרת את החינוך, אם בכלל יהיה, ושומטת מתחתיו את הצידוק המוסרי לקיומו.

אין כל צורך לשבת ולצוות בפועל, הילד רואה וקולט בחושיו מה חשוב ומה פחות חשוב להוריו, הוא יעשה את מה שקלט והבין.

זו התשובה למה ששאלנו לעיל, יש ילדים שהם בבחינת יתומים בחיי אביהם, אביהם חי וקיים, אך אינו מקיים את תפקידו כמחנך, חסרה הדוגמא האישית וממילא נשמט כל הבסיס לחינוך. רבי יהושע בן גמלא ראה כי יתומים מסוג זה הולכים ומתרבים, הוא חשש שמא, חלילה, תשתכח התורה מישראל, ואשר על כן ראה לנכון לפתוח את בתי התלמוד שפתח. יתומים אלה היו, למרבה הצער, חלקם הארי של ילדי ישראל, ואף אחד לא נתן את דעתו עליהם, שהרי היו להם אבות ואמהות.

הוא הקים תלמודי תורה, אך לא היה זה אלא בדיעבד, היה זה תחליף לחינוך העיקרי המתבקש, חינוך מאבות לבנים, תחליף ותו לא, שכן, המלמד את בן חברו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, כאילו ותו לא, אך חינוכו של האבא הוא החשוב מכולם, האב גם מכה את בנו וגם אוהב אותו.

הישיבות, בתי התלמוד תורה, הסמינרים, בתי הספר וה"חדרים" אינם אלא תחליף הבא למלא את מקומם של האב והאם.

אך לעולם לא  יחליפו את הבית, על ההורים לזכור כי הם עיקר גורם חינוכו של הילד ואילו בבתי החינוך אין להם לראות אלא גורם משלים ועוזר, גוף המשלים את שלא קיבל הילד בביתו.

על ההורים לזכור זאת לעולם, תמיד יזכרו כי הם המודל לחינוך צאצאיהם.

והוא אשר מצאנו באברהם אבינו, אשר עליו התבטא הקב"ה: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו אחריו" (בראשית יח, יט) ואף שלא מצאנו בתורה כל רמז לשיחה כלשהיא בין אברהם ליצחק, למעט השיחה שלפני העקידה, מכל מקום עצם מציאותו והוויתו שידרו חינוך לתלמידיו ובחינוך זה השתבח כל כך אברהם אבינו.

בכך נבין יפה את שאמרו חכמינו על יוסף הצדיק, אשר בעת נסיונו דמות דיוקנו של אביו נגלתה לו  וכך ניצל. וכי במה כוחו גדול אם שלח לו הקב"ה דמות דיוקן של אביו. וכי אנו היינו נוהגים אחרת?

ברם, מסתבר שיוסף עצמו יצר בדמיונו את דמות דיוקנו של אביו. הוא היה נוהג לשאול את עצמו בכל הזדמנות שהיא מה יאמר על כך הרבי – האבא. דמות הדיוקן לא התגלתה מאליה בדרך ניסית, כי אם הודות ליראתו של יוסף, אשר צייר כנגד עיניו את הדמות ואף שם בפי אביו את תשובתו לשאלתו.

כי אביו של יוסף חינך אותו בחינוך אישי ובדוגמא אישית. רק כך הצליח כל כך עד עצירתו את יוסף בשיא תאוותו. היתה זו דוגמא שבה ראה הבן רק את דמות דיוקנו של האב ומיד נרתע.

ויש אשר דוגמא אישית שכזו משמשת גם כגורם עונש לבן. והלא מקרא מלא דיבר הכתוב: "ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף" (ויקרא כא, ט).

לא מצינו בתורה עונש מעין זה אלא בבת כהן, וסיבה מיוחדת לכך. בת כהן אינה מבית רגיל. משפחות כהנים זריזות הן. לדעת רש"י, בפירושו לש"ס, התכוונו חז"ל באומרם כי כהנים זריזים להיותם בני תורה, כלומר מדקדקים ומקפידים יותר מהממוצע המקובל. ובכן, באה התורה ואומרת כי בת כהן, אשר קיבלה חינוך כל כך מעולה וראתה דוגמא לאנשים גדולים בבית אביה, הרי עונשה כפול, שהרי הלא מידת הזהירות והיראה הנדרשת ממנה גדולה מזו הנדרשת מאשה אחרת, כזו אשר לא ראתה דוגמא אישית נעלה כל כך בבית אביה.

כיוצא בזאת היה מפרש החיד"א את הפסוק שבתחילת ספר מלכים: "ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית" (מלכים א' א', ו'), לאחר שהפסוק מספר על מעשיו השליליים של אדוניהו בן חגית, המתנשא לומר כי הוא ימלוך, מציין הפסוק בביקורת, כי העובדה שהיה לו אב כה גדול וקדוש, כמו דוד המלך, לא העציבה אותו מעולם לבוא ולשאול את עצמו: "מדוע ככה עשית?" כלומר, הפסוק מציין כי בניגוד ליוסף הצדיק, אשר נרתע לאחוריו לאחר שדמות אביו נגלתה לו, הרי אדוניהו לא התרשם מדמות אביו, אשר אותה ראה מדי יום ואשר אמורה היתה לעצור אותו ולבלום את התדרדרותו.

כי בדרך טבעית היתה בת הכהן צריכה להירתע מהמעשה שעשתה ואף אדוניהו היה בולם את עצמו בדרכו להבנת רכב ופרשים. כי זה כוחה הגדול של דוגמא אישית, מניעת סטיות שונות מהדרך הישרה.

המסקנה שמדברים אלו מחייבת תחילה את כל אחד מאתנו להתנהגות מקסימלית, כדי שבכוחנו יהיה להעביר הלאה את מסר התורה, האמונה והיראה.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד