הגוזל ובא אחר ואכלו

הגדל

ערן היה ילד שובב שלא ידע לשמור על עצמו, ובאחד הימים 'פילח' ממתק מחנות הממתקים שברחובו. הוא יצא מהחנות והראה את הממתק שהשיג לחברו כפיר. כפיר אמר מיד: "הגונב מן הגנב פטור", חטף את הממתק ואכל אותו.

לפתע יצא בעל החנות וראה את הילדים, והבין מיד שהם גנבו לו את הממתק. "עכשיו אתם תשלמו את מחיר הממתק"- כעס.

ערן הפנה מבט מיתמם אל כפיר, ששיירי הממתק עדיין היו בפיו. אך כפיר אמר: "הוא זה שלקח את הממתק מהחנות, שהוא ישלם".

מה דעתכם, מי אמור לשלם, זה שגנב או זה שאכל?

 

 

 


מתני'- משנה:

הגוזל אוכל ומאכיל בו את בניו, והניח- או שהניח לפניהם את הגזילה בשלימותה ומת, פטורין היורשים מלשלם, מפני שלא הם ביצעו את הגזילה. ואם היה הדבר הנגזל דבר שיש בו אחריות ובטחון שלא ייגנב, כמו קרקע שאי אפשר להבריח אותה ותמיד היא נשארת בבעלות הראשונה - חייבין היורשים לשלם ולהחזיר את הגזילה.

 

גמ'- גמרא:

מביאה הגמרא את דינו של רב חסדא, שיש לו קשר למשנתנו:

אמר רב חסדא, אם גזל ועדיין לא נתייאשו הבעלים כך שהגזילה עדיין שייכת לנגזל, ובא אדם אחר ואכלו ממנו- ואכל את הגזילה מאת הגזלן. אזי הדין כך: רצה הנגזל לגבות מזה,  גובה, רצה, מזה גובה. מפני ששניהם ביצעו מעשה גזילה; הראשון- הוציא את הדבר מרשות בעליו, והשני אכל את הדבר וביטל את בעלותם לחלוטין.

ומבאר רב חסדא את דבריו: מאי טעמא- מהי הסיבה לדין זה? כיון שכל כמה- כל זמן דלא נתייאשו הבעלים, ברשותיה דמריה קאי- ברשות בעליו עומד החפץ.

שואלת הגמרא: תנן- למדנו במשנתנו, 'הגוזל ומאכיל את בניו, והניח לפניהם, פטורין מלשלם', והרי זו תיובתא דרב חסדא- קושיה על רב חסדא שאמר שהאוכל את הגזילה גם הוא חייב לשלם.

עונה הגמרא: אמר לך- יענה לך רב חסדא על קושיתך, כי תניא- כל המשנה ההיא שהאוכל איננו משלם, מדוברת רק לאחר יאוש, ואני אמרתי את שאמרתי כאשר עדיין לא התייאשו הבעלים.

 

 

כל עוד לא התייאשו הבעלים- יכולים הם לגבות ממי שירצו, הן מהגנב והן ממי שאכל את הגניבה. לפיכך יכול בעל החנות- שעדיין לא התייאש כמובן- לגבות את חובו ממי שירצה, מערן או מכפיר.

  • אחריות- בטחון.

  • ברשותיה- ברשותו.

  • מריה- בעליו.

  • קאי- עומד.

 

1. מדוע אין היורשים חייבים לשלם
    אם לא אכלו את הגזילה?

כי הם מסכנים.
כי הם לא גנבו.
כי אין להם כסף לשלם.

2. הגוזל ובא אחר ואכל, לפני יאוש הבעלים,
    ממי גובים?

מהגזלן.
מזה שאכל.
ממי שירצה.

3. מהיכן הקשתה הגמרא על רב חסדא?

מהמשנה.
מהגמרא.
מסברא (מהשכל).

1.  ב

2.  ג

3.  א

4. אכלו את הגזילה, לפני יאוש הבעלים.

5. שיש בו אחריות ובטחון שלא ייגנב, כמו קרקע שאי אפשר להבריח אותה ותמיד היא נשארת.

6. רב חסדא היה אמורא (מהדורות שאחרי חתימת המשנה), ואמורא איננו יכול לחלוק על משנה.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד