קנין ארבע אמות

הגדל

יהודה וחיים הלכו ברחוב, ולפתע ראו שטר של 200 ₪ על הארץ.

יהודה רץ עד לשטר, נעמד לידו והודיע: "שלי"!

חיים רץ לשטר, הרים אותו מרצפה ואמר "אני הרמתי ראשון, זה שייך לי".

מכיון שלא הסכימו ביניהם למי שייך הכסף, הם הלכו לרב, ולהפתעתם פסק הרב שהשטר שייך ליהודה, אף על פי שהוא לא הרים אותו.

מדוע?

 

 

 


מתני'- משנה:

אדם שראה את המציאה שאין בה סימן וניתן לקחת אותה, ונפל עליה בכוונה כדי לשמור אותה לעצמו, ובא אדם אחר והחזיק בה על ידי קנין, כמו משיכה או הגבהה, זה שהחזיק בה זכה בה, מפני שהנפילה איננה קנין.

 

גמ'- גמרא:

אמר ריש לקיש משום- בשם אבא כהן ברדלא: ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום, שאם עומד אדם, יכול לקנות את כל דברי ההפקר שמונחים בארבע אמותיו, בלי לעשות קנין נוסף.

מבאר ריש לקיש: [מאי טעמא- מהי הסיבה לדין זה?] מפני שתקינו רבנן- תקנו חכמים דין זה, כדי דלא אתי לאנצויי- שלא יבואו לריב. שאם אפשר לקנות דברי הפקר רק על ידי קנין מוחשי, כאשר כמה אנשים יראו מציאה אחת, יתחילו לריב במכות מי יגביה אותה ראשון, ולכן תקנו חכמים שמי שהגיע ראשון לאיזור המציאה זוכה בה, ועל כך לא ניתן לריב.

אמר אביי: מותיב- הקשה רבי חייא בר יוסף על הלכה זו, מהמשנה לגבי פיאה.

אמר רבא: מותיב- הקשה רבי יעקב בר אידי על הלכה זו, מהמשנה לגבי נזיקין.

ומפרטת הגמרא: מותיב- הקשה רבי חייא בר יוסף על הלכה זו, מהמשנה לגבי פיאה. וכך כתוב באותה משנה: אם עני רוצה לזכות בפיאה שהשאיר בעל השדה מהקציר עבור העניים, ולא טרח לקצור את כל הפאה, אלא נטל מקצת פיאה- קצת מהתבואה וזרק על השאר, אין לו בה כלום- ולא זכה בה. וכן אם נפל לו העני עליה- על הפאה כדי לזכות בה, או פרס טליתו עליה לסימן שהיא שלו, לא זכה בו וניתן אפילו לסלקו בכח משם, ומעבירין אותו הימנה בכח. וכן הוא הדין לא רק לגבי פאה שמשאירים מהקציר ולא קוצרים, אלא גם בעומר שכחה- העומרים שנשכחו בשדה לאחר האיסוף, שגם הם שייכים לעניים.

ומסבירה הגמרא את הקושיה על המשנה: ואי אמרת- אם אתה סובר שארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום, מדוע לא זכה העני שנפל על הפאה, נקנו ליה- שיקנו לו ארבע אמות דידיה- שלו, שהרי בשעה שנפל בודאי עמד בארבע אמותיה של הפאה?

עונה הגמרא: לעולם ארבע אמות של אדם קונות לו, והכא במאי עסקינן- כאן במה מדובר, דלא אמר אקני- שלא אמר העני בשעה שנפל על הפאה 'יקנו לי ארבע האמות שלי', ולכן לא זכה.

שואלת הגמרא: ואי תקון רבנן- ואם תקנו חכמים שארבע אמות קונות, כי לא אמר מאי הוי- אם לא אמר מה בכך, והרי אין צורך שיאמר?

עונה הגמרא: כיון דנפל, גלי דעתיה- גילה בדעתו דבנפילה ניחא ליה דנקני- שבנפילה הוא מעוניין לקנות, אבל בארבע אמות לא ניחא ליה דנקני- איננו מעוניין לקנות.

 

 
אם אדם גילה דעתו שהוא רוצה לקנות בקנין 'ארבע אמות', יכול הוא לקנות דברי הפקר המונחים בסביבתו על ידי קנין זה. לכך התכוון יהודה, ואכן הצדק איתו- הכסף שייך לו.

  • תקינו- תקנו.
  • אתי- בא.
  • לאינצויי- לריב.
  • מותיב- מקשה.
  • אמרת- תאמר.
  • נקנו- שיקנו.
  • דידיה- שלו.
  • הכא- כאן.
  • במאי- במה.
  • עסקינן- מדובר.
  • איקני- אקנה.
  • תקון- תיקנו.
  • הוי- היה.
  • גלי- גילה.
  • דעתיה- דעתו.
  • ניחא- נוח.

 

1. מדוע נפל המוצא על המציאה?

בטעות.
הוא נתקע בה.
כדי לשמור אותה לעצמו.

2. מדוע תקנו חכמים שארבע אמות קונות?

כדי להקל על אנשים לקנות מציאות.
כדי שלא יריבו.
זה במקום קנין הגבהה.

3. מדוע אם נפל על המציאה,
    איננו קונה בקנין ארבע אמות?

כי לא התכוון לקנות בארבע אמות.
כי זה מזיק למציאה.
כי קנין ארבע אמות מועיל רק מרחוק ולא מקרוב.

1.  ג

2.  ב

3.  א

4. כן, כי הוא מדרבנן (חכמים תקנו אותו).

5. כדי לזכות בה.

6. לא קנה, כמו שבגמרא אפילו כשהיה בארבע אמות לא קנה כי לא התכוון.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד