לבנות משפחה החיה בהרמוניה

 

הורים רבים, מוטרדים ונבוכים ממריבות תכופות בין ילדיהם. לא ברור להם, האם מצב זה טיבעי, נכון, הגיוני, טוב, או שמא יש לטפל במריבות בין האחים,

ואם כן,

באיזו דרך?

כאשר נכנסים לתמונה הילדים של הגיסה וההשוואה בינם לבין ילדי הבית, או אז המצב מסתבך לאין ערוך, ומחמיר ביותר - כשמצטרפת מקהלת העצות הנשמעת מבעד לדלת חדר המורות בבית הספר שבו עובדת אם הבית.

 

הורים רבים, תולים את מצבו הלימודי או התפקודי - כללי של ילדם, במיקומו בתוך המשפחה.

וכך יכולנו לשמוע הורים אומרים: "נו טוב, הוא הרי ילד סנדביץ, אז טבעי שקשה לו". או: "נו אתה יודע הרי שהוא הגיע אחרי שלוש בנות ויש אחריו עוד שני בנים וכל זה יצר אצלו פינוק כזה וכו' וכו'"

 

הורים רבים, חושבים כי חייב להיות ש.. :

הבכור יהיה מוצלח,

שהבנות תמיד יעזרו,

ששולחן שבת ייראה תמיד כמו בסיפורי צדיקים,

שבני הבית יחייכו כמו בציור שהביא הבן הקטן מהגן.

 

הורים רבים, נבוכים באשר להחלטות אודות שיתוף הילדים כקבוצה וחטיבה אחת, במגוון ההתרחשויות שבבית. מה עושים כאשר רק ילד אחד פיזר את הצעצועים,

ומה קורה כשרק אחד אוסף,

כשרק אחד עוזר,

כשרק אחד מפריע,

כשיוצאים לטיול ולא לכולם מגיע,

כשמחלקים סוכרייה ואחד מהילדים צריך לקבל שתיים?

 

וכלל אין בכוונתנו כרגע לענות על השאלות שנשאלו, אלא רק להציגם. ולהביא לפתרון - לפחות את הטעות האיומה שנעשית, כאשר את כל השאלות הנ"ל ואת כל ההתלבטויות הנ"ל - מרגישים הילדים.

 

הם חשים ומריחים בעזרת גלי הרדאר המיוחדים שבהם חננם הבורא, את הדילמה האיומה שבפניה ניצבים ההורים. חמור שבעתים הוא המצב שבו שומעים הילדים את ההורים - מדברים על כך ש"הוא הסנדביץ", והוא הבכור, ולאחד מותר, ולשני אסור, ולאחד צריך לגשת בקלות יתר, ועם השני יש צורך ביד קשה וכו' וכו'.  ההשוואות לאחרים, ומאידך הבלטת השוני במקרים אחרים, גורמת לנזקים אדירים במערכת היחסים הפנימית משפחתית.

 

"המשפחה היהודית", צמד מילות קסם שמאחוריהן ניצבות במלוא זוהרן הטוהר והיופי של התא המשפחתי במכלול האנושות כולה. מה נהדר מראה משפחה יהודית בפארה והדרה, שולחן השבת, ההרמוניה הזורמת כחבלי קסם נוצצים, אשר קסמם וזוהרם נשאר טבוע וחקוק לעד, בעצמותיהם של בני הבית.

 

הגישה הנכונה מצד ההורים כלפי בני הבית, היא הגישה הקולקטיבית, האומרת כי כולם שווים, ללא כל הבדל. פשוט וברור כי לא רק שאיסור מוחלט על ההורים להשמיע בפני הילדים איזשהי העדפה כזו או אחרת כלפי אחד מהילדים בבית, אלא שאף צריכים ההורים לשדר אחדות מלאה במשפחה. התייחסות אל כל בני הבית כחטיבה אחת, מאוחדת, ללא הדגשה כלל של ההבדלים ביניהם.

לעיתים, אפילו בתום לב, מציינים ההורים מעלות מיוחדות שיש אצל אחד מהילדים, אי אפשר לפסול זאת לחלוטין, אולם כאשר הדבר נעשה באופן קבוע ותדיר, כאשר מודגש כי מעלה ספציפית זו אינה קיימת אצל הילד האחר, הדבר עלול לגרום נזקים כבדים.

 

במקרים אחרים אנו נתקלים במצבים שבהם ההורים מודים בפה מלא בשיחות עם יועץ, שהם אוהבים יותר את הילד ההוא, כי הוא "חלק" וכי הוא מתנהג יפה וגורם להם "נחת". ואילו כלפי הילד ה"בעייתי" הם מרגישים לעיתים קצרי רוח ואינם יכולים לסבול את הפרעותיו ואת בקשותיו - גם אם הם זהות לחלוטין לאלו של אחיו השקט. יש להיזהר במצבים כאלו (אם הם קורים) כי אחריות הורים גדולה עד מאד שלא להיכשל ח"ו בדברים כגון אלו. על ההורים למלא את שליחות החינוך ואת חובת החינוך כלפי כל ילדיהם בדרך התורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

 

ההתייחסות אל המשפחה כחטיבה אחת, וההימנעות מהתייחסויות או העדפות ספציפיות, גורמות בדרך כלל גם לביטול התחרות התמידית בין הילדים, וגם למניעת היווצרות משקעים בלב הילד שמשום סיבה זו או אחרת, "פחות מסודר" או "פחות עוזר" וכן הלאה בעבודות הבית.

 

ילדים הגדלים באווירת הגישה הקולקטיבית, יודעים היטב בסתר ליבם אם הם "טובים" וממלאים את שאיפות הוריהם, אם לאו. הן מתוך תחושתם האישית, והן מתוך מילות עידוד והערכה, או הערות. אלא שהגישה הזו נותנת את האפשרות, תמיד, להצטרף לצד הטוב ונותנת צ'אנס גם לאלו המתקשים יותר. כאשר מעירים בחיוב למתמיד, כאשר מאירים פנים ל"מסודר", כאשר מדגישים צדדים חיוביים (כמובן בגבול הטעם הטוב), יש בכך לבד משום יצירת אוירה מסוימת שהילדים מבינים כי אותה רוצים ההורים לראות בביתם.

 

אין ספק כי קורה וישנם ילדים בבית שיש לגשת אליהם באופן שונה מאחיהם, אולם ה"שידור" כלפי בני הבית חייב להיות אחיד וישר, חלק, ללא מהמורות והיתקלויות שיש בהם להשתמע על שינוי כלשהו בגישה.

 

בניית המשפחה היהודית, אמורה ליצור קו חזית אחיד, גם נגד הצרות התכופות אשר מתמודדת עמם המשפחה היהודית לאורך כל הדורות.

 

רבים מההיסטוריונים, תמהים, כיצד שרדה המשפחה היהודית בתוך ים הצרות והייסורים שעלה וגאה במהלך השנים על העם היהודי. כיצד זה העם אשר הוא העז שבאומות, ידע כל העת להפנות את עזותו כלפי חוץ, כלפי העומדים עליו לכלותו, ואילו אבות ובנים נשארו כחטיבה אחת מוצקה, אשר רק נבנתה יותר והתחזקה יותר מתוך מצבים אלו. גם כאשר נדרש מהאב לשחוט את בנו על קידוש ה', וגם כאשר נצרכה המשפחה לעזוב את ארץ מגוריה, לצאת ולנדוד בקור ובחום בדרך לא דרך ובתנאים מחפירים, המשפחה נשארה מאוחדת והוציאה את עזותה בשידור כלפי המנסים לפגוע בערכי העם.

 

 

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם: וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם: (ל"ז ב')

 

 

וכה מבאר רש"ר הירש את אופי בניית המשפחה היהודית אשר את יסודותיה ועקרונותיה למדנו ממשפחת יעקב אבינו:

 

"אמנם אין מקום לניגודים כאלו בבית יהודי; רגש החובה וההשתעבדות המשותפת למטרה אלוקית אחת, והעבודה המשותפת למטרה במילוי תפקיד זה, צריכים היו להשוות כל ניגוד. אולם האידיאל של הבית היהודי הינו רק תוצאה לחינוך התורה האלוקית, והגורל היהודי. העם אשר בתכונתו הוא "עז שבאומות" ואיננו עם נכנע כל עיקר, אשר גם בתכונותיו יש מידת הנקימה והנטירה, ובראשית ימיו הנה הוא מבצע גם פשע מתוך קנאה ושנאה, הנה עם זה כה התרומם והתעלה על ידי חינוך תורתו וגורלו, עד כי פשעים גסים כשפיכות דמים וג"ע לא נודעו בחוגו מאות בשנים. אם הוא הפך לרחמן שבאומות, שאהבה ואחווה במשכנותיו, אם יכלה ההשגחה –כפי שראו זאת הזמנים שעברו זה אך עתה - להפקיר אותו לגזירות מלכויות, אשר במשך מאות בשנים היו עלולות לזרוע פירוד לבבות, קנאה ושנאה ממארת, אל חיק המשפחה היהודית, כאשר נאלצו בנים להמתין למות אביהם, ואחים צעירים למות הגדולים, כאשר בנים לא יכלו לבסס את מעמדם כל עוד חיו אבותיהם ובנים צעירים כל עוד חיו הגדולים, וכך הפכו קשרי המשפחה הטבעיים למכשלה וקללה. אם למרות כל זה יצאה המשפחה היהודית מלהט ניסיונותיה, באהבת הורים בנים ואחים מזהירה כיהלום וטהורה כפנינה, והעזות היהודית התעלתה לעמידת גבורה ואמונת אומן לעומת כל ניסיונות ופיתיונות. הנה אין כל זה אלא ניצחון החוק האלוקי, שלא יצא מתוכנו, אלא התגלה אלינו, שחגג את ניצחונו המזהיר הראשון כאשר כבש את עצמנו".

 

הגישה הבונה של אחדות המשפחה היא זו הנותנת את הכוח והעוצמה הגדולה לתפקוד נכון בבית היהודי, זה הוא התפקוד אשר בא בעוצמת התורה המאחדת סביבה את כל בני הבית כמטרה אלוקית אחת השווה לכל.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד