הכח להתמודד...

בכל יום מחדש מתמודד לו כל אדם באשר הוא... מנער ועד זקן... טף ונשים... מול עצמו... מול יצריו...

לפעמים נדמה כי אזלו כוחותינו... שוב אין לנו כח להתמודדות הנפשית מול מלחמת היצר... לעשות, או לא לעשות... לחטוא בחטא כזה או אחר או להתגבר על יצריי...

ולפעמים... כשהתמודדות כבר בשיאה... נאמר לעצמינו... אלוקים וודאי מבין אותי... אין לי שום סיכוי להצליח ולהתמודד מול הפיתוי הנורא הזה... תרתי משמע...

וכשנכשל חלילה... נִשַבֵר... נרגיש הרגשת ריקנות ותשישות מעצמינו... נרגיש שאיננו שווים מאומה... נרגיש שבתוכינו פנימה... הכל רקוב... איננו מסוגלים להתגבר מול עצמינו... ו... נתיאש...

יוסי (שם בדוי) ורעייתו יצאו יחדיו לחוג את יום נישואיהן במסעדת יוקרה... מהבוקר הוא כבר לא אכל... הוא בונה על מאכלי השף שיצא שמו לתהילה ברחבי העולם... ביום זה יצא הוא מוקדם מעבודתו... פונה הוא לביתו על מנת להתארגן כראוי... ולעת ערב יצאו הם יחדיו... אל המסעדה...

ניחוחות התבשילים... מראה הצלחות המלאות כל טוב... המוגשות על ידי המלצרים השונים לאורחי המסעדה הנוספים לא הותירו מקום של ספק... הוא הגיע למקום הנכון...

יחד עם רעייתו ניסה הוא לבחור את התפריט המועדף ביותר... על מנת להשביע את רעבונו... ו... יצרו...

ושוב חולף לו מלצר על פניהם... ומביט הוא שוב בצלחת הנישאת בידו... הוא רואה את השפע הרב... ותאבונו גדל שבעתיים...

יוסי בוחר לעצמו מנת פתיחה שלא הייתה מביישת לו קראו לה 'מנה עיקרית...' הסלטים שהוערמו על שולחנם כמעט ולא הותירו מקום על השולחן...

וממנת הפתיחה המשיך הוא אל המרק... ואל המנה העיקרית...

הם קיבלו צלחות מלאות כל טוב מצרים... אוכל שנדמה, שיוכל להספיק למשפחה שלמה... שיוכל להספיק להם למשך שבוע ימים...

והוא המשיך באכילתו...

עוד ועוד...

הוא השתדל שלא להשאיר פרור בצלחת... חבל על כל פרור... שמשלמים עליו תבין ותקילין... למרות הרגשת השובע שאופפת אותו הוא מבין שעליו לגמור את הכל... לפחות את הרוב...

אבל על המנה האחרונה... על הסופלה המוגש ברוטב השוקולד... מי יוותר? כמובן שלא הוא...

והוא המשיך לאכול עוד ועוד...

עד... ש...

עד ששוב הוא לא חש בטוב...

עד שכבר הבין שטעות עשה בכך שהזמין מנה כפולה... שוב היה מספיק לשניהם די והותר במנה אחת...

ושוב... חש הוא ברע... כמעט ולא הצליח לקום מכורסאות המסעדה... אם לא שהוכרח לצאת במהירות... ולהקיא את כל נשמתו...

ההרגשה כמובן הייתה רעה...

למה?

למה לא אכלתי כמו בני אדם?

כיצד תפס אותי הבולמוס הזה? האם לא העלתי בדעתי את התוצאה הסופית הלזו ??? וודאי שכן! ואם כן כיצד הגעתי למקום זה...?

את התשובה לכך ניתן ללמוד מפרשתינו...

עת יעקב נפרד מבניו, מבקש הוא להוכיחם על מעשיהם ולהותיר להם את צוואתו... וכך אומר יעקב אבינו לבנו ראובן...

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז: ומפרש רש"י - ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה ובמלכות. ומי גרם לך להפסיד כל אלה?

ממשיך יעקב ואומר לבנו... פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה.

על אותה פעולה אותה עשית עת נפטרה רחל ובלבלת את יצועי... כשהחלפת את מיטת בלהה במיטת אמך לאה... אינך ראוי לא למלוכה ולא לכהונה...

אולם על מה יצא הקצף? כלום משום שהחליף את יצועי אביו ייענש בחומרה רבה זו? ויתרה על כך... כלום לא ביקש את סליחת אביו על מעשהו? הלא בעת הורידו את יוסף אל הבור... נאמר וישבו לאכול לחם... כולם... כל האחים... למעט ראובן שלא היה עמם יחד...! והיכן הוא היה?

על ראובן נאמר וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו: ומהיכן שב לו ראובן? פירש רש"י על אתר 'ובמכירתו לא היה שם, שעסוק היה בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו...' הרי כי ראובן התחרט בחרטה גמורה על מעשיו... ומשכך, על מה יצא הקצף מאת יעקב אביו?

אולם כך ביארו בעלי המוסר זכרונם לברכה... ודאי הוא כי על חטאו שב הוא בתשובה והתכפר לו בכפרה גמורה... אף אביו סלח לו על כך... בלב שלם... אכן, על צורת עשיית החטא בכך שמעשה זה נעשה בפזיזות שוב אין תקנה...

אין יעקב מוכיח את בנו על חילול יצועי אביו... שכן סלח לו על כך... יעקב מוכיח את בנו על פחזותו כמים... ולגודל צדקתו ומעלתו התביעה גֵדלָה שבעתיים, על חוסר החשיבה בעת תחילת ההתמודדות מול יצריו... על הפזיזות וחוסר השליטה בכוחותיו הנעלים... לחשוב, להתבונן, לשקול ולמדוד בפלס המאזנים אם מעשיו ורצונותיו אכן ראויים, אם עליו לנהוג כפי האינסטינקט הטבעי שלו... כפי יצריו השולטים בו באדם... או לעצור ולהתבונן... מהם המניעים שלו אל המעשה... האם אכן טענתו נכונה... האם הוא שולט ביצרו או שחלילה יצרו שולט בו...

פחז כמים... זוהי חוסר התבוננות... פעולה זו מראה על פזיזות מוחלטת בטבע האדם... ומשכך... כהונה ומלוכה לאדם הפזיז במעשיו הרי הוא דבר שלא ניתן להשלים עמו... ולפיכך... ראובן לא יקבל את המגיע לו בדין... את המלוכה והכהונה...

אילו היה האדם מרגיל את עצמו, להתבונן, להתכונן לקראת היום הבא... לקראת ההתמודדויות הצפונות לו... באותו היום... שוב היה חוסך לעצמו הרבה שברון לב... שוב לא היה נופל ברשתו של היצר הרע... שוב לא היה מרגיש שנוּצח... היה הוא מרגיש מנצח! היה הוא מרגיש הרגשת התעלות מיוחדת בכך שהצליח לשלוט על יצריו... שוב לא עשה מעשיו בפזיזות... שכן הרי הוא שומר על דרכיו... ופעולות העולות מעליהן ברצונותיו... שוב לא ישלטו בו... אלא הוא ישלוט בהם...

שוב לא יצטרך האדם להזמין כמויות אוכל המספיקים לשבוע ימים... שוב לא יצטרך להרגיש רע אחר הסעודה הדשֵנָה... שוב לא יצטרך לצאת בעל כורחו מהמסעדה מסיבות לא נעימות... הוא יתכנן את עצמו מראש... הוא ידע מה יהיה אחריתו של האוחז בו בולמוס... ידע הוא מתחילה את הסוף... ושוב הרי הוא שולט בעצמו... ברצונותיו... ביצריו!

 

 

תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. רפי (1/01/2010 09:11:20)
שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד