ואז בברודווי פגשתי את גדי שצעק: הרב גרוסמן שבת שלום

שבתי זה עתה ממסע קודש בארה"ב. שם שהיתי כשלושה שבועות בפעילות ענפה למען נשמות יהודיות תועות בגולה.

 

במגרת הפעילות נערך בשבת קודש 'שבתון' במנהטן רבתי. שם, במלון ג'ואיש סנטר, ערכנו שבת מיוחדת לציבור גדול, כמאתיים איש, שבאו להתחמם ולהתקרב.

 

במהלך השבת הייתה התעוררות גדולה. שמעו רחוקים ובאו. בסעודות שבת ישבנו והעלנו את דמותם של האבות הקדושים, אמונתם התמימה, דבקותם בקל חי ומורשתם לדורות כמודל לחיקוי בחיי היומיום.

 

בליל שבת, לאחר 'שבת אחים' ארוך במיוחד, פניתי למלון בשדרת בורדווי הסמוכה. ליוו אותי עשרה יהודים שקשתה עליהם הפרידה ורצו רק לשמוע עוד ועוד. אשריך ישראל.

 

היה קר. קר מאד. שיניי דא לדא נקשו. ברודווי היא שדרה ארוכה ורחב החוצה את רובע מנהטן המרכזי בניו יורק לכל אורכו, מדרום מזרח לצפון מערב. הרחוב היה סואן כמו תמיד, הכבישים המוארים ערניים כאילו באמצע היום. חצינו את חציו הראשון של הכביש הסואן ונעמדנו דום ברמזור, שהחליף אורו לאדום.

 

הסתכלתי סביב כל חבורת מלוויי היקרים. לכולם היה קר, אבל חם מאד בלב. מאליו התנגן לו הניגון השבתי, היהודי. הניגון שחוצה את כל הגבולות, המחנות והעדות. הניגון שמלווה כל יהודי באשר הוא: "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג". אל מול החולין האמריקני, אל מול עולמה החומרני של מנהטן, נעמדנו קבוצת יהודים, רועדים מקור, שלובי זרוע ומזמזמים חרש: "אידא'לך שרייט ש-ב-ת"

 

♦ ♦ ♦

 

ואז, מתוך החשכה, רץ אליי אדם צעיר, שהיה נראה כגוי לכל דבר, ולפליאתי ולתמיהת כל מלוויי, הוא מחבק אותי בחום: "הרב גרוסמן, שבת שלום".

 

לא הכרתי אותו. לא ידעתי מניין הוא מכיר אותי. אחרי התעשתות קצרה והמשך חציית הכביש, הוא פונה אלי ואומר לי: "הרב לא זוכר אותי? אני גדי ממגדל העמק, בנו של יצחק" (השמות שונו כמובן מצנעת הפרט). ושוב נפל לזרועותיי בדמעות חמות וסיפר כי בטעות נקרה לכאן בדרכו, וכששמע שיר יהודי, הרים ראשו מעל הצעיף וראה אותנו.

 

יצחק היה בעל תשובה שאך לפני שנים לא רבות הכיר את בוראו ושב אליו באמת ובאמונה לעובדו. צר היה לו כל השנים על בנו גדי, שירד לארה"ב, הידרדר לשאול תחתית ולא אבה בשום פנים ואופן להלוך אחר אביו.

 

פניתי למלוויי שעמדו המומים ומופתעים לנוכח מפגש עם יהודי בשעה-לא שעה במנהטן השוקקת. אך אני מיד תרגמתי את הדברים למעשה ופתחתי בדברים.

 

וכך אמרתי להם: ברגע הגורלי והמכריע, בשעה שיוסף מתגלה לאחיו לאחר ימי ניכור כה רבים, הוא מבקש להוכיחם כי הוא יוסף. "והנה עינכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם", ומפרש רש"י: "בלשון הקודש".

 

המפרשים ובהם הרמב"ן תמהים על כך. מה הגדולה בכך ששוחח בלשון הקודש? ומה סימן יש בזה? והלא למשנה למלך היה מתאים ומקובל שיידע שפות נוספות.

 

הדבר בא ללמדנו כי דיבור אחד שנאמר בלשון הקודש היה בו די כדי לעורר את תרדמתם של אחיו והניכור שבו היו שרויים לאורך כל כך הרבה שנים. כשאוזן של יהודי שומעת צליל יהודי, גם אם היא מכוסה ומוסתרת מאחורי ערמות של חטאים ועוונות ופשעים, בכוחו של הצליל היהודי לעורר זיכרונות ישנים החבויים בלב האדם.

 

כשיוסף הצדיק רצה למשוך בדברים את אחיו אליו ידע אל נכון כי דווקא כאן, בתוך זוהמת מצרים, צליל של לשון הקודש יעורר אצל האחים הקדושים נימים חבויים ויכירו וידעו כי הוא יוסף אחיהם.

 

♦ ♦ ♦

 

גדי הנהן בראשו והוסיף: "עמדתי בצד. לא הבחנתי בכם בכלל. כששמעתי זמזום של בית אבא, נפשי נמשכה לצליל כבמטה קסם".

 

ואז נעמד גדי וסיפר לנו בקול בוכים על ההווה המפוקפק שלו ועל קשיי החיים שלו כאן, כשנפשו נכספת לפעמים למשהו רוחני ואין לו מהיכן לשאוב זאת. נפשו יצאה בדברו כשסיפר שהשירה שלנו ליד הכביש הסואן החזירה אותו אחורנית, והינו מתרפק ומתגעגע לבית סבא, שהיה יהודי חרד לדבר ד'.

 

עלינו למלון, כולנו, כולל גדי. היינו שנים עשר אנשים. אמרתי להם: אנחנו שנים עשר שבטים, כל אחד נושא עימו מטענים חבויים ומוסתרים, שדי לעורר אותם בצליל קטן. זה כוחו של היהודי וכוחו של עם ישראל הנמשכים אחר ד' באשי ובמים, ברוח ובקור. אין יהודי תועה. אין יהודי אבוד.

 

נותרנו ערים כל אותו הלילה ושוחחנו בענייני אמונה בה'. בבוקר, פנינו לתפילה ב'ג'ואיש סנטר', כשעוד חייל יהודי שב למפקדה. עוד ניצוץ נדלק ושב לכור מחצבתו, כאן בסאונה של מנהטן.

 

[מתוך בקהילה]

 

 

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד