ניסיונות...ניסיונות... ניסיונות...

הגדל

וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרֲקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי: וַיִּתְפָּרֲקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן: וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ל"ב א')

וכך צועד לו הבחור הצעיר אל הישיבה הקטנה, עול לימים, רך ועדין. ומייד הוא נופל אל ההתמודדות, אל המתח שמאתגר אותו להצלחה, אל המדבר והישימון אל השיממון המוחלט – לבד ממש לבד, בהתבגרות כזו שמכניסה טעם של רצון להתמודד לבד ולא לספר, ולא לדווח, ולא לומר, ולא להיראות נכשל - חס ושלום.

ניסיונות הגוררים אחריהם משברים, הם הם יוצרים את הכותרת לעשרות שיחות של כל משגיח - בישיבות קטנות בעיקר, אבל גם בישיבות גדולות.

כמה גווילים נכתבו, כמה דיו נשפך, אודות הניסיונות והמשברים של גיל ההתבגרות. כמה קולמוסים נשתברו וכמה מילים נאמרו בשיחות כלליות ובשיחות נפש אישיות מאחורי בניין הישיבה, או בגינה הציבורית - בסיור לילי של אברך מחזק לבחור מתמודד.

אין מי שלא מכיר את הנושא היטב, הן מבחינה אישית, והן מי שגידל ילדים או חינך אותם, שבוודאי מכיר את הדברים גם מהצד השני של המתרס – מהצד המחנך.

קשה להסביר לנוער, שגם אנו המבוגרים חווינו את החוויה המפוקפקת הלזו. גם אנו הזענו, יגענו, כיצד להימלט ממכאובי מחלה זו, וגם אנו נכשלנו פעם ופעמיים ואולי אף פעמים רבות, עד שעלה בידינו להעמיד את הדברים על דיוקם ועל אמיתות כוונתם, עד שעלה בידינו ליצור את דמותינו אט אט, ולקבל אל תוכינו את יציקת עולמו של "בן תורה" - בדרך הקשה והלא נעימה.

האם ניסיונות הם הכרח ??
האם העונש הזה חייב לבוא על ראשו של כל צעיר ומתבגר ??
האם לא ייתכן להיעמד ולהתייצב על דרך החיים ללא כישלון ??

אמר מי שאמר, "שבע יפול צדיק... וקם", רק אחרי שבע נפילות יכול להיות מצב של קימה.

אמר מי שאמר, "מי יעלה בהר ה'" זו דרגה אחת - נבחרת כשלעצמה, אולם הדרגה הגבוהה יותר היא "מי יקום במקום קדשו", מי שיזכה לעמוד איתן ויציב על מקום קדשו, לאחר שרכש אותו ביגיעה ובזיעת אפיים.

הנה העם היוצא ממצריים, זוכה לעצמאות לאומית, לחירות, ולהיבחר על ידי הבורא כעם הנבחר - בניו של מקום. עם צעיר וחסר ניסיון, עול לימים, שזה עתה ראה את המראות הגדולים ונצטווה על חוקי החיים, הכל בא במהירות, בתוך ימים ושבועות ספורים, והנה הוא כבר נהפך להיות משבט עבדים לעם עצמאי שלו חוקים ומשפטים סדרי עדיפויות והירארכיה פנימית ככל העמים.

והנה, טרם עיכול ראשוני של החוקים ושל התורות, לפני שהיה הסיפק בידי העם לממש ולו חלק קטן מצווי האלוקים - בא עליו הניסיון הראשון והגדול אשר ייחרת לעד בתודעתו הלאומית, ויותיר רושם בל ימחה על קיומו עד עולם: "חטא העגל". ניסיון ראשון, וכישלון ראשון, כישלון צורב ואיום, נורא ומשפיל, נסיגה ממשית ובלתי מובנת מכל ההשגות הגדולות אל עברי פי פחת.

הייתכן ??
עכשיו ניסיונות ??
וכי לא כדאי שקודם כל יוכיח העם את צמו בקיום שוטף של חוקי האלוקים ??
האם לא נכון יותר לאפשר לעם להתרגל למסלול החיים החדש - ורק לאחר מכן "להפיל" עליו את ההתנסות ??

לא !!!

כאן חידשה לנו התורה – מבאר רש"ר הירש -  את יסוד החינוך, המורה על ניסיון מיידי לחישול ובירור המצב.

הניסיון המיידי מוכיח כי צפויה התמודדות על כל שלב בבניין העצמאות הלאומית, ובבניין אושיות העם ויסודותיו. הניסיון המיידי מברר את שני צידי המטבע לאחר ההארה הגדולה, ומאפשר לאדם להבין כי כיופי הצד הטוב כן כיעור הצד הרע. וחשוב מאד לברר את כל העניינים טרם ניגשים אל השולחן.

"...בטרם יוקם מקדש התורה, היה עליהם, על העם והכוהנים, להיווכח שהם זקוקים לכפרה. ולא בכדי אנו מעיזים לומר : "היה עליהם". חשיבותו של כל המאורע הזה גדולה ביותר לגבי הערכת אופייה האובייקטיבי של התורה. לגבי משמעותו של מקדש התורה, ולגבי יחסי העם אל שניהם... מצטייר לפנינו המאורע הזה כבעל חשיבות כה גדולה עד שמותר לנו להניח שכל אותה התרחקות של משה למשך ארבעים יום הייתה אמורה להיות ניסיון לעם, למען ילמד לדעת את דבר האמת בדרך החוויה ההיסטורית - קודם לירידת התורה אל העם והקמת מקדשה, אותו דבר האמת שידיעתו היא תנאי הכרחי להשפעה המחנכת של התורה והמקדש עלינו..."

זאת ועוד מלמד אותנו הניסיון הראשון והמיידי, לדעת היטב כי התורה ודרך החיים שהיא מטווה, הן אמת חד משמעית שאין ויתור או ערעור עליהן.
אין פשרות ולא שינויים כאלו או אחרים בעקבות התעכבויות או תקלות אחרות בדרך. חוקי התורה הם הם יסוד העם ובלעדיהם אין לעם זכות קיום כלל.

"...בו בזמן מוכיח מעשה העגל את החלטיותה של התורה הזאת, הן מצד מוצאה האלוקי, הן מצד תעודתה הקבועה והנצחית, להגיע לידי הגשמתה ולכבוש מרחב קיום ותוקף עלי אדמות.  ברגע הראשון של ירידת התורה אל העם ובראשית דרכה עלי אדמות, נמצא שהעם שהוכן ראשונה לקראת קבלתה שוב אינו ראוי לכך. אז היה צריך לבחור בין שתי אפשרויות, להפקיר את התורה או להפקיר את כל אותו הדור של העם המיועד לה, וההכרעה אינה בוששת לבוא, מוטב להפקיר את כל אותו הדור וליצור דור חדש בשביל קבלת התורה הזאת, ולחכות: "אכלם ואעשה אותך לגוי גדול"...דבר זה מבטא מראה את החלטיותה של הגמורה של תעודת התורה הזאת שמוצאה מה' ונצחיותה מה'. לעולם לא יעלה על הדעת, להתאים את התורה הזאת לנסיבות זמן כלשהו, נהפוך הוא, כל דור ודור יהיה זכאי להווה ולעתיד, רק בה במידה שיעצב את נסיבות הזמן בהתאם לתורה הזאת..."

אכן, ל א רק שיש צורך בכישלונות ובניסיונות במשברים ובנסיגות אלא אף צריך שיבואו על האדם בראשית דרכו, בהתחלה, מייד עם היציאה להתמודדות הראשונה.
 זו הדרך וההנהגה.

וכך צועד לו הבחור הצעיר אל הישיבה הקטנה, עול לימים, רך ועדין, ומייד הוא נופל אל ההתמודדות, אל המתח שמאתגר אותו להצלחה, אל המדבר והישימון אל השיממון המוחלט – לבד ממש לבד, בהתבגרות כזו שמכניסה מיד טעם של רצון להתמודד לבד, לא לספר ולא לדווח, לא לומר ולא להיראות נכשל חס ושלום.

מלחמת עולם – לבד,

מלחמת קיום והישרדות שאין לה אח ורע בכל מהלך ימי חייו של העתידיים בתור בוגר.

הכישלון הזה, שילווה אותו כל ימי חייו, הכישלון של היותו צעיר, הכישלון שלעולם יזכיר לו את הצורך בהתמודדות ואת הכלל הגדול של החיים - ששום דבר לא בא בקלות.

כזה הוא מעשה העגל עבור עם ישראל, כזה הוא המעשה הנורא והאיום הזה שהתרחש מייד לאחר כל האותות והמופתים, בהיות העם צעיר, בשחר טל ילדותו המדינית והחברתית - כאשר אך עתה הוא נולד והיה לעם, מייד עם קבלת העצמאות וההגדרה עצמית.
מעשה טוב אחד עוד לא היה סיפק בידם לעשות, והנה כבר יש כישלון, יש עונש, יש התמודדות, יש ניסיון, יש משבר, יש אכזבה, יש נסיגה, יש בושה, הכל הכל.

ולאורך ימים ושנים ארוכות, יזכור העם את הרגע המביך הזה של מעשה העגל. פרה אדומה תזכיר שוב ושוב את המעשה הזה, ובקשות מחילה וסליחה והנהגות שונות לעתיד האומה יונחו ויודרכו על פי אותו כישלון צורב של חטא העגל.

זה הוא הפרק הראשון והיסודי בחינוך הצעירים.

כאן טמון לו היסוד של כל צעד ראשון בחינוך, הצבת אתגר וכישלון כדי להבין גם מה הוא כישלון, כדי להרגיש גם את הצריבה, זה מאתגר, זה בונה, זה מפתח ומחשל, למען העתיד ובשביל ההתמודדות הבאה.

יש הדוגלים בשיטה זו בכל שלב במהלך חינוכו של הילד, וגם בהיותו צעיר מאד, להציב את התהליך, לאפשר כישלון, לתת את תחושת הצריבה והעונש שבכישלון, ועל ידי כך לדרבן הלאה את המתחנך לבצע את המטלות השונות ביתר חשק ומרץ, ובהצטיידות בכוחות מחודשים טריים ורעננים.

ועוד צריך הנער לדעת היטב וצריכים הסובבים אותו לדעת, ובפרט בימינו אנו עת עולים רעיונות כאלו וארים על שינויים קוסמטיים ואף יותר מכך במתכונת לימודי התורה בישיבות. אין שינוי ולא יהיה שינוי בתורה מעתה ועד עולם. אין שינוי במתכונת כלל, והאפשרות היחידה היא להתאים את החיים לתורה, ולעולם לא להפך.
המתכונת היא התורה והתכנית היא התורה, אליה צריכים הכל להיות מותאמים, ועימה מתואמים.

הדרך להגשמת ייעוד זה ארוכה ומייגעת אך זה הוא הייעוד ואין בלתו.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד