הלכות קריאת המגילה

מקרא מגילה היא אחת ממצוותיו של חג הפורים, שעל פיה יש לקרוא בחג זה את מגילת אסתר, בלילה וביום, למטרת פרסום הנס, והודיה עליו.

מקור המצווה
מבין ארבע מצוות החג, זו המצווה היחידה שאינה מפורשת במגילה. חז"ל פירשו את הפסוק "והימים האלה נזכרים ונעשים" כמצווה לקרוא את המגילה, בדומה לפסוקים אחרים שעוסקים בזכירה.

מדיני המצווה

פרטים רבים נאמרו באשר למצווה זו, וניתן לחלק אותם לדינים העוסקים במגילה עצמה, בצורת הקריאה, ובזמן הקריאה.

דינים הנוגעים למגילה עצמה
 
מגילת אסתר כתובה על קלף, כשרה לקריאהלמגילה יש צד של חומרה, באשר היא נקראת "ספר" ועל כן מושווית לספר תורה; מאידך, היא נקראת גם "איגרת", ועל כן בדינים מסוימים מקלים בה.

  • המגילה צריכה להיות כתובה כולה על קלף ובדיו, וצריכה להיות תפורה בגידים כספר תורה. 
  • המגילה צריכה להיות "משורטטת", דהיינו שהאותיות ייכתבו לאורך חריצים ישרים המשורטטים בקלף.
  • אם גוי או מין כתב את המגילה, היא פסולה.
  • אם חסרות כמה מילים ורוב המגילה קיים - המגילה כשירה (במקרה שהקורא קורא על פה את המילים החסרות).
  • בקריאה בציבור אסור למגילה להיות כחלק ממגילה הכוללת ספרים אחרים, אלא אם כן ניכר מקומה בכך שהיריעה בולטת יותר מהשאר, או שהיא צרה יותר מהשאר.
  • נוהגים לפתוח לפני הקריאה את המגילה כולה לפני הקריאה, כאיגרת, ולאחר סיום הקריאה לגלול אותה ורק אז לברך.
    היו שכתבו שיש חובה לכתוב את כל המגילה בפרשיות סתומות (דהיינו, ללא התחלה של שורה חדשה), כדי שתהיה "כתובה כאיגרת", ואם כתב אחרת, המגילה פסולה. הלכה זו, שאמנם פשטה מאוד, עומדת בניגוד למציאות של כתבי היד הקדומים, אשר בכולם ישנן פרשיות פתוחות במגילה, וגם בעדויות על מגילותיהם של ראשוני אשכנז וצרפת. כיום יש הקוראים במגילות שפרשיותיהם נערכו על פי כתב היד המופתי של כתר ארם צובא (הכולל גם פרשיות פתוחות), כאשר סביב מנהג זה התפתחה סערה-זוטא, כאשר רבים בציבור החרדי זעמו על "הסטייה ממסורת אבות" שיש בכך.

 

דינים הנוגעים לאופן קריאת המגילה

  • ניתן לצאת ידי חובה בשמיעת המגילה כמו בקריאה עצמה, ובלבד שהקורא יהיה מחויב בה גם כן.
  • שמיעת המגילה באמצעות מדיה כלשהי (רדיו וכו') אינה מהווה קיום המצווה.
  • יש לקרוא את כל המגילה (בתלמוד מובאת מחלוקת תנאים בשאלה איזה חלק מן המגילה לקרוא, ונפסק כדעה שיש לקרוא את כולה).
  • יש לקרוא אותה כסדר; אין לקרוא אותה על פה.
  • מותר לכתוב את המגילה בשפה זרה, וייצאו בה ידי חובה המבינים אותה (דין זה נכון להלכה, אך אינו נוהג כיום).
  • הקורא את המגילה בלא כוונה, לא יצא ידי חובה.
  • מותר לקרוא בעמידה או בישיבה, אך בציבור יש לעמוד מפני כבוד הציבור.
  • מותר לכמה אנשים לקרוא את המגילה לציבור ביחד. התלמוד מנמק זאת בכך ש"משום שחביבה היא לציבור, נותנים הם את דעתם ושומעים".
  • יש לקרוא את עשרת בני המן בנשימה אחת, "כדי להודיע לעם שכולם נתלו ונהרגו כאחד", כלשון הרמב"ם. פוסקים אחרים כתבו שיש להאריך בקריאת ה-ו' של "ויזתא", ואילו אחרים הבינו זאת כהלכה האומרת שיש לכתוב את ה-ו' הזו כ-ו' ארוכה.
  • מותר לקרוא את המגילה ביחידות, ואולם הלכות מסוימות מצריכות ציבור דווקא, היינו מניין.
    גם נשים מחויבות בקריאת המגילה משום שגם הן ניצלו ואולי גם משום שגיבורת המגילה היא אישה.

 


ברכות המגילה

לפני קריאת המגילה יש לברך שלוש ברכות:

"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה";
"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה";
"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
קיימת מחלוקת אם יש לברך את ברכת שהחיינו גם בקריאה בבוקר. בתוספות מובא שיש לברך גם ביום, וכך פוסק הרמ"א (אורח חיים, סימן תרצ"ב סעיף א') וכך מנהג האשכנזים במזרח אירופה. ברם הרמב"ם פוסק שאין מברכים שהחיינו ביום ובעקבותיו ר' יוסף קארו בשולחן ערוך, וכך נוהגים הספרדים, התימנים, האיטלקים וקהילות אשכנזיות רבות במערב אירופה.

לאחר קריאת המגילה יש לברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו והנפרע לנו מצרינו. ברוך אתה ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע" (נוסח זה שונה מעט מעדה לעדה); הנוסח הארוך הוא תוצאה של שילוב הצעות שונות של אמוראים לברכות המגילה, כאשר רב פפא פסק כדרכו, שבעקבות כך יש לומר את כל הנוסחים יחד. את הברכות שלפני קריאת המגילה מברכים גם אם קוראים את המגילה ביחיד, אך את הברכה שלאחריה מברכים רק בציבור.

לפני קריאת המגילה או לאחריה נהוג בקהילות רבות (אך לא באשכנז) לומר את הפיוט קוראי מגילה של ר' אברהם אבן עזרא או פורים פורים לנו. בקהילות אשכנז נהוג לומר את הפיוט אשר הניא לאחר קריאת המגילה בלילה, וביום אומרים רק את סופו הפותח במלים "שושנת יעקב".

 

קריאת פסוקים בקול רם

כיום המנהג מקובל בכל הקהילות, כאשר בקהילות אשכנז. ובחלק מקהילות ספרד נוהגים ארבעת הפסוקים "איש יהודי", "ומרדכי יצא", "ליהודים היתה אורה" ו"כי מרדכי היהודי". בקהילות ספרדיות רבות מוסיפים גם את הפסוק "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" וכן נהוג גם בכמה מקהילות איטליה אשר נוהגות גם להוסיף את הפסוק "ויתלו את המן", שהוא מנהג איטלקי קדום כפי שכבר הובא לעיל בשם ספר שיבולי הלקט. בקהילות תימן נוהגים הפסוקים "איש יהודי", "ויתלו את המן", "ליהודים היתה אורה" ו"כי מרדכי היהודי".

 

זמן קריאת המגילה

מובאת בתלמוד מימרא של רבי יהושע בן לוי: "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר (תהילים כב) 'אֱלֹהַי, אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה, וְלַיְלָה וְלֹא דֻמִיָּה לִי". פסוק זה מופיע במזמור "למנצח על איילת השחר" אשר חז"ל דרשוהו על אסתר המלכה. בהקשר זה מספרת הגמרא שהיו שהבינו מדבריו שיש לקרוא את המגילה בלילה ולשנות את המשנה של מסכת מגילה ביום, אלא שבתגובה מבהיר רבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא, שמדובר במצווה לקרות את המגילה בלילה וביום, וכך אכן נפסק להלכה.

 

החייבים במצווה

נשים חייבות במצווה זו כמו גברים, "שאף הן היו באותו הנס", כדברי הגמרא. היו שהסבירו שהכוונה היא שלאישה, אסתר, היה תפקיד מכריע בנס, והיו שהסבירו שגם עליהן נגזרה הגזירה. ילדים מתחת לגיל בר מצווה פטורים מן המגילה כמו מכל המצוות, אך יש חובה לחנכם לשמוע מגילה.

קיימת מחלוקת האם נשים מוציאות ידי חובה גברים בקריאתן, כאשר ההלכה הרווחת היא שהדבר מותר, אך למעשה אין זה נהוג. יש המעלים את הסברא, ש"מניין" לעניין קריאת המגילה יכול להיות גם מניין נשים, בניגוד להלכה הרגילה כי מניין כולל רק גברים, משום שגם הם חייבות בקריאת המגילה, ומשום שהצורך במניין לקריאת המגילה אינו אלא כדי לפרסם את הנס, ולא מכוח הדין הרגיל של מניין.

 

מטרת המצווה

אצל חז"ל ניתן לראות שתי מטרות למצווה: האחת, פרסום הנס של המגילה, והשנייה מובאת בתשובת רב נחמן לשאלה מדוע אין אומרים קריאת ההלל בחג - "קרייתא זו הלילא" (=הקריאה היא ההלל). ומכאן שיש לקריאת המגילה, אליבא דרב נחמן, גם ממד של הלל והודאה.

 

המנהג להכות ב"המן" 

חז"ל קישרו את מצוות קריאת המגילה למצוות זכירת מעשי עמלק, על ידי זיהוי כינויו של המן כ"אגגי", כמתייחס לאגג מלך עמלק. באותו אופן, קישר המנהג העממי גם את מצוות מחיית זכר עמלק לפורים, ומחיית עמלק קיבלה גם ממד סמלי. כך, קיים מדרש אצל הראשונים המבטא מחיית סמלים, כביטוי למחיית עמלק: "תמחה את זכר עמלק - אפילו מעל העצים ומעל האבנים" (אבודרהם, הלכות פורים, כט) והדבר הוביל למנהגים שונים.

המנהגים כוללים השמעת קולות רעש עם השמעת השם המן בעת מקרא המגילה, כמחיית אזכור שמם, ואף כתיבת שמם על עצמים שונים ומחיקתם.

יש המשערים שהמנהג החל בכתיבת השמות 'המן' ו'עמלק' על אבנים והכאתן זו בזו לצורך מחיקת השם, ובהמשך נשכח הצורך במחיקת השם ונותר רק הרעש שנוצר מפגיעת האבנים זו בזו, וכך התקבל המנהג להשמיע רעש בעת אזכור השם המן. בימינו התפתח מאוד המנהג, ולצד הרעשן המסורתי משתמשים המוחים (בעיקר ילדים) גם באקדחי קפצונים למיניהם, ובאמצעי נפץ אחרים, חלקם מסוכנים.

למנהג זה קמו מתנגדים רבים, עקב היותו גורם לפעמים להשמטת מילים מקריאת המגילה, או לכך שציבור השומעים יפסידו שמיעת מילים מן המגילה. בפרט קמה התנגדות לאמצעים הנפיצים, בהיותם סכנה של ממש.

[נערך מאתר ויקיפדיה]

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד