שעור בדמוקרטיה

כשריפה בשדה קוצים, בעיצומו של קיץ, פרצה במחנה ישראל הקריאה: רוצים דמוקרטיה! קורח הוא שהשמיע תביעה זו לראשונה: "הן כל העדה כולה קדושים, ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (במדבר ט"ז, ג'). אנו נקבע מי יהיו נציגינו! קורח לשלטון!

לא היתה להם טענה ישירה נגד משה רבינו, שהרי מי הוציא אותם ממצרים? משה רבינו! מי בקע להם את הים? משה רבינו! מי המתיק להם את מי מרה? מי הוציא להם מים מן הסלע? מי הוריד להם לחם מן השמים? משה רבינו! מי הוציאם לקראת האלוקים בהר סיני? מי הוריד להם את שני לוחות הברית? מי בנה להם את המשכן? מי נושא את משא העם, כאשר יישא האומן את היונק? משה רבינו!

הכול נכון, הם אמרו, אך דמוקרטיה צריכה להיות! שהמנהיג יציג את עצמו לבחירת העם! שיתמודד מול קורח בבחירות הוגנות וחשאיות! שהעם יאמר את דברו!

צודקים? מדוע לא. גם התורה הקדושה קבעה נהלים דמוקרטיים. לדוגמה: כשמובאת שאלה לפני חכמי הסנהדרין, יושבים הדיינים ודנים בה. יש דיינים זקנים, חשובים ומנוסים יותר, אך, בדיון מתחילים לשמוע דוקא את דעתם של צעירי הדיינים, כדי שלא יהיו מושפעים מחוות דעתם של זקני החכמים. לכל דיין, צעיר כזקן, יש קול אחד, וכשיש חילוקי דעות, הולכים אחר הרוב, כפי שנאמר: "אחרי רבים להטות" (שמות כ"ג, ב'). זוהי דוגמה לדמוקרטיה במיטבה!

מה היתה אם כן, טעותו של קורח? מדוע הוא כה שגה כשדרש שוויון בשלטון? מדוע פצתה האדמה את פיה? מדוע הוא מוכר כאביהם הרוחני של כל בעלי המחלוקת?

הבה נביא סיפור שימחיש את נקודת ההבדל ואת הטעות:

בעיר ניישטט היה ילד פלא יהודי, שלימים נודע בשם "הבעל שם מניישטט". שמע הפריץ המקומי על ילד הפלא, וציווה שיבוא לטירתו לבדו.

בשעה היעודה ציווה הפריץ על משרתיו להסתגר בחדריהם, והוא עמד בחלון חדרו מאחורי וילון והביט לחצר הטירה. ראה את הילד הקטן מגיע, עובר בשער הפתוח, מתבונן בחצר הנטושה ומצחו מתקדר בדאגה. אין כאן את מי לשאול היכן חדרו של הפריץ, אין נפש חיה מסביב! נשא הילד הרך את עיניו אל הטירה הענקית, ולפתע אורו עיניו, והוא נכנס אליה בריצה. כעבור רגע קט נקש על דלת חדרו של הפריץ...

פתח הפריץ המופתע את הדלת ושאל: "מנין ידעת היכן אני?"

ענה הילד: "ראיתי שהחצר נטושה, והבנתי שכולם קיבלו פקודה להסתגר בחדרים. הסתכלתי בטירה וראיתי שכל התריסים מוגפים, מלבד תריס של חדר אחד. הבנתי, שאתה מסתתר בו מאחרי הוילון כדי לעקוב אחרי, וידעתי היכן אתה..."

ראה הפריץ שאכן גאון צעיר לפניו, ובמוחו עלתה מזימה נפשעת, להעביר את הילד על דתו. אמר לו: "ודאי למדת את הכתוב בתורתכם: 'אחרי רבים להטות'".

"ודאי", אישר הילד.

"אם כן", המשיך הפריץ ואמר, "הרי אנו הגויים רבים, ואתם היהודים מעטים. עליך להצטרף אלינו!"

חייך הילד ואמר: "אדוני הפריץ, אין זה מתאים לך לומר כן! ראה נא, אילו לא היית מצווה על משרתיך להעלם מן החצר, והייתי פונה אל חבורת המשרתים ושואל אודותיך, שלושה היו אומרים לי לפנות לקומה הראשונה ועשרה היו אומרים לעלות לקומה השניה. אין ספק שהייתי פונה לקומה השניה, שהרי "אחרי רבים להטות". אבל כעת, כאשר אני יודע שאתה בקומה השניה, אם אצא לחצר, וחמישים איש יאמרו לי שאתה בקומה הראשונה, לא אתייחס אליהם. משום שכאשר אני יודע את התשובה בבירור, איני צריך ללכת אחרי רוב הדעות... הוא הדין בקשר לדתי. כאשר אני יודע שהיהדות היא דת האמת שהנחיל הקדוש ברוך הוא לאבותינו בהר סיני, לא אתרשם כלל מהעובדה שכל העולם עובד אלילים!"...

זו היתה טעותו של קורח.

לדמוקרטיה יש ערך כאשר אין יודעים מיהו הראוי ביותר להבחר. אולם אם הקב"ה בעצמו בחר במשה רבינו, אות היא, שהוא היחיד הראוי לעמוד בראש העם. גם אם כל העם יבחר בקורח פה אחד, לא תשתנה קביעה אלקית זו.

[ערכים]

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד