מצות תוכחה

בין המאפיינים לתקופה שלפני בוא הגאולה השלמה, מנו חכמים את התופעות הבאות: "בעקבות משיחא, חוצפא יסגא (החוצפה תגדל) ויוקר יאמיר... ומלכות תיהפך למינות (לכפירה ולעזיבת דרך התורה) ואין תוכחת" (מסכת סוטה דף מ"ט, כ'). דבריהם התאמתו עד לאחד.

חכמינו הודיעונו כל זאת, כדי שבראותנו תופעות אלו, לא תיפול רוחנו, אלא להיפך, נתעודד ונחזק את ציפייתנו לימות המשיח. סיבה נוספת כלולה בהודעה זו, שנדע להתגונן מפני פגעי הזמן, נתחזק ונתחסן מפני השפעות התקופה והסביבה.

נתמקד בנושא התוכחה, שבעת הדמדומים של "עקבות משיחא", היא תעלם כמעט מן העולם, כפי שנאמר: "ואין תוכחת".

למעשה, התוכחה לא היתה אף פעם נושא לאהדת ההמונים. מאז ומקדם לא אהבו פשוטי העם לקבל תוכחות. גם הנביאים מתריעים על התופעה שבה: "שנאו בשער מוכיח" (עמוס ה', י'). המוכיחים נהגו לעמוד בקרבת שער העיר, שהיה מקום ריכוז של האוכלוסיה, והנביא מציין את העובדה שהעם לא אהב מוכיחים אלו.

אולם, דומה, שלא היה דור כדורנו שבו התוכחה היתה כה רחוקה מתודעת הבריות.

ניתן בהחלט לשייך זאת להשפעת התרבות המערבית. אחד מקווי האופי הבולטים שלה הוא העיקרון שאיש "כל הישר בעיניו יעשה" - אל לו לאדם להתערב בענייניו של זולתו. זהו אחד מספיחיה של התפיסה המתירנית של ימינו. שאלת ההתרסה: "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו?" (שמות ב', י"ב), שאלה שבעבר הרחוק נשמעה רק מפי אנשי שוליים כדתן ואבירם, הפכה בימינו לאחת הסיסמאות הנפוצות.

למעשה, למרגלות הר סיני נשבענו לשמור אמונים לתורה ולמצוות. התוכחה, אחת מתרי"ג המצוות, מהווה גם בסיס לקיום שאר מצוות התורה.

ספר דברים פותח בדברי תוכחה שנאמרו באחד בשבט בשנת הארבעים ליציאת מצרים, שבועות ספורים בלבד לפני הסתלקותו של משה מן העולם. דבריו של משה רבינו נסבו על פגמים שנמצאו בהתנהגות העם ואירעו לפני שנים רבות. אף על פי כן, מצא לנכון משה רבינו להימנע מלאומרם, עד שהגיע לפרק האחרון של חייו.

לא שיקולים של אי נעימות פעלו בעניין. בני ישראל היו ששים ושמחים לקיים את מצוות בוראם בכל מצב, גם אם אלו כרוכים בקשיים ובאי נעימות. המניע היחיד העשוי לעכב את אמירת התוכחה, הוא התועלת שבעניין. תוכחה אין משמעותה רק השמעת דברים, אלא העמדת האדם על חומרת מעשיו, כדי שיפיק לקחים כיצד להמנע בעתיד ממשגים אלו.

התורה מוסיפה פרט נוסף על אודות העיתוי שבו בחר משה להוכיח את ישראל: "אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי... ואת עוג מלך הבשן" (דברים א', ד').

בבוא משה להוכיחם, הוצרך להבליט פעם נוספת את יחסו האוהד כלפיהם. רק כך היו דבריו מסוגלים להתקבל על דעתם ולחדור ללבבות. לפיכך הוצרך משה להכין לפני כן את רקע הניצחון על סיחון ועוג. כך הוכשרו ונפתחו הלבבות לקליטת הדברים היוצאים מלב אוהב.

ההקדמה לתוכחת משה היתה הדגשת מסירותו כלפי העם, ואף בסיומה, הוסיף משה ברכות מאלפות שהדגישו את חיבתו כלפיהם. יש בדברים אלו בנין אב לאופן הרצוי של הוכחת יחיד או ציבור, כפי שאמרו חז"ל במדרש: "אמר לו הקב"ה למשה: הואיל וקבלו עליהם תוכחותיך, צריך אתה לברכם. מיד חזר ובירכם" (דברים רבה א', ט').

האהבה היא זו שצריכה להיות ההקדמה לתוכחה, והיא גם צריכה להופיע בחתימתה. לתוכחה עצמה יש מקום רק בתווך. באופן זה תתקבל התוכחה כראוי ותפעל את פעולתה באופן מלא.

[מתוך אתר ערכים]

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד