לימוד משנה - מתי כדאי להכין את הפתילות לשבת?

מסכת שבת פרק ב' משנה ג'. במשנה זו יבואר מה הטעם שאסרו חכמים להדליק בפתילות מסוימות, ובאלו כן מותר להדליק.

 

פרק ב' משנה ג'

 

באיזה פתילות ניתן להשתמש לצורך קיום מצוות 'הדלקת נרות שבת'?

במשניות הקודמות כבר למדנו על חלק מסוגי הפתילות שאין להדליק בהם, מאחר והשמן לא יכול לחדור אל תוכם אלא הוא רק סביבם ועל ידי כך האש לא דולקת יפה אלא היא קופצת ונכבית,

ויש לחשוש שבעל הבית יטה את הנר כדי לקרב את השמן לפתילות ובכך הוא יבעיר אותם ויעבור על איסור 'הבערת אש' בשבת.

במשנה שלפנינו נלמד כלל: אין לעשות פתילות מכל דבר שיוצא מהעצים, מאחר שהם לא דולקים יפה והשמן לא נתפס בהם כראוי, ולכן אם אדם עשה פתילות מגזע של עץ או מהעלים או מהענפים שלו, אין להשתמש בהם להדלקת נרות שבת.

 

אגב כך תלמד אותנו המשנה הלכה נוספת בדיני טומאה וטהרה הנוגעת לעצים:

אדם מת מטמא את סביבתו באחת מהדרכים הבאות: א. על ידי נגיעה בו. ב. על ידי סחיבתו [אפילו באופן שסחבוהו על ידי כלי, שהסוחבים לא נגעו במת עצמו],

בנוסף הוא מטמא את כל האנשים או החפצים שמאהילים עליו, כלומר שהם מסככים עליו כמו אוהל, וכן את הדברים שהוא מאהיל עליהם, כלומר שהם תחתיו והוא משמש כסכך להם.

משנתנו מלמדת, שאם אדם עשה בגד מאחד מהחומרים היוצאים מהעץ, ולאחר מכן עשה ממנו אוהל וחיברו לאדמה על ידי יתדות, אפילו אם הוא כעת יסכך על המת הוא לא יקבל טומאה, מאחר שהחיבור לקרקע ביטל ממנו שם 'בגד', ודבר שאין לו שם של 'כלי' [כלומר שאין לו שם של דבר שימושי] אינו נטמא בטומאת 'אוהל',

אבל בגד העשוי מ'פשתן' אפילו שגם הוא סוג של צמח, הוא נטמא בטומאת 'אוהל' כשהוא מאהיל על המת גם אם חיברו אותו לאדמה,

טעם החילוק הוא, מאחר וחכמים למדו שרק חומר ששימש כאוהל על ה'משכן' שהיה במדבר סיני [ששימש כ'בית המקדש' לפני שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל], נשאר לו שם 'אוהל' גם לאחר שהוא חובר לקרקע, כשם שהמשכן היה מחובר לאדמה ובכל זאת התורה קוראת לאריגים שכיסו אותו בשם 'אוהל',

ומאחר ומכל הדברים הצומחים רק הפשתן היה חלק מהמרכיבים של אוהלי המשכן, לכן רק הוא מקבל טומאת אוהל גם לאחר חיבורו לקרקע.

 

בנוסף נלמד במשנה הלכה נוספת בדיני הדלקת הנר בפתילה שעשויה מ'בגד':

בגד יכול להיות טמא על ידי נגיעה במת או בשרצים מתים רק אם גודלו ראוי לשימוש, חכמים קבעו שגודל הבגד המינימלי לקבלת טומאה הוא 'שלש אצבעות על שלש אצבעות' כלומר שאורכו ברוחב שלש אצבעות בינוניות וכן רוחבו,

אם אדם לקח בגד שגודלו בדיוק בשיעור זה, וקיפל אותו ועשה ממנו פתילה לנר, ישנם שתי דעות בין חכמי ישראל האם מותר להדליק נר עם פתילה כזו כאשר בערב שבת חל 'יום טוב'.

עיקר המחלוקת היא, האם על ידי קיפול הבגד בתוך הנר בטל ממנו שם 'בגד' והוא כבר לא ראוי לקבלת טומאה, או שעדיין יש לו שם בגד ורק לאחר שידליק אותו והשלהבת תאכל חלק מהפתילה יתבטל ממנו שם 'בגד', אבל עד שיחרכו אותו באש הוא מקבל טומאה אפילו כשהוא מקופל.

טעמו של האוסר להדליק עם פתילה כזו ב'יום טוב' שחל בערב שבת הוא כדלהלן: חכמים אסרו להשתמש בשבת בדבר שנעשה 'שבר כלי' בשבת עצמה מאחר והאדם לא חשב על צורה זו מתחילת השבת ולכן הוא 'נולד' ודינו כ'מוקצה' שאסור לטלטלו ולא להתעסק בו עד יציאת השבת,

ומאחר ולפתילה זו עד שעת הדלקת הנר היה שם 'בגד' ובשעת ההדלקה עושה אותו המדליק 'שבר כלי' שהרי הוא שורף אותו ומבטל את שיעור קבלת הטומאה שלו, ממילא אסור להתעסק עם הדלקתו,

[שבשעת ההדלקה אין להסיר את הגפרור מהנר עד שהשלהבת תעלה מאליה ובאמצע זמן זה הבגד כבר לא ראוי לטומאה וצריך מיד להפסיק להתעסק איתו שהרי הוא כבר 'נולד', ויוצא שלא ניתן להדליק את הנר כראוי עם פתילה זו].

אבל המתיר להדליק בה סבור, שכבר בעת הכנת הפתילה בערב 'יום טוב' היא כבר לא ראויה לקבלת טומאה ודינה כשבר כלי הנעשה לפני יום טוב שמותר להשתמש בו לדברים שיחדו אותו אליהם, ולכן מאחר והניח את הפתילה הזו בתוך הנר לצורך הדלקתו למחרת לפני השבת, מותר להדליק איתה את הנר גם ביום טוב.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

כל היוצא מן העץ – כל פתילה שעושים מחומר שיצא מעץ,

אין מדליקין בו – לא מדליקים איתו את נרות השבת, מאחר שהשמן לא נכנס בתוך פתילה כזו ולכן הנר לא דולק יפה,

ויש לחשוש שכאשר יראה בעל הבית שהאור אינו דולק כראוי הוא יטה את הנר כדי לקרב את השמן לפתילה ובכך הוא יעבור על איסור 'הבערה' בשבת,

אלא פשתן – שמכל הדברים הצומחים ניתן לעשות פתילות לנרות השבת רק מצמח ה'פשתן', מאחר שהוא דולק יפה והשמן נמשך אחריו.

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת בדיני טומאה וטהרה בבגדים הנעשים מחומרי העץ:

וכל היוצא מן העץ – כל בגד הנעשה מחומר שיצא מעץ,

אינו מטמא טומאת אהלים – אין הוא נטמא אם הוא האהיל על המת, כלומר שאם עשו ממנו כיסוי כעין אוהל על גבי המת, אפילו שאוהל סתם נטמא כאשר הוא מאהיל על אדם שמת, אוהל הנעשה מבגד העשוי מחומרי העץ אינו נטמא,

אלא פשתן – שרק בגד שעשוי מ'פשתן', אם הוא מאהיל על המת הרי הוא נטמא בטומאת 'אוהל',

טעם החילוק בין סוגי הבגדים הוא, שחכמים למדו את דיני טומאת אוהל מכיסויי ה'משכן' שהם קרויים 'אוהל', ורק חומרים שהיו בכיסויי המשכן יש להם שם אוהל, למשל 'פשתן', 'נוצה של עיזים', 'עורות של אילים', והם בלבד נטמאים בטומאת 'אוהל' ולא שאר הדברים,

[ולפי זה עיקר החילוק הוא בין דברים ששימשו כאוהל על ה'משכן' ובין חומרים שלא היו ב'משכן', והסיבה שהמשנה חילקה חילוק אחר, בין דברים שיוצאים מהעץ לדברים שלא יוצאים מהעץ היא, שמאחר ובדין הקודם היה חילוק הלכתי בין דברים שיוצאים מהעץ לאלו שלא יוצאים מהעץ לענין פתילות לנרות שבת, אגב כך כתבה המשנה לשון זו גם על הדין של טומאת 'אוהל'].

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת בדיני הפתילות לנרות השבת:

פתילת הבגד שקפלה – אם אדם לקח חתיכת בגד שגודלו שלש אצבעות על שלש אצבעות [כלומר, רוחב שלש אצבעות] וקיפל אותו כדי לעשות ממנו פתילה לנר, ולאחר הקיפול גודלו פחות משלש אצבעות על שלש אצבעות,

ולא הבהבה – שהוא לא חרך את קצה הפתילה באש כהכנה להדלקתו לפני השבת,

רבי אליעזר אומר: טמאה – שאפילו שלאחר הקיפול גודל הפתילה פחות משלש אצבעות על שלש אצבעות [שזה השיעור המינימלי שבו בגד יכול להיטמא על ידי דבר אחר], בכל זאת מאחר שגודל כל הבגד אם ירחיב אותו שוב הוא שלש אצבעות הוא עדיין יכול לקבל טומאה כלומר להיטמא על ידי נגיעה בדבר אחר,

ואין מדליקין בה – שאם יום שישי חל ב'יום טוב' באחד מחגי ישראל שאסור לעשות בהם מלאכה, ויוצא שהדלקת נרות השבת תיעשה ב'יום טוב' [שמותר ב'יום טוב' להדליק נרות שבת על ידי העברת אש מנר אחר שכבר דולק בבית], אין להדליק בפתילה כזו, שהרי לדעת רבי אליעזר הבגד נחשב עדיין בגודל שלש אצבעות, ואם הוא ידליק איתו את נרות השבת על ידי ההדלקה של קצה הפתילה הוא מבטל ממנו שם 'בגד' [שאז הוא כבר יהיה פחות משלש אצבעות והוא כבר לא יקרא 'בגד'], ואסור להשתמש בשבת עם כלים שנשברו בשבת עצמה [מאחר שהם 'נולדו' בשבת, ולא היה בדעת האדם להשתמש בהם בשבת, ודינם כדין 'מוקצה' שחכמים גזרו שלא להשתמש בכל דבר שהאדם לא חשב להשתמש איתו בשבת].

רבי עקיבא אומר: טהורה – שמאחר והוא קיפל את הבגד ועשה ממנו פתילה כבר בטל ממנו שם 'בגד' והוא לא יכול לקבל 'טומאה' על ידי נגיעה בדברים טמאים [שהרי כעת אין בו שיעור שלש אצבעות],

ומדליקין בה – ולכן גם מותר להדליק בו את הנר ב'יום טוב' שחל בערב שבת, שמאחר וכבר לפני ה'יום טוב' הוא ביטל ממנו שם 'בגד', הוא אינו 'נולד' בשבת ולכן מותר להשתמש בו בהדלקת הנר.

 

הלכה בימינו

 

ההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. מותר להדליק את נרות השבת עם פתילה העשויה מצמח ה'פשתן' שסרקו אותו לפני גדילת הפתילה [שעל ידי כך הוא נקי והשמן יכנס כראוי לכל הפתילה וכך הנר ידלק יפה].

ב. אין חובה ל'הבהב' [כלומר, לחרוך באש] את קצה הפתילה לפני ההדלקה, אבל יותר טוב שהבעל יעשה כך לפני ההדלקה של אשתו, שזה גורם שהאש תיאחז טוב יותר בפתילה, וכך הוא מנהג עם ישראל בכל הדורות, ולא יעשה זאת הבעל בזמן הדלקת הנרות בכניסת השבת, כדי שאשתו לא תשתהה ותמתין לו בזמן שהיא כבר רוצה להדליק, אלא יקדים הבעל ויחרוך את הנרות בזמן מוקדם כשהוא מכין את הנרות להדלקה.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד