לימוד משנה - האם פמוטות הן מוקצה בשבת?

מסכת שבת פרק ג' משנה ו'. בשיעור זה יתבאר האם פמוט שהדליקו בו נעשה מוקצה בשבת, ומה דין השמן שבנר שנשאר, האם מותר להשתמש בו.

 

פרק ג' משנה ו'

 

האם מותר לטלטל [להזיז ממקום למקום] שמן שנמצא בתוך 'נרות השבת'?

במשנה שלפנינו נלמד שבאופנים מסויימים אין לטלטל שמן שבנר מטעם איסור 'מוקצה',

שחכמי ישראל גזרו שלא לטלטל כלים וחפצים מסויימים, מאחר שהאדם 'הקצה' אותם מדעתו ולא חשב להשתמש בהם בשבת.

ישנם כמה סוגי 'מוקצה' האסורים בטלטול בשבת, ובחלקם ישנן שתי דעות בין חכמי ישראל, אם מותר לטלטלם או לא, נבאר את עיקרי הנידונים במשנה בקצרה:

 

אף ששמן הוא מאכל שמשתמשים בו בשבת לטיבול וכדומה, את השמן שנמצא בתוך 'נרות השבת' אסור ליטול לשימוש האדם כאשר הנרות עדיין דולקים,

טעם האיסור הוא, שאם יקח מהשמן כאשר הנר דולק עלולה האש להיכבות תוך כדי פעולה זו ועל ידי כך יעבור האדם על איסור 'מכבה' בשבת.

 

השימוש בשמן שבנרות לאחר שהאש כבתה, תלוי בדעות התנאים במשנתינו. נבאר בקצרה את טעמי האיסור ובמה נחלקו:

לדעת רבי יהודה, אסור לטלטל את השמן שבנרות גם לאחר כיבוי האש, מהסיבות הבאות:

א. שהוא 'הוקצה' לצורך קיום מצוות הדלקת נרות שבת, וממילא לא היה בדעת האדם להשתמש איתו בשבת. איסור זה נקרא 'מוקצה מחמת מצוה'.

ב. שאם ישתמש איתו בתחילת השבת כשהנר עדיין דולק, יעבור על איסור 'מכבה', ודבר שהשימוש הרגיל שלו כרוך באיסורי שבת, אין לטלטלו גם לצורך דבר המותר [למשל לטלטל 'עיפרון' או 'עט' בשבת לצורך דבר שמותר לעשותו בשבת], איסור זה נקרא 'מוקצה מחמת איסור'.

וגם לאחר שהנר כבה עדיין אסור לטלטל את השמן שבתוכו, מאחר ובתחילת השבת הוא היה 'מוקצה', שאנו אומרים בזה 'מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא', כלומר שדבר שנעשה 'מוקצה' בתחילת השבת לא פוקע ממנו שם 'מוקצה' גם אם התבטל ממנו במהלך השבת סיבת האיסור.

ג. כאשר השמן נמצא בכלי חרס ישן, הוא נמאס משימוש לצורך אכילה, ולכן האדם מקצה את השימוש בו מדעתו לגמרי. חכמים אסרו לטלטל חפץ שנמאס משימוש, ואיסור זה נקרא 'מוקצה מחמת מיאוס',

גם את כלי החרס בעצמו אסור לטלטל בשבת מטעם זה, שמאחר והודלקו בו בעבר נרות הוא מאוס לשימוש, ואפילו אם בשבת זו לא הודלק בו נר כלל, אסור לטלטלו.

אבל כלי חרס חדש מותר לטלטלו בשבת אם לא הודלק בו נר עם שמן, מאחר שראוי להשתמש בו בשבת לצרכים המותרים, למשל ניתן להניח בו חפצים קטנים לשמירה וכדומה.

 

לדעת רבי שמעון, טלטול הנר לאחר שהוא כבה מותר בשבת, והוא לא סובר את שלשת הטעמים שנתבארו בשיטת רבי יהודה,

ולדעתו אין איסור לטלטל 'מוקצה מחמת מצוה', ולא 'מוקצה מחמת איסור', ולא 'מוקצה מחמת מיאוס',

כמו כן לדעת רבי שמעון לא נאמר הכלל ש'מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא', אלא  דבר שהיה מוקצה בתחילת השבת [כמו השמן שבנר, שכל זמן שהוא דולק יש איסור טלטול מחשש כיבוי הנר] ולאחר מכן התבטלה ממנו סיבת האיסור, מותר לטלטלו בשבת, ולכן מותר לדעתו לטלטל שמן שבנר לאחר שהוא כבה.

 

במשנה מובאות שתי הלכות נוספות בדיני 'מוקצה':

אסור להניח בשבת כלי הראוי לשימוש תחת נר דולק באופן שהשמן מטפטף מהנר לתוך הכלי,

שחכמים אסרו בשבת 'לבטל כלי מהיכנו', כלומר לגרום שלא יוכלו לטלטל בשבת כלי שמותר בטלטול, ומאחר שכאשר יפול השמן בכלי הוא יאסר בטלטול [לדעת רבי יהודה], וממילא לא יוכלו לטלטל גם את הכלי [שהרי על ידי טלטול הכלי יטולטל גם השמן. ולשפוך את השמן מתוכו על ידי הטיית הכלי גם כן לא ניתן, שהרי כל סיבת נתינת הכלי תחת הנר היתה בכדי לשמור על השמן שמטפטף שלא ילך לאיבוד], לכן אין לעשות פעולה זו בשבת.

בערב שבת מותר להניח את הכלי תחת הנר כדי שהשמן יטפטף בתוכו [ואין לחשוש שהמניח ישכח ויטלטל את הכלי עם השמן שבתוכו].    

 

מותר להניח בשבת כלי מתחת הנר שדולק כדי שהניצוצות שעפים מהפתילה יפלו לתוך הכלי, ואין זה נחשב ל'ביטול כלי מהיכנו', מאחר שאין בניצוצות שום ממשות לאחר שהם כבים, ומותר לטלטל את הכלי גם לאחר שהם נפלו לתוכו.

אבל אסור להניח כלי שיש בתוכו מים תחת הנר, גם לצורך קבלת הניצוצות, מאחר שיש לחשוש שגם בשבת יניח האדם כלי כזה תחת הנר, ואז הוא עלול לעבור על איסור תורה של 'מכבה',

שלפעמים בשעת נתינת הכלי נופלים ניצוצות והם יכבו מחמת המים [ומכיוון שזה נכבה בשעה שהאדם עושה את פעולת הנחת הכלי עם המים, נחשב הדבר כאילו הוא מכבה בידים את האש].

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

אין נותנין כלי תחת הנר – אסור להניח בשבת כלי [קערה או צלחת], מתחת נר דולק שיש בו שמן,

לקבל בו את השמן – כאשר השמן מטפטף מהנר ונשפך לתוך הכלי.

שהחכמים אסרו 'לבטל כלי מהיכנו' בשבת, כלומר לגרום לכלי המותר בטלטול שלא יטלטלוהו בשבת, [שמאחר והכלי קבוע במקומו ללא יכולת טלטול, הדבר דומה לחיבור כלי לקרקע עם טיט שיש על כך איסור תורה של 'בונה'],

ולכן אין להניח את הכלי לצורך קבלת השמן, שמאחר ואסור לטלטל בשבת את השמן שנשפך בכלי, ממילא לא יהיה ניתן לטלטל את הכלי בשבת [שהרי הסיבה שהכלי ניתן שם היא לצורך שמירת השמן שלא יאבד, ועל כן הוא ירצה להשאיר את השמן בתוך הכלי במהלך השבת], ונמצא שבהנחת הכלי ביטלו את היכולת לטלטלו בשבת.

וכוונת המשנה לאסור את הנחת הכלי תחת הנר באופן שלא צריך לטלטל את הנר בשעת הנחת הכלי תחתיו, למשל כאשר ה'נר' נמצא במקום גבוה והכלי מונח על הרצפה,

אבל באופן שמניח את הכלי תחת הנר ממש, יש בכך איסור 'מוקצה', שהרי לצורך כך צריך לטלטל את ה'נר' עצמו, ואין צורך לטעם 'ביטול כלי מהיכנו' כדי לאוסרו.

ואם נותנו מבעוד יום, מותר – אם הניח את הכלי מתחת הנר בערב שבת אין בכך איסור, אפילו שיודע שהכלי יתבטל מהיתר הטלטול שלו בשבת, ואין לחשוש שהוא ישכח ויטלטל את הכלי גם לאחר שהשמן יטפטף בתוכו,

ואין ניאותין ממנו – אסור ליהנות מהשמן שטפטף מהנר בשבת [וגם במקרה שהניח כלי תחת הנר בהיתר בערב שבת, אין לטלטל או ליהנות מהשמן שבכלי],

לפי שאינו מן המוכן – שהשמן 'מוקצה' מדעתו של האדם [כלומר שהוא לא חושב להשתמש בו בשבת מאחר שהוא ייחד אותו לדבר מסוים], ולכן אסרוהו חכמים בטלטול בשבת. ישנם שתי סיבות לכך שהשמן 'מוקצה':

א. שהוא הוקצה לקיום מצוות הדלקת נרות שבת, ומאחר ולא היה בדעת האדם להשתמש לצורך אחר, לכן דינו כ'מוקצה מחמת מצוה' האסור בטלטול בשבת.

ב. שמאחר וכאשר הנר דולק אסור לגעת בשמן בגלל איסור 'מכבה' [שנטילת שמן מנר דולק גורמת למהר את כיבוי הנר], ממילא נחשב הדבר שהשמן הוקצה לשימוש האסור בשבת והוא 'מוקצה מחמת איסור' שאסרוהו חכמים בטלטול.

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת, אם מותר לטלטל כלי חרס שיחדוהו ל'נר', כלומר להדליק בו את נרות השבת עם שמן:

מטלטלין נר חדש – מותר לטלטל [להזיז ממקום למקום] בשבת 'כלי חרס' חדש שמיועד להדלקת נר עם שמן, אם עדיין לא השתמשו בו מעולם כ'נר',

שמאחר ולא השתמשו בו עדיין להדלקת נר, הוא לא מאוס וניתן להשתמש בו לצרכים המותרים בשבת, ולכן הוא לא 'מוקצה' מדעתו של האדם ואין בו איסור טלטול,

אבל לא ישן – אין לטלטל כלי חרס ישן שכבר הדליקו בתוכו 'נר' עם שמן, שהוא נעשה על ידי ההדלקה מאוס, והרי הוא 'מוקצה מחמת מיאוס' שחכמים אסרו לטלטלו בשבת,

רבי שמעון אומר: כל הנרות מטלטלין – לפי דעת רבי שמעון אין איסור 'מוקצה מחמת איסור' או 'מחמת מצוה', ולא 'מוקצה מחמת מיאוס',

ולכן מותר לטלטל גם כלי חרס ישן שהדליקו בו 'נר', וכן מותר לטלטל את השמן שבנר לאחר שהאש כבתה [וכל דברי המשנה לעיל הם לשיטתו של רבי יהודה האוסר את סוגי המוקצה הללו בטלטול],

חוץ מן הנר הדולק בשבת – שכל זמן שהאש דולקת עדיין ב'נר', אין לטלטלו ולא את השמן שבתוכו, שמאחר ועל ידי כך עלולה האש להיכבות ויש בכך איסור תורה של 'מכבה', לכן האדם מקצה אותו מדעתו כל זמן שהוא דולק [וממילא יש בכך איסור 'מוקצה'].

ויוצא מדברי רבי שמעון, שאפילו שחפץ מסוים היה אסור בתחילת השבת בטלטול מטעם 'מוקצה', אם במהלך יום השבת הוסר ממנו סיבת האיסור, מותר לטלטלו, ולפי דעתו אין כלל של 'מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא'.

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת בדין 'ביטול כלי מהיכנו' כלומר גרימת איסור 'מוקצה' לכלי בשבת:

נותנין כלי תחת הנר – מותר להניח כלי שמשתמשים בו בשבת, למשל קערה או צלחת, מתחת נר שיש בו שמן,

לקבל נצוצות – כדי שהניצוצות שניתזים מהפתילה במהלך בעירת הנר יפלו לתוך הכלי,

הסיבה שהדבר מותר היא, שהניצוצות לאחר שהם נכבים אין בהם שום ממשות, ומותר לטלטל את הכלי גם לאחר נפילת הניצוצות, ואין בכך 'ביטול כלי מהיכנו'.

ולא יתן לתוכו מים – אבל אסור להניח כלי שיש בו מים מתחת הנר, גם לא בערב שבת,

מפני שהוא מכבה – שאם הוא יניח כלי עם מים, הוא עלול לחשוב שגם בשבת כשהנר דולק הדבר מותר, ופעולה זו בשבת עלולה להיות אסורה באיסור תורה של 'מכבה',

שאם בשעת הנחת הכלי עם המים יפול לתוכו ניצוץ ויכבה מחמת המים, נחשב הדבר שהמניח בפעולתו עשה את פעולת הכיבוי,

ובכדי להרחיק את האדם מעשיית איסור תורה, גזרו חכמים שלא להניח כלי עם מים תחת הנר אפילו בערב שבת.

[ואף שבמלאכות אחרות לא גזרו חכמים על עשייתם בערב שבת גם אם ידוע שבשבת תיעשה המלאכה, מאחר שהמלאכה נעשית מאליה, כך למשל התירו לשרות חומרי צבע בתוך מים בערב שבת, אף שגם בשבת קולטים המים את הצבע ובכך נעשית 'מלאכת לש'.

בכל זאת בדין הנחת כלי תחת הנר החמירו חכמים, מאחר ונתינת מים בכלי לא נראית לאדם כמלאכה האסורה בשבת, ומשום כך החמירו חכמים שלא יתן מים בכלי גם בערב שבת].

 

הלכה בימינו

 

ההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. אסור מדברי חכמים להניח כלי בשבת תחת נרות השבת כאשר הם מטפטפים שמן לתוכו [גם באופן שלא צריך לטלטל את הנר בשביל הנחת הכלי].

טעם האיסור הוא, שעל ידי כך לא יוכלו לטלטל את הכלי, שהשמן שהיה בנר אסור בטלטול, שהוא 'מוקצה מחמת איסור' [והלכה בזה כרבי יהודה האוסר לטלטל 'מוקצה מחמת איסור'], ולאחר שיפול לתוך הכלי לא יהיה ניתן לטלטל את הכלי מחמת השמן שבתוכו.

אבל מותר להניח בשבת תחת הנרות כלי שבתוכו מונח חפץ המותר בטלטול, שאפילו ישפך השמן לתוכו יהיה מותר לטלטלו, מאחר שחכמים התירו לטלטל 'כלי שמלאכתו להיתר ולאיסור',

כלומר שכאשר יש בתוך כלי שני דברים, דבר המותר ודבר האסור בטלטול, מותר לטלטל את שניהם יחד באמצעות הכלי שבתוכו הם נמצאים.

היתר זה אמור דוקא כאשר החפץ המותר בטלטול חשוב לאדם יותר מהשמן שבנר האסור בטלטול, אבל אם השמן חשוב יותר מהחפץ המותר, אין להניח כלי זה תחת הנרות, שבאופן זה לא נאמר ההיתר של 'כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר'.

ב. בערב שבת מותר להניח כלי תחת הנרות, כדי שבשבת יפול השמן שבהם לתוך הכלי, שחכמים לא גזרו על 'ביטול כלי מהיכנו' בערב שבת.

אבל אסור ליהנות מהשמן שבכלי במשך כל השבת, מאחר ובזמן שהנר הודלק בכניסת השבת השמן היה 'מוקצה' למצוות הדלקת הנרות, וחכמים קבעו שדבר שנעשה מוקצה בתחילת השבת, הרי הוא מוקצה לכל השבת.

ג. פמוטות [שמדליקים על גביהם נרות שעוה וכדומה] שהודלקו בהם נרות בעבר אבל לא הדליקו בהם את הנרות בשבת זו, דינם כמו 'כלי שמלאכתו לאיסור',

ומותר באותה השבת לטלטלם 'לצורך גופו ומקומו' כלומר לצרכים שונים של האדם, למשל אם הוא צריך להעמידם במקום אחר כדי ליפות את הבית, או בגלל שהוא צריך להשתמש במקום שעליו הן מונחות,

אבל אין לטלטלם לצורכי הכלי, למשל כדי שלא ינזק מהשמש שמאירה עליו וכדומה,

ואין בנרות אלו איסור טלטול באופן מוחלט, אפילו אם הם מאוסים [למשל אם הם עשויים מחרס והם ישנים, שבגלל מאיסותם האדם אינו משתמש בהם כלל], שלהלכה נפסק שאין איסור 'מוקצה מחמת מיאוס' [כדעת רבי שמעון].

אבל פמוטות שלא הדליקו בהם נרות מעולם, דינם כ'כלי שמלאכתו להיתר' ומותר לטלטלם לכל אשר יחפוץ האדם.

ד. פמוטות שהדליקו על גביהם נרות שבת [בין בתוכם בנרות שעוה, ובין בכוסיות שמן שהניחו עליהם], אסור לטלטלם במשך כל השבת, גם לאחר שהנרות כבו, ואסור לטלטלו גם לצרכי האדם [לצורך 'גופו ומקומו'],

שמאחר ובתחילת השבת כאשר הנרות הודלקו, שימשו הפמוטות [וכן השמן או הנר שעל גביהם] כבסיס לאש [ה'שלהבת'], והיא אסורה בכל סוגי הטלטול [מאחר והיא לא 'כלי' המוכן לשימוש, ודינה כ'מוקצה מחמת גופו' האסור בכל סוגי הטלטולים בשבת],

לכן גם את הפמוטות אין לטלטל כלל, שדבר ששימש 'בסיס לדבר האסור' בתחילת השבת אסור בטלטול כמו הדבר האסור שעל גביו.

ה. מותר להניח כלי תחת הנרות כדי שהניצוצות שעפים מהם יפלו לתוך הכלי. טעם ההיתר הוא, שהניצוצות לאחר שהם ניכבים אין בהם שום ממשות ומותר לטלטל את הכלי גם לאחר שהם נפלו לתוכו, ואין בזה גרימת איסור מוקצה.

אבל אין להניח תחת הנרות כלי שיש בתוכו מים, איסור זה הוא מגזירת חכמים, שהם חששו לעשיית איסור 'מכבה' בשבת, שבמקרה והניצוצות יפלו לכלי ויכבו מחמת המים בשעה שנעשית פעולת הנחת הכלי יעבור האדם על איסור 'מכבה',

ואפילו בערב שבת אסרו החכמים להניח כלי כזה תחת הנרות, מאחר ופעולה זו אינה נראית לאדם כאיסור, ואם יהיה מותר לעשות כך בערב שבת, הוא עלול לעשות זאת גם בשבת.

אבל אם יש חשש, אפילו חשש רחוק שעל ידי הניצוצות תיגרם שריפה בבית, מותר להניח תחת הנרות כלי עם מים אפילו בשבת,

ומטעם זה אם רואה אדם שנרות השעוה הדולקות בבית מתחילים לנטות ולהתכופף והוא חושש שהם יפלו על גבי השולחן ועלולות לגרום לשריפה, מותר לו להניח גם בשבת עצמה כלי עם מים תחתיהם.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד