לימוד משנה - מותר לטלטל דולרים בשבת?

מסכת שבת פרק ו' משנה ז'. בשיעור זה נדבר על אחד מסוגי המוקצה הנקרא 'מוקצה מחמת גופו', כגון אבנים וכסף, האם ישנה אפשרות לטלטל אותו בשבת.

 

פרק ו' משנה ז'

 

אסור לטלטל [להזיז בידים] בשבת מטבעות ושטרות של כסף!

איסור זה הוא הנקרא מדברי חכמים 'איסור מוקצה'. וטעם האיסור: שבכסף אין שימוש בשבת, מאחר ואסור לסחור בשבת עם הכסף [שאסור בשבת למכור ולקנות חפצים], וחכמים אסרו לטלטל חפצים שאין בהם שימוש לחינם, שמא יבוא האדם להוציאם בשבת מביתו לרחוב, ובכך הוא יעשה איסור תורה של 'מלאכת הוצאה' [שהכסף אינו 'תכשיט' ולא 'מלבוש' ולכן הוא נחשב 'משא' שהתורה אסרה להוציאו בשבת מ'רשות היחיד' ל'רשות הרבים' במקום שאין בו 'עירוב'].

איסור 'מוקצה' מתחלק בהגדרתו לכמה סוגים, הכסף שייך להגדרה 'מוקצה מחמת גופו', כלומר שגופו של הכסף אינו 'כלי' שניתן להשתמש בו בשבת, ולכן אסרו חכמים לטלטלו.

כשם שאסור לטלטל כסף בשבת, כך גם אסור לטלטל אבנים הזרוקות ברחוב, שגם בהם אין שום שימוש בשבת, ולכן גם הם מוגדרות 'מוקצים מחמת גופן'.

כאשר האדם מייחד את הכסף או האבנים לפני השבת שישמשו עבורו ככלים, הם נחשבים כמו שאר כלי הבית ומותר לטלטלם בשבת.

אבל 'יחוד' זה מועיל באחד משתי התנאים הבאים:

א. כשה'יחוד' נעשה באמצעות מעשה המוכיח שהם מיוחדים לשימושו, למשל כשמניח את המטבע במקום או בצורה שבו הוא חפץ להשתמש איתה בשבת.

ב. כאשר ה'יחוד' הוא לעולם [לתמיד] ולא רק לשבת אחת בלבד. באופן זה מועיל ה'יחוד' גם במחשבה בלבד.

במשנה שלפנינו נלמד כמה הלכות באיסור 'טלטול מוקצה'.

 

במשנה הקודמת למדנו על מנהג נשות ארץ מַדַי, שהיו לובשות גלימה שאת שתי קצותיה היו מחברים באמצעות כפתור [כמו צווארוני החולצות הגבריות].

ה'כפתורים' שבהם השתמשו באותם ימים לא היו מפלסטיק כמו שנהוג בזמנינו, אלא היו משתמשים לצורך כך באבנים עגולות וחלקות ['חלוקי נחל'], או עם אגוזים, או עם מטבעות כסף [וחיבור ה'כפתורים' נעשה באמצעות כריכת שפת הגלימה עליהם בצורה מהודקת].

משנתינו מלמדת שמותר לאשה לצאת עם הגלימה בשבת גם כאשר כרוכים בה הדברים הללו. והחידוש בדין זה הוא, שלא חוששים לאיסור 'מראית העין', [כלומר שהאנשים שיראו אותה הולכת כך ברחוב יחשבו שהבגד סגור בכפתורים אחרים והאבן והאגוז הם 'משא' עבורה, והיא רק מערימה ומראה כאילו הם משמשים לסגירת הבגד],

שמאחר שהדרך לסגירת הגלימות בזמנים ההם היתה גם באופנים הללו, כולם מבינים שלצורך חיבור הבגד היא הניחה אותם ולא בכדי להתיר לה את הוצאתם לרחוב.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

פורפת – מותר לאשה לכרוך בשבת את קצה הגלימה שלובשת על גבי הדברים שלהלן כדי שישמשו לה כ'כפתור' לחיבור שתי קצוות הגלימה, וכמו כן מותר לה לצאת עמם בשבת לרחוב.

המשנה מונה את הדברים שעליהם מותר לכרוך את הבגד כדי שישמשו כ'כפתור':

על האבן – מותר לכרוך את שפת הגלימה על גבי אבן עגולה וחלקה [שבדרך כלל היו משתמשים בה ככפתור לגלימה],

ועל האגוז – וכן על גבי אגוז [שהיה משמש בזמנים ההם גם לצורך חיבור הבגד].

ועל המטבע – וכן מותר לכרוך את הבגד סביב מטבעות כסף כאשר הרגילות היא לכרוך בהם לפעמים את הבגד.

ואין לחשוש שאנשים יחשבו שהיא כורכת בהם את הבגד בכדי להערים ולהחשיב את החפצים הללו כ'מלבוש' וכך יהיה מותר להוציאם בשבת ל'רשות הרבים', אבל באמת גם בלעדיהם הבגד סגור על ידי כפתורים אחרים וממילא החפצים הללו אינם צורך הבגד אלא הם 'משא' האסור ההוצאה בשבת, ויש בכך איסור 'מראית העין',

שמאחר והרגילות באותם ימים היתה להשתמש בדברים הללו כ'כפתורים' בגלימות, כולם יבינו שלצורך סגירת הבגד היא כרכה אותם ולא כדי להתיר לה את הוצאתם.

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת בהלכות 'מוקצה':

כאשר האשה משתמשת עם אבן חלקה ['חלוקי נחל'] לצורך סגירת גלימתה, עליה 'לייחד' אותה בערב שבת במחשבתה לצורך שימוש זה, שהאבן שאינה מיוחדת לשימוש היא 'מוקצה' ואסור לטלטלה.

ומועילה בזה מחשבה גם כשמייחדת את האבן לשימוש בשבת אחת בלבד, מאחר שהיתה רגילות להשתמש עם 'חלוקי נחל' בשבת בשימושים מהסוג הזה [ודוקא אבנים חלקות שמשתמשים איתם בבית לפעמים לשימושים שונים, אבל אבן הזרוקה ברחוב דינה כמטבע, וכדלהלן].

אבל בהיתר כריכת הבגד ב'מטבע' יש תנאי נוסף:

ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת – שמאחר והמטבעות אסורות בטלטול בשבת מטעם איסור 'מוקצה', ובדרך כלל לא משתמשים עם המטבע ככפתור אלא לסחורה, בכדי להתיר את טלטולה לא מועילה מחשבה להשתמש בה בשבת זו בלבד, אלא יש לייחד אותה על ידי 'מעשה' בערב שבת,

כלומר שיעשו בה מעשה המוכיח שבכוונת בעליה להשתמש בה לצורכי הבית תמיד [לצורך שימוש המותר בשבת, וכמו הדוגמא של המשנה שהחיבור של המטבע בבגד מוכיח שרוצים להשתמש בה ככפתור ולא לסחור בה].

לכן צריך לכרוך את הבגד סביב המטבע בערב שבת, ומעשה זה מייחד אותה לשימוש ככפתור בגלימה ושוב אין היא 'מוקצה' [ואפילו כשבכוונת האדם להסירה מהבגד לאחר השבת], ומותר לאשה לצאת עם הגלימה שיש בה את אותה המטבע בשבת.

[ישנו אופן נוסף המתיר את השימוש במטבע בשבת: כשמייחדים אותה לשימוש המותר בשבת 'לעולם' כלומר לתמיד  ולא רק לשבת אחת. ובאופן זה מועיל יחוד במחשבה בלבד גם בלא לעשות מעשה המוכיח על הכוונה].

 

 

הלכה בימינו

 

וההלכות העולות מדברי המשנה הם כדלהלן:

א. אבנים אסורות בטלטול בשבת מטעם 'מוקצה מחמת גופו', שהרי אין בהם שום שימוש. אבל אם יחדו אותם לפני השבת להשתמש בהם בבית לשימושים המותרים בבית [להניח עליהם סירים וכדומה] מותר להשתמש בהם, ודוקא אם ה'יחוד' היה לצמיתות [אבל אם יחדו את האבן לשימוש רק בשבת אחת אין היתר לטלטלה].

אבל אם האבן עגולה וחלקה ורגילים לפעמים להשתמש בה לצרכים שונים בבית, מותר לטלטלה גם אם יחדו אותה במחשבה לשימוש בשבת אחת בלבד.

ב. מטבעות ושטרות של כסף גם כן אסור לטלטלם מטעם 'מוקצה מחמת גופו'. ואפילו אם ייחדו אותם במחשבה לשימוש המותר בשבת אין לטלטלם אלא אם היחוד היה לעולם, כלומר שבכוונת בעליהם להשתמש בהם בבית לצרכים המותרים בכל השבתות.

גם אם בערב שבת עשו בכסף 'מעשה' שמוכיח שבכוונת בעליו להשתמש בו בשבת בבית בשימושים המותרים [למשל אם הניחו את המטבעות שישמשו כ'פקק' על גבי בקבוקים], מותר לטלטלו בשבת, ואפילו ששימוש זה יעשה רק בשבת אחת בלבד.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד