לימוד משנה - יאכטה מקבלת טומאה?

מסכת שבת פרק ט' משנה ב'. בשיעור זה יתבארו כמה כללים בהלכות טומאה, ואלו כלים אינם מקבלים טומאה, וכן כמה כללים והלכות בדיני כלאיים.

 

פרק ט' משנה ב'

 

שמעת פעם על איסור 'כלאים'?

על כך נלמד במשנה שלפנינו!

אגב ההלכה במשנה הקודמת נכתבה הלכה בדין טומאת 'עבודה זרה', אף שהלכה זו אינה קשורה ב'הלכות שבת' [הלכה זו הובאה באמצע המשניות העוסקות בהלכות השבת, מאחר שמוזכר בה רמז מפסוק בנביא ישעיהו, ובמשנה שלפניה גם כן הביאה המשנה ראיה מפסוק סמוך בנביא ישעיהו להלכה הקשורה ב'הלכות שבת', ואגב אותה משנה נכתבה גם ההלכה בדין 'עבודה זרה'].

אגב המשניות הקודמות, משנתנו עוסקת גם כן בהבאת ראיות מפסוקים לשתי הלכות נוספות שאינן קשורות ל'הלכות שבת'.

 

להבנת המשנה, נקדים ונבאר את עניינם של שתי ההלכות שבהן עוסקת המשנה:

א. בתורה יש פרשה העוסקת בדיני 'טומאת כלים', והתורה מפרטת שם את סוגי הכלים ש'מקבלים טומאה' [כלומר, שאם הם נוגעים בדבר טמא, אדם מת או שרץ מת וכדומה, הם נעשים טמאים], ואת הסוגים שאינם מקבלים טומאה באופנים מסויימים [שאפילו אם הם נגעו בדבר טמא הם אינם נטמאים].

הכלל העולה מפרשה זו הוא כדלהלן:

'כְּלֵי מתכות' [כלים העשויים ממתכת], מקבלים טומאה בכל הצורות, גם אם אין להם 'בית קיבול' [שהם 'פשוטים' ואי אפשר להניח בתוכם חפצים, למשל מגש חלק ממתכת].

'כְּלֵי חרס' מקבלים טומאה רק כאשר יש להם 'בית קיבול'.

'כלי עץ', 'כלי עור' ו'כלי עצמות' [כלים העשויים מעצמות יבשות של בעלי חיים], מקבלים טומאה רק כאשר יש להם 'בית קיבול', ורק כאשר ניתן לטלטלם כשהם מלאים. אבל אם הם גדולים מאוד, שלא ניתן לטלטלם מלאים, הם אינם 'מקבלים טומאה'.

לפי כלל זה, 'ספינה' העשויה מעץ, אינה מקבלת טומאה, מאחר שאי אפשר לטלטלה כשהיא מלאה. אבל ספינה העשויה מחרס, או ספינה קטנה העשויה מעץ וניתן לטלטלה אף כשהיא מלאה [סירה קטנה וכדומה], מקבלים טומאה.

משנתנו מלמדת, שדינה של הספינה שונה מה'כלל' האמור בכל הכלים, שבכל האופנים היא אינה מקבלת טומאה, גם כשהיא עשויה מ'חרס' וגם כשהיא קטנה ביותר, מאחר שדרכה להיות ב'ים'.

המשנה מביאה לכך ראיה מפסוק שאמר שלמה המלך בספר 'משלי'.

 

ב. יש איסור בתורה לזרוע שני מיני זרעים יחד [חיטה ושעורה, וכדומה], באופן שיש עירוב בין שני המינים. איסור זה כתוב בתורה: 'שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם'. פירוש המילה 'כלאים', הוא 'עירוב' של שני דברים שונים.

בשדה רגיל, כדי לזרוע בהיתר יש להרחיק בין מין לחבירו מרחק 'יניקה' שזה טפח וחצי [כ- 12 סנטימטר] לכל זרע, וממילא יש לדאוג שתהיה הרחקה של שלשה טפחים [כ- 24 סנטימטר] בין מין לחבירו [ואין צורך שיהיו שלשה טפחים ריקים, אלא מקומם של הזרעים כלול גם כן בתוך השלשה טפחים].

אבל ישנם אופנים בהם ניתן לזרוע שני מינים סמוכים זה לזה, אף שאין ביניהם שלשה טפחים: במקרה שיש 'היכר' שהם אינם מעורבים.

לכן, אם יש 'גדר' החוצצת בין שני מיני הזרעים, מותר לזרוע צמוד לגדר משני הצדדים שני מיני זרעים שונים, שאף שבתוך האדמה הם יונקים יחד מאותה אדמה, מאחר שמעל גבי האדמה הם אינם מעורבים, שה'גדר' מפרידה ביניהם, הדבר מותר.

כמו כן, כאשר ישנה שדה מרובעת, מותר לזרוע בכל צד שורה של מין אחד, ובצד הסמוך לו שורה של מין אחר, אף שאין הרחקה של שלשה טפחים ב'קרן' [כלומר, בפינה של השדה, ששם נפגשים שתי השורות זה עם זה], אלא מספיקה הרחקה של כטפח וחצי ביניהם, כלומר שלא יזרעו את השורה לאורך כל הצד, אלא יש להפסיק בטפח האחרון ואותה להשאיר ריקה, והטפח הזה כשהוא באלכסון שטחו גדול יותר מטפח, וזו ההרחקה הראויה.

טעם הדבר, שמאחר וכל שורה זרועה מאותו המין, ישנו היכר ברור בין המינים, וגם בהרחקה פחותה משלשה טפחים לא ניכר שיש 'עירוב' ביניהם.

משנתנו מביאה את המקור להלכה זו [שכאשר יש היכר מספיקה הרחקה של טפח אחד] מפסוק בנביא ישעיהו, המדבר בשבח עם ישראל בעתיד.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

מנין לספינה שהיא טהורה – מהו המקור לכך, שכל סוגי ה'ספינות' אינן מקבלות טומאה, אף שעל פי הכלל הכתוב בתורה היא ראויה לקבל טומאה [כשהיא קטנה מאוד, או כשהיא עשויה מ'חרס']?

שנאמר – שלמה המלך היה אדם חכם יותר מכל בני האדם בהיסטוריה, והוא כתב דברי חכמה רבים בספריו. אחד מספריו הוא ספר 'משלי', ובו כתוב פסוק המדבר על ארבעה דברים שדרכם לעשות דבר מסוים, ולאחר שהם הלכו בדרכם לא ניתן לראות את עקבותיהם, אחד מאותם 'דרכים' הוא:

'דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם' – שדרכה של 'אניה' [ספינה] להיות בים, וכאשר היא מהלכת במים, לא ניכר היכן היא היתה לפני כן, מאחר שהמים חוזרים מיד למקומם.

המילים 'בְלֶב יָם' שהוסיף שלמה המלך נראים מיותרים, שהרי ברור שהילוכה של האוניה הוא בים. משום כך דרשו חכמי ישראל, שכוונת שלמה המלך ללמדנו דבר נוסף, מלבד דבר החכמה שאמר באותו פסוק:

שדינה של ה'אוניה' הוא כמו ה'ים', שכשם שהמים שב'ים' אינם מקבלים טומאה, כמו שכתוב בתורה 'אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר', כך גם 'אוניה' [היא 'ספינה' המוזכרת בתחילת המשנה] אינה מקבלת טומאה כלל.

 

עכשיו המשנה מביאה ראיה נוספת להלכה שחידשו החכמים בהלכות 'כלאים':

מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים – 'ערוגה' היא גינה קטנה, ששטחה הוא כחצי מטר על כחצי מטר בלבד [כל טפח הוא כ- 8 סנטימטר], וחידשו החכמים -

שזורעין בתוכה חמשה זרעונין – כלומר, שמותר לזרוע בתוכה חמשה מינים שונים של זרעים ופירות, אף שההרחקה ביניהם היא פחות משלשה טפחים, שהוא שיעור ההרחקה המתיר את איסור 'כלאים'.

והמשנה מפרטת על איזה אופן היא מחפשת מקור להיתר:

ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע – כאשר האדם זורע שורות על פני כל ארבעת צדדי הגינה, ובכל צד הוא זורע מין אחר, ומשאיר טפח אחד בכל 'קרן' ו'קרן' [בפינות המזרחית דרומית, המזרחית צפונית, המערבית דרומית והמערבית צפונית] שבו הוא לא זורע כלום, ובנוסף הוא זורע זרע יחידי באמצע הגינה.

ויוצא, שהוא זרע חמשה מיני זרעים, וארבעה מהם אינם רחוקים זה מזה אלא מעט יותר מטפח אחד, ובכל זאת הדבר מותר, מאחר שיש היכר ביניהם, שכל צד מלא בשורה שלימה של מין אחד, וכאשר אדם מסתכל על 'ערוגה' זו הוא לא רואה 'עירוב' ביניהם, והתורה לא אסרה אלא 'כלאים' כלומר 'עירוב' הנראה לעיניים.

היכן מצאו חכמים ראיה לחידוש זה?

שנאמר – הנביא ישעיהו, כאשר הוא מתאר לעם ישראל את הצמיחה העצומה שתהיה להם בעתיד בזמן הגאולה על ידי המשיח, הוא משתמש במשל על צמחים הנזרעים בגינה:

וזה לשון הפסוק:

'כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ' – שאף שמניחים באדמה זרע יחיד, והוא נרקב באדמה, בכל זאת צומחים מכוחו צמחים רבים לאחר זמן.

המשכו של הפסוק הוא: 'כֵּן ה' אלוקים יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל הַגּוֹיִם', כלומר שכך יעשה ה' גם לעם ישראל, שאף שהוא הוציאם לגלות לאלפי שנים, והם כביכול 'נרקבים' שם, בכל זאת בעתיד תהיה להם צמיחה מחודשת יותר ממה שהיתה להם בזמן ישיבתם בארץ ישראל לפני חורבן בית המקדש.

מפסוק זה דרשו החכמים כך:

'זַרְעָה' לא נאמר, אלא 'זֵרוּעֶיהָ' – מאחר שהוא לא אמר במשל ה'גַנָּה' - 'זַרְעָה' בלשון יחיד [כמו שהוא אמר בתחילה 'כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ' בלשון יחיד], אלא הוא אמר 'זֵרוּעֶיהָ' בלשון רבים, מוכח שיש ללמוד מכאן הלכה בדין 'כלאים' של גינה,

שהמילים 'צמחה', 'גנה', 'תצמיח' מרמזים לשלשה מיני זרעים, והמילה 'זרועיה' מתייחסת לשני מינים נוספים [שהרי זה בלשון רבים, וישנו כלל שכאשר יש דבר בלשון רבים בלא פירוט של סכום, 'מיעוט רבים שנים'], ויחד הם חמשה מינים שניתן לזרוע ב'ערוגה' כלומר בגינה קטנה.

חכמים קבעו שהיתר זה הוא דוקא בגינה של 'ששה טפחים על ששה טפחים' ולא פחות, שהרי הזרע האמצעי צריך להיות רחוק מהזרעים שבצידי הגינה לכל הפחות שלשה טפחים, שזה מרחק ה'יניקה',

ורק כאשר יש מרחק של ששה טפחים בין צד לצד בערוגה, הזרע האמצעי רחוק שלשה טפחים מכל צד.

[וללא הראיה מהפסוק, גם בערוגה שיש בה יותר מ'ששה טפחים על ששה טפחים' היה אסור לזרוע חמשה מינים, מאחר שהיא קטנה וה'היכר' אינו נראה כל כך. אבל לאחר שמוכח בפסוק שיש היתר לזרוע ב'גינה' חמשה מיני זרעים, קבעו חכמים את ההיתר על גודל של 'ששה טפחים על ששה טפחים'].

 

הלכה בימינו

 

וההלכות העולות מדברי המשנה הם כדלהלן:

א. אדם שיש לו גינה פרטית סמוך לביתו, וגודלה הוא כחצי מטר על חצי מטר, אסור מן התורה לזרוע בה כמה מיני ירקות בלי להרחיק מין אחד מחבירו שלשה טפחים.

אבל מותר לו לזרוע בתוכה חמשה מיני ירקות באופן הבא: בצמוד לצידי הערוגה יזרע בכל צד שורה של מין אחד, וזרע אחד יחיד באמצע, ועליו להרחיק מין אחד מחבירו טפח וחצי [בקרנות הגינה], וצריך שיהיה הרווח ללא שום זריעה [שלהלכה, יש לעשות הרחקה מלבד מקום הזרעים עצמם].

ב. בגינה קטנה של חצי מטר על חצי מטר, אין לזרוע יותר מחמשה מיני זרעים, אף שניתן להרחיק יותר מטפח וחצי ממין אחד לחבירו,

שגינה קטנה שיש בה יותר מחמשה מיני זרעים, נראה הדבר בעיני המתבונן כאילו הזרעים מעורבים זה בזה, ויש על כך איסור תורה של זריעת 'כלאים'.

ג. גם החמשה מינים שהתירו לזרוע בגינה קטנה כזו, הוא דוקא כשזורע מיני ירקות שדרך בני אדם לזרוע מהם מעט מעט, שאז אין לחשוש שהוא יזרע מהם הרבה עד שהם יתערבו.

אבל ירקות שהדרך לזרוע מהם הרבה יחד, אין היתר לזרוע מהם חמשה ב'ערוגה' קטנה כזו, אלא יש להרחיק שלשה טפחים בין מין לחבירו כדין הזריעה בשדה רגיל.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד