לימוד משנה - מותר לטייל עם הפודל בשבת?

מסכת שבת פרק ה' משנה ד'. בשיעור זה יבואר האם מותר לצאת לטיול עם חיות מחמד בשבת. עוד יבואר שיש איסורים שאסורים משום מראית העין.

 

פרק ה' משנה ד'

 

אין לאפשר לחיות מחמד הגְדֵלוֹת בבית לצאת בשבת ולטייל כשיש בצווארם פעמון!

על איסור זה נלמד במשנה שלפנינו.

בהלכה זו יתחדשו לנו ההלכות הבאות:

א. איסור 'מראית העין', שחכמים גזרו שלא לעשות פעולות בשבת גם אם הן מותרות, כאשר אנשים הרואים את עשיית הפעולות עלולים לטעות ולחשוב שנעשה בהן איסור.

ב. איסור 'השמעת קול', שאין להשמיע בשבת קולות על ידי כלים [כלי זמר או כלי שיר וכן כלים המשמיעים צלילים שונים]. איסור זה הוא מדברי חכמים.

 

בנוסף מובאים במשנה עוד דוגמאות לאיסור 'שביתת בהמתו' בשבת. ונלמד, שאפילו חפצים הנחשבים 'מלבוש' לחיה או לבהמה, אין לאפשר להם לצאת עמם בשבת כשהם לא מחוברים או קשורים חזק לבעלי החיים,

שיש לחשוש שכאשר הם יטיילו ב'רשות הרבים' הם יפלו לקרקע ובעליהן יטלום ויטלטלו אותם 'ארבע אמות' או יותר ובכך יכשלו באיסור 'הוצאה' בשבת.

 

כמו כן מתבארים במשנה דיני התכשיטים המונחים על גבי בעלי חיים ליופי:

האם הם נחשבים ל'מלבוש', וכמו שמותר לאדם לצאת בשבת לטייל ב'רשות הרבים' עם תכשיטים שהרי הם כמו בגדיו, כך גם מותר לבעלי החיים לטייל איתם בשבת, או שהם נחשבים 'משא' מאחר ואין רגילות להניח עליהם תכשיטים ליופי.

בהלכה זו נאמרו שתי דעות בין חכמי ישראל כפי שנראה בסוף המשנה.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

אין חמור יוצא במרדעת – אין לאפשר לחמור לצאת עם הכרית המונחת לו מתחת האוכף בכדי לחמם את גופו המצונן,

בזמן שאינה קשורה לו – כאשר לא קשרו את ה'מרדעת' לגופו של החמור בערב שבת, מאחר שהיא עלולה ליפול מגופו ב'רשות הרבים' ובעליו יכשל באיסור 'הוצאה' על ידי טלטולו ארבע אמות.

ואף שכבר למדנו [במשנה הקודמת] שאין לבעלי חיים לצאת בדבר שאינו קשור לגופם, כוונת המשנה לחדש בהלכה זו, שאם ה'מרדעת' לא היתה קשורה לחמור מערב שבת, אף אם קשרו אותה בשבת עצמה [בקשר שמותר לעשותו בשבת כמו קשר של עניבה או קשר נעליים], אין לחמור לצאת עמה ל'רשות הרבים' בשבת,

שמאחר ואסור לקשור בשבת את ה'מרדעת' לגוף החמור, שבזמן קשירת ה'מרדעת' צריך הקושר להשען על גופו של החמור ויש בכך איסור של 'שימוש בבעלי חיים' [שחכמים אסרו להשתמש עם בעלי חיים בשבת, שמא בכדי לזרזם יתלוש בעליהם ענף מעץ ויכה בהם בכדי שיזדרזו, ובכך הוא יעשה איסור 'תלישה' שהיא תולדה של 'מלאכת קוצר'],

קנסו חכמים את קושר ה'מרדעת' בשבת, שפעולה זו לא תועיל לו להתיר את יציאת החמור בשבת עם ה'מרדעת' מאחר ופעולה זו נעשתה באיסור.

ולא בזוג – כמו כן אין לחמור [וכן לשאר בעלי החיים] לצאת בשבת ל'רשות הרבים' כאשר בצווארו קשור פעמון,

אף על פי שהוא פקוק – שאפילו כשיש על הפעמון 'פקק' המונע ממנו להשמיע קול, אין לחמור ולבעלי חיים אחרים לצאת עמו, שדרכם של מוכרי הבהמות והחיות להוציאם לשוק בזמן מכירתם עם פעמון בצווארם,

ומאחר ובאופן זה הדבר נראה כאילו הם נלקחים לצורך מכירתם בשוק שהיא פעולה האסורה בשבת, אסרו חכמים יציאה כזו אפילו שלא לצורך מכירה [מטעם איסור 'מראית העין' כפי שלמדנו במשנה הקודמת. אבל אין לאסור את היציאה עמו מטעם 'משא', שמאחר והוא תפור ב'אפסר' שבו נמשכים בעלי החיים, אין בו חשיבות של 'משא' בפני עצמו].

וכאשר קשור לבעל חיים בצווארו פעמון המשמיע קול [כשלא 'פקקו' אותו] אין להניח לו לצאת עמו אפילו בתוך החצר של בעליו מטעם איסור 'השמעת קול', שאסור בשבת לאדם להשמיע קולות באמצעות כלים, וכמו כן אין לאפשר לבהמה לעשות פעולה כזו.

ולא בסולם שבצוארו – אין להניח לחמור ולבעלי חיים אחרים לצאת בשבת כאשר מונח על ראשם וצווארם עץ הבנוי בצורת 'סולם' שתי וערב, בכדי למנוע מהם לחכך בפצעים שבגבם.

ולא ברצועה שברגלו – כמו כן אין להניח להם לצאת כאשר קשורה להם בין רגליהם רצועת 'קש' עבה המונעת מרגליו להתחכך זו בזו ולהפצע.

הטעם לאיסור היציאה ב'סולם' וב'רצועה' הוא, שמאחר ובעלי החיים חפצים בסילוקם, יש לחוש שמחמת תנועות ראשם ורגליהם הם יפלו לקרקע, ומאחר והם דברים יקרים וחשובים יטלם בעליו בשגגה ארבע אמות ב'רשות הרבים'.

ואין התרנגולין יוצאין בחוטין – כמו כן אין להניח לתרנגולים לצאת בשבת ל'רשות הרבים' כאשר ברגליהם קשורים חוטים לצורך 'סימן' שידעו מי הוא בעליהם,

ולא ברצועות שברגליהם – וכן לא יצאו כשרגליהם קשורות זה לזה בחוטים קצרים בכדי שלא יקפצו וישברו את הכלים,

טעם האיסור לצאת ב'חוטים' ו'רצועות' הוא, שהם לא קשורים בהידוק ויש לחוש לנפילתם ולמכשול עבור בעליהם כמו ב'סולם' ו'רצועה' של חמור.

[ואפילו שה'רצועות' לא ניתנות בהם לצורך שמירת גופם אלא לצורך שמירת הכלים, אין לאסור אותם מטעם 'משא', שדבר שניתן לצורך שמירה והדרך לצאת עמו בכל ימות השנה אין להחשיבו כ'משא'].

ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן – שכאשר זנבם של האילים גדול ונגרר על הקרקע קושרים תחת הזנב עגלת עץ קטנה בכדי שהוא לא יפצע מהאבנים, ומאחר שקשירתו אינה חזקה יש לחוש בו גם כן שיפול ברשות הרבים ויכשלו בו בעליו,

ואין הרחלים יוצאות חַנוּנוֹת – שכאשר יש תולעים בראש נקֵבוֹת הכבשים, מכניסים להם באף קיסמים הנקראים 'יחנונים', ומחמת כך הן מתעטשות והתולעים נופלות מראשן,

הכבשות שבאפם מונחים הקיסמים הללו נקראות 'חנונות', ואין להניח להם לצאת עם הקיסמים בשבת מאחר שהם לא מחוברים לגופן והם עלולים ליפול לקרקע ב'רשות הרבים' ויטלטלוהו ארבע אמות באיסור.

ואין העגל יוצא בגימון – כאשר העגל קטן מניחים על צווארו עול העשוי מקנים רכים או מגומי, בכדי שיתרגל להוריד את ראשו לצורך חרישה בו בעתיד,

גם בעול זה אין לעגל לצאת מחשש שהוא יפול ב'רשות הרבים' ויבוא האדם לטלטלו ארבע אמות באיסור.

ולא פרה בעור הקופר – כמו כן אין להניח לפרה לצאת בשבת ל'רשות הרבים' כאשר קשורים לעטיניה עורות של 'קיפודים' בכדי שהשרצים ['עלוקות' וכדומה] לא ינקו ממנה,

שגם 'עור הקופר' לא קשור חזק כל כך והוא עלול ליפול בקרקע 'רשות הרבים' ולהכשיל את האדם בטלטולם בשבת.

 

עכשיו המשנה מלמדת את ההלכה של יציאת בעלי חיים כאשר מונח עליהם חפץ ל'נוי' ולתכשיט:

ולא ברצועה שבין קרניה – אין לפרה לצאת ל'רשות הרבים' בשבת כשיש לה רצועה של זהב או של עור וכדומה בין שתי קרניה, בין אם היא ניתנה עליה לצורך 'נוי' ויופי, ובין אם הניחו אותה לצורך שמירתה של הפרה:

כאשר זה ניתן בה לצורך שמירתה הדבר אסור, מאחר ופרה אינה צריכה שמירה בחבלים וברצועות כלל, אלא היא משתמרת בהליכת בעליה בצדה או מאחוריה בלבד, לכן נחשבת רצועה זו כ'משא' [וכפי שכבר למדנו במשניות הקודמות ש'שמירה יתירה' דינה כ'משא'].

ואם ניתנה בה הרצועה לנוי בלבד היא גם כן נחשבת 'משא', מאחר ואין דרך הבהמה לצאת עם נוי כזה במשך כל ימות השנה. [אבל אם יש עליה תכשיט שדרכה לצאת עמו תמיד לנוי, מותר לה לצאת עמו גם בשבת, שבאופן זה הוא נחשב ל'מלבוש' עבורה].

המשנה מביאה מעשה המוכיח שהלכה זו אינה מוסכמת אלא נאמרו בה שתי דעות:

פרתו של רבי אלעזר בן עזריה – המשנה מספרת על הפרה של שׁכֶנְתוֹ של רבי אלעזר [והמשנה קוראת לה 'פרתו של רבי אלעזר' מאחר והוא ראה את המעשה המובא להלן ולא אמר דבר, ומוכח שהסכים לכך והיה נוהג כך גם עם פרתו],

היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה – היא היתה יוצאת ברצועה יפה בין שני קרניה בכדי ליפות את הפרה.

רבי אלעזר הסכים עם מעשה זה מאחר שסבר שדרך הפרה לצאת כך בכל ימות השנה ולכן נחשב הדבר כ'מלבוש' ולא כ'משא'.

שלא ברצון חכמים – חכמים לא הסכימו עם מעשה זה, מאחר שלדעתם אין דרך פרה לצאת עם תכשיט בין קרניה, ולכן נחשב הדבר כ'משא' כמו שביארנו לעיל.

 

הלכה בימינו

 

וההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. בעל חיים שקשרו בצווארו [על ידי תפירה ב'קולר' או ברצועה אחרת שסביב צווארו] פעמון המשמיע קול, צריך בערב שבת לסתום את הפעמון כדי שהוא לא ישמיע קול, שיש איסור להשמיע קול מכלי בשבת.

גם כאשר הפעמון סתום ואינו משמיע קול, אין לה לצאת עמו בשבת ל'רשות הרבים', מאחר שהדבר נראה כהליכה לצורך מכירתה בשוק ויש בכך איסור חכמים של 'מראית העין' [שהרואים אותה הולכת כך יחשבו שנעשה בה איסור 'מקח וממכר' בשבת, וחכמים אסרו עשיית פעולה הנראית לאנשים כאיסור].

 

ב. חמור שיש על גבו בשבת 'מרדעת' [הכר המונח על גבו לצורך חימום גופו] שאינה קשורה, אין לאפשר לו לטייל עמה ב'רשות הרבים', מאחר שיש לחשוש שהיא תיפול בקרקע 'רשות הרבים' ובעל החמור ירימה ויטלטלה ארבע אמות באיסור.

ואין לקושרו לגוף החמור בשבת [אף בקשירה המותרת בשבת], מאחר ולצורך כך צריך להשען על גופו של החמור, וחכמים אסרו את השימוש בבעלי החיים.

וכן כל דבר שמונח על גבי בעל חיים לצורך שמירת גופו, אך לא הידקו או קשרו אותו בצורה חזקה לגופו, אסור לצאת עמו בשבת ל'רשות הרבים', שיש לחשוש שהוא יפול ובעליו יטלנו ויעשה בשגגה איסור תורה של 'טלטול ארבע אמות ברשות הרבים'.  

ד. אין לטייל בשבת עם חיות מחמד כאשר מונח עליהם תכשיטים בכדי לייפותם, שמאחר ואין רגילות לייפות בעלי חיים עם תכשיטים בשאר ימות השנה, נחשב הדבר ל'משא' שהרי סחיבת תכשיטים בעבורם הוא שלא לצורך [וההלכה בזה כחכמים ולא כרבי אלעזר], ויש בכך מניעת מנוחה מהם בשבת.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד