לימוד משנה - מותר לשים בושם על היד ולצאת לרשות הרבים?

מסכת שבת פרק ט' משנה ו'. בשיעור זה נמשיך לדבר על שיעור של דברים שאדם מוציא, ומתחייב על הוצאתם לרשות הרבים בשבת.

 

פרק ט' משנה ו'

 

מעונין להוציא מהבית בשבת חתיכת מתכת?

במשנה שלפנינו נלמד שיש בפעולה זו איסור תורה של 'הוצאה'! [כאשר ההוצאה היא ממקום פרטי למקום ציבורי או להיפך, ואין 'עירוב' באותו מקום].

כמו כן משנתינו ממשיכה לעסוק בשיעורים [כמויות וגדלים] של חפצים שונים, והיא מפרשת מהו השיעור המינימלי הראוי לשימוש בכל חפץ, כדי שמי שיוציא אותו יתחייב להביא לבית המקדש 'קרבן חטאת' לכפר על איסור ההוצאה.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

פלפלת – אדם שמוציא מביתו לרחוב בשבת [במקום שאין בו 'עירוב' והוצאת החפצים אסורה] עשב ששמו 'פלפלת', שהיה משמש בזמנים הקדומים להפיג ריח רע היוצא מהפה על ידי הנחת חתיכה ממנו בתוך הפה. שיעור ההוצאה הקטן ביותר שחייבים עליו 'קרבן חטאת' הוא -

כל שהוא – גם על הוצאת חתיכה קטנה ביותר של ה'פלפלת' חייבים 'חטאת', מאחר שגם חתיכה 'כל שהוא' מועילה להפגת הריח הרע מהפה.

ועטרן – 'עטרן' הוא סוג של 'זפת' המופק מהעצים ויש לו ריח רע ביותר, והוא שימש בעבר כתרופה לכאב ראש [כאשר היה לאדם כאב בחצי ראשו בלבד, היה מורח מהעטרן, והכאב היה נרפא]. אדם המוציא בשבת, השיעור המינימלי המחייב ב'קרבן חטאת' הוא -

כל שהוא – גם על הוצאת כמות קטנה ביותר חייבים 'חטאת', מאחר שגם הוא יכול להועיל לריפוי כאב הראש.

מיני בשמים ומיני מתכות – הכמות המחייבת בהוצאת סוגים שונים של בשמים, או בהוצאת חתיכות מתכת שונות, הוא -

כל שהן – כלומר, שגם על הוצאת כמות קטנה מהן חייבים 'חטאת', מאחר שהם ראויים בכל כמות לשימוש בני אדם, הבשמים גורמים להנאת הגוף מריחם הטוב, וממתכת קטנה ראוי לעשות 'מחטים' לצרכים שונים.

מאבני המזבח ומעפר המזבח – ה'מזבח' הוא אחד מהכלים שהיו בבית המקדש, עליו היו 'מקריבים' את הקרבנות שהביאו היהודים לשם השם. כאשר אבן נשברה מאבני המזבח, או אם חלק מהמזבח התפורר ונוצר 'עפר', לא היו משליכים אותם לאשפה בבזיון, אלא היו 'גונזים' אותם, כלומר מצניעים אותם במקום שמור.

מקק ספרים ומקק מטפחותיהם – 'ספרים' הם ספרי קודש [שכתובים עליהם דברי תורה], ו'מטפחותיהם' היא העטיפה הקבועה של אותם ספרים.

'מקק' הוא רקבון של הספרים וסביבתם. כאשר ספרי קודש או עטיפתם נרקבים, אין להשליכם לאשפה, אלא יש 'לגנוז' אותם, כלומר להניחם במקום שמור בלא בזיון.

משנתינו מלמדת, שבין אם אדם הוציא בשבת באיסור אבן או עפר מבנין ה'מזבח', ובין אם הוציא  חתיכה מרקבון של ספרים או מעטיפתם, השיעור המחייב ב'חטאת' על הוצאה זו הוא -

כל שהוא – גם על הוצאת חתיכה קטנה מהם בשבת חייבים 'חטאת'. הטעם לכך הוא -

שמצניעין אותן לגונזן – שלא משליכים אותם לאשפה, אלא גונזים אותם במקום שמור ללא בזיון מחמת קדושתם, וגם כמות קטנה מהם חשובה בעיני האדם.

רבי יהודה אומר: אף המוציא ממשמשי עבודת כוכבים – 'עבודת כוכבים' הוא חפץ שיחדו אותו בכדי לעבוד אותו כאלוהים [שהייחס אליו הוא כדבר בעל כוחות מיוחדים היוצאים מגדר הרגיל]. 'משמשי עבודת כוכבים' הם חפצים שיחדו אותם לצורך תועלת ה'עבודת כוכבים', למשל כסא שעליו יושב חפץ 'עבודת כוכבים' בקביעות וכדומה.

אסור מן התורה ליהנות מ'עבודת כוכבים' וממשמשיה [כפי שנראה בהמשך המשנה בפסוק שהביא רבי יהודה ראיה לדבריו]. ויש מצוה לשרוף ולכלות אותם מהעולם.

לדעת רבי יהודה, שיעור ההוצאה המינימלי של 'משמשי עבודת כוכבים' הוא -

כל שהוא – שגם על הוצאת כמות קטנה מאוד מהם חייבים 'חטאת'.

שנאמר – שלגבי 'עיר הנדחת', שרוב תושביה היהודים הודחו לעבוד 'עבודת כוכבים', אומרת התורה שצריך לשרוף את כל החפצים והממון הנמצאים באותה עיר, ובתוך דבריה מזהירה התורה ואומרת:

וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם – ה'חרם' הוא 'עבודת כוכבים'. בפסוק זה התורה אוסרת על האדם ליהנות אפילו מכמות קטנה ביותר ['כל שהוא'] של 'עבודת כוכבים', אלא היא מצוה שיוציאו מרשותו ויאבד אותו מהעולם.

רבי יהודה סובר, שכשם שהתורה מחשיבה 'כל שהוא' מה'עבודת כוכבים' ומשמשיה לענין המצוה לבערם מהעולם, כך גם לענין שיעור החיוב על הוצאה, 'כל שהוא' היא כמות חשובה לחייב עליה 'חטאת', שהרי בפעולת הוצאת 'משמשי עבודת כוכבים' מביתו, עושה האדם תיקון גדול לביתו ויש לו מכך תועלת.

אבל לדעת תנא קמא, אין לחייב על הוצאת 'עבודת כוכבים' בשבת כלל [גם אם מוציא כמות גדולה], שמאחר שהיא אסורה בהנאה ויש מצוה לשורפה, האדם אינו נוהג להצניעה בכדי להשתמש איתה,

והרי כבר למדנו בפרקים הקודמים כלל באיסור הוצאה: ש'כל הכשר להצניע, ומצניעין כמוהו, והוציאו בשבת, חייב עליו חטאת', אבל על דברים שלא מצניעים לשימוש אלא לשריפה, לא חייבים על הוצאתם כלל.

רבי יהודה חולק על כלל זה, ולפי דעתו לא השימוש של בני האדם בדבר קובע את חשיבות הדבר לענין החיוב על הוצאתו בשבת, אלא התועלת שיכול האדם להפיק מפעולת ההוצאה, אפילו אם התועלת היא עקיפה [כמו ב'עבודת כוכבים' שהוא לא נהנה מההוצאה עצמה, אלא מקיום המצוה להוציאה מרשותו].

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד