לימוד משנה - באיזה יום אסור לאכול חמץ חוץ מפסח?

מסכת פסחים פרק א' משנה ד'. בשיעור זה נבאר ממתי אסור לאכול חמץ בערב פסח, ומתי מותר רק ליהנות ולא לאכול, ומתי צריך לשרוף את החמץ.

 

פרק א' משנה ד'

 

האם ידעת שגם בערב חג הפסח אסור לאכול חמץ?

במשנה שלפנינו נלמד, שאסור מהתורה לאכול חמץ כבר מחצות היום של ערב פסח [י"ד בניסן],

המקור לאיסור זה הוא ממה שכתוב בתורה "לא תשחט על חמץ דם זבחי", כלומר שאסור לאדם לשחוט את 'קרבן הפסח' שמביא לבית המקדש בערב חג הפסח, כאשר יש עדיין חמץ ברשותו,

ומאחר וזמן הקרבת קרבן הפסח הוא מ'חצות היום' של י"ד בניסן, לכן עד שעה זו צריך האדם להשבית ולבער את כל החמץ שברשותו – בביתו, בחצרו ובכל מקום ששייך לו, ומזמן זה אסור לו לאכול את החמץ.

 

החכמים הוסיפו על איסור זה וקבעו שגם לפני חצות היום אין לאכול חמץ, שהם חששו שאם האדם יאכל עד חצות היום, הוא עלול לטעות ולהכשל באיסור אכילת חמץ בזמן שאיסורו מהתורה,

וישנם שתי דעות במשנתינו, מאיזה זמן הם תיקנו שלא לאכול חמץ, האם מתחילת השעה השישית [כלומר, שעה לפני חצות היום], או כבר מתחילת השעה החמישית [שתי שעות לפני חצות היום],

אבל לפני השעה החמישית [כלומר, בכל ארבעת השעות הראשונות של יום י"ד בניסן] מותר לכל הדעות לאכול חמץ, וכמו כן מותר ליהנות מהחמץ [למשל לתת לבהמותיו לאכלו ממנו] במהלך השעה החמישית, גם לפי מי שסובר שאסור בשעה זו לאכול חמץ.

 

וכל השעות המוזכרות במשנה, הם 'שעות זמניות', שמחלקים את היום, משעת זריחת השמש ועד שקיעתה לשנים עשר חלקים, וכל חלק מאותם שנים עשר חלקים הוא שעה אחת, ו'חצות היום' הוא הזמן החולק את היום מהזריחה ועד השקיעה [ובימי החורף ה'שעה' קצרה יותר, שהרי היום קצר יותר מהלילה ויש בו פחות משתים עשרה שעות, ואילו בימי הקיץ 'שעה' הוא זמן ארוך יותר, שהרי היום ארוך יותר מהלילה],

ולא כמו הנהוג בזמננו שהשעות קבועות בכל עונות השנה, [ובימי חודש ניסן, בדרך כלל השעות הזמניות סמוכות לשעות בזמנינו, שבעונות המעבר – האביב והסתיו, היום והלילה כמעט שוים בגודלם].

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

רבי מאיר אומר: אוכלין כל חמש – מותר לאכול בכל השעה החמישית של ערב הפסח [י"ד ניסן],

ושורפין בתחלת שש – שמצוות 'ביעור חמץ' מתחילה בתחילת השעה השישית,

והלכה זו היא מתקנת החכמים, אבל מהתורה מותר לאכול גם בכל השעה השישית,

אלא שהחכמים גדרו את הדבר, והקדימו את זמן סוף אכילת חמץ לסוף השעה החמישית, כדי שהאדם לא יכשל באכילת חמץ בשעה השביעית ואילך [לאחר חצות היום של ערב פסח] שאז איסור האכילה מפורש בתורה.

ורבי יהודה אומר: אוכלין כל ארבע – שלפי דעתו רק עד סוף השעה הרביעית מותר לאכול חמץ, שהחכמים הקדימו את זמן סוף אכילת החמץ בשתי שעות, ולא רק בשעה אחת,

וטעם הדבר, שלפעמים ערב פסח יוצא ב'יום המעונן', כלומר שיש עננים רבים בשמים, ואז אנשים עלולים לטעות יותר בשעות היום ולחשוב שהשעה עדיין מוקדמת [שאת ה'שעות הזמניות' היו קובעים לפי הילוך השמש, וכאשר היא מוסתרת ניתן לטעות בשעות], לכן הקדימו חכמים את זמן האיסור לסוף השעה הרביעית,

ותולין כל חמש – ולפי דעת רבי יהודה, בשעה החמישית אף שאסור לאכול חמץ, בכל זאת עדיין לא הגיע זמן 'ביעור חמץ', שגם לפי דעתו זמן הביעור הוא משעה שישית והילך,

אלא יש 'לתלות' את החמץ, כלומר להניחו במקום שמור, ומותר אז ליהנות ממנו, שיאכילו לבהמותיו, או שישתמש לו להסקת הבית, במקום עצי הסקה,

ושורפין בתחלת שש – כלומר, שזמן הביעור בשריפה מתחיל בתחילת השעה השישית, ובהלכה זו כולם מודים.

וכבר ביארנו, שדין זה הוא מתקנת החכמים, אבל מהתורה זמן הביעור הוא לאחר חצות היום, בתחילת השעה השביעית.

 

הלכה בימינו

 

עכשיו נראה דבר הלכה למעשה שאנו למדים מדברי המשנה:

v    למדנו במשנה, שישנם שתי דעות בענין שעת איסור אכילת חמץ בערב פסח, שלדעת רבי מאיר מותר לאכול את החמץ עד סוף השעה החמישית,

ולדעת רבי יהודה מותר לאכול חמץ רק עד סוף השעה הרביעית, ובשעה החמישית אסור לאכול חמץ, אך מותר ליהנות ממנו ולתת לבהמותיו לאכול ממנו.

ההלכה היא כשיטת רבי יהודה, ומותר לאכול חמץ בכל ארבעת השעות הראשונות של ערב פסח, ולאחר מכן יש לשומרו לצורך שריפתו בשעה השישית,

ובמהלך השעה החמישית מותר ליהנות מהחמץ, שאם יש לו בהמות ורוצה להאכילם או שרוצה ליהנות מהחמץ בדרך אחרת הדבר מותר,

ומיד בתחילת השעה השישית מוטלת עליו החובה להשבית את החמץ מהעולם בשריפה.

ומי שמאכיל את החמץ לבהמותיו או לחיות ועופות שברשותו, עליו להשגיח עליהם בשעה שאוכלים את החמץ, שלא יצניעו ממנו בשטח הבית או החצר,

כדי שלא יעבור על איסור 'בל יראה ובל ימצא' על החמץ שישאר ברשותו לאחר זמן הביעור.

[בזמנינו נהוג לשרוף את החמץ כבר בשעה החמישית, מאחר שגם אחרי שריפת החמץ נוהגים לבטל את החמץ על ידי אמירה, לצורך קיום מצוות 'ביטול חמץ' על החמץ שנשאר אחרי שעשה 'בדיקת חמץ',

ואם ישרוף את החמץ בשעה השישית שהחמץ כבר אסור בהנאה, הוא לא יוכל לבטלו, שהחכמים הפקירו את החמץ מרשותו של האדם מהשעה השישית והילך].

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד