לימוד משנה - מותר לעשות מצה עם מיץ תפוזים בפסח?

מסכת פסחים פרק ב' משנה ח'. במשנה זו יתבאר מה דין חמץ שמעורב עם דברים אחרים, ומה דין קרבן פסח שרוצה לאוכלו עם תבלינים.

 

פרק ב' משנה ח'

 

אסור לערב קמח של חמשת מיני דגן עם כל מאכל שמעורב בו מים, שהמים גורמים תמיד להחמצה!

במשנה הקודמת למדנו שאסור לשרות את גרעיני החיטה במים, ובמשנה שלפנינו נלמד, שגם את הקמח של מיני הדגן אסור לשרות במים או במים המעורבים בחומץ, ואם נתן בהם את הקמח אסור לאכול את הבצק שנוצר מכך, אלא צריך לשורפו מיד, לפני שיחמיץ ויעבור על איסור 'לא יראה לך חמץ'.

גם בדבר חריף כמו מים המעורבים ב'חרדל' אסור לתת את הקמח, שאפילו שחריפות החרדל גורמת לעיכוב ההחמצה, בכל זאת לבסוף הוא יחמיץ ועל ידי כך יעבור בעליו על איסור 'לא יראה לך חמץ',

וישנם שתי דעות בין חכמי ישראל, האם בדיעבד כשהוא עירב את הקמח עם מי חרדל מותר לאכול את הבצק באופן מיידי לפני ההחמצה, או שצריך לשורפו מיד, שיש לחוש שהוא יחמיץ עוד לפני שיספיק לאוכלו.    

 

הלכה נוספת נלמד במשנה: שאת קרבן הפסח שהיו מקריבים בבית המקדש היו צריכים לצלות באש ללא תוספת משקים בשעת הבישול, כמו שכתוב בתורה "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש",

אבל לאחר הצליה מותר להטביל את בשר הקרבן במי פירות או למרוח עליו תבלינים שונים לפני האכילה,

והמשנה הביאה הלכה זו בדיני החמצת החיטה והקמח, כדי ללמד שכמו שמותר לערב את בשר הקרבן במי פירות לאחר הצליה, כך גם מותר להטבילו במי חרדל ומי חרוסת,

שאפילו שהם טיבולים חריפים יותר משאר מי פירות, ועל ידי כך טעם הבשר נחלש יותר ויש מצוה לטעום טעם בשר בקרבן, בכל זאת הדבר מותר שאין זה נחשב שטעם הקרבן מתבטל בכך.

 

המשנה מסיימת את דבריה עם הלכה נוספת: שהמים שבהם טובל אופה המצות את ידיו בשעת הלישה [לצורך קירור הידים, וכדי שחום הידים לא יחמיץ את הבצק] אסורים בשתיה בפסח, שהרי מעורב בהם קמח של חיטים והמים גורמים להחמצתם, ולכן צריך לשופכם מיד לאחר האפיה,

וצריך לשופכם במקום מדרון תלול [מקום שיש בו שיפוע] כדי שהמים יתפזרו ויבלעו בקרקע ולא יתאספו במקום אחד,

שאם המים יתאספו במקום אחד, רק המים יבלעו בקרקע ואילו פירורי החיטה ישארו על גבי הקרקע וכך ישאר ברשותו כמות של קמח חמץ ויעבור בכך על איסור 'לא יראה'.

  

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

אין נותנין קמח – אסור לתת קמח של אחד מחמשת מיני דגן,

לתוך חרוסת – כלומר לתוך 'מי חומץ' המשמש כתבלין,

או לתוך החרדל – למים המעורבים עם גרגירי חרדל שהוא חריף ביותר,

והסיבה לאיסור היא, שהמים שבתוך החרדל והחומץ מחמיצים את הקמח,

ואפילו שהדברים החריפים מעכבים את ההחמצה, בכל זאת אסור לעשות מעשה שמביא לבסוף להחמצה,

ואם נתן יאכל מיד – כלומר שאם בדיעבד נתן את הקמח לתוך החרדל, מותר לאוכלו באופן מיידי מאחר שהחרדל החריף מעכב את ההחמצה,

ורבי מאיר אוסר – שלדעתו אסור לאכול את הקמח שניתן בחרדל גם באופן מיידי,

אבל כאשר הקמח ניתן בתוך 'חרוסת' [מי חומץ], גם לדעת התנא קמא אסור לאוכלו אלא צריך לשורפו מיד, שרק בקמח הניתן בחרדל שהוא חריף יותר וההחמצה מתעכבת זמן רב מותר לאוכלו בדיעבד באופן מיידי [ואם ניכר שהקמח החמיץ, צריך לשורפו מיד לכל הדעות].

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת, בדיני 'קרבן פסח':

אין מבשלין את הפסח – אסור לבשל את 'קרבן הפסח',

לא במשקין ולא במי פירות – שבשעת הבישול בשר הקרבן צריך להיות יבש ללא מים או משקים אחרים עליו, שבתורה כתוב "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש" כלומר ללא שמן או משקים,

אבל סכין ומטבילין אותו בהן – שלאחר הצליה באש מותר להטבילו ולמרוח עליו מיני משקים,

והמשנה מביאה הלכה זו כאן כדי ללמד שלאחר צליית הקרבן מותר להטבילו אפילו במי חרדל ומי חומץ, שאין לחשוש שהחרדל והחומץ יבטלו את טעם הקרבן.

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת בדין קמח שהחמיץ:

מי תשמישו של נחתום ישפכו – שצריך לשפוך את המים שהאופה מטביל בהם את ידיו בשעת אפיית המצות [כדי שחום הידים לא יגרום להחמצת הבצק],

מפני שהן מחמיצין – שפירורים מהבצק נופלים לתוך המים ולאחר כמה דקות הם מחמיצים וצריך לבערם מהעולם,

ולכן צריך לשופכם במקום מדרון תלול, כדי שהמים כולם יבלעו בקרקע, שאם יניחם במקום ישר המים יבלעו ופירורי החמץ ישארו על גבי הקרקע, ואם הם ברשותו של האדם הוא יעבור על איסור 'לא יראה לך חמץ'.

 

הלכה בימינו

 

וההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. שאין לשים בתוך קמח 'מי חומץ' או 'מי חרדל', שהמים שבתוכם מחמיצים את הקמח, ואם נתן קמח לתוך 'מי חומץ' אסור לאוכלו אלא ישרוף אותו מיד שההחמצה באופן זה היא מהירה,

ואם נתן את הקמח לתוך 'מי חרדל' מותר לאוכלו מיד [שההלכה כדעת תנא קמא], שהחרדל מעכב את ההחמצה [ומנהג בני אשכנז שלא לאכול חרדל בימי הפסח כלל בגלל שהם 'קטניות' וחכמי ישראל גזרו שלא לאוכלם בפסח],

ונחלקו הפוסקים אם מותר לתת קמח בתוך 'מי פירות' שאין בהם מים, יש שכתבו שהדבר מותר מאחר שכל דבר שאין בו מים אינו מחמיץ את הקמח, ויש שכתבו שאסור לתת קמח במי פירות שגם הם מחמיצים [ואפילו שהם לא מחמיצים חמץ גמור, בכל זאת על ידם הקמח נעשה 'חמץ נוקשה' האסור באכילה מדברי חכמים],

ומנהג בני עדות המזרח להתיר את לישת הקמח במי פירות בפסח, ומנהג בני אשכנז לאסור.

ב. מי שלש את הבצק בערב חג הפסח לאחר השעה השישית כשהחמץ כבר אסור בהנאה, צריך לשפוך את המים שבהם טבל את ידיו בשעת הלישה, ואם הוא שופך את המים ברשותו, יש להקפיד לשופכם במקום שיש בו ירידה תלולה כדי שכל המים יבלעו בקרקע,

ואם שופכם ב'רשות הרבים' אינו צריך להקפיד על מקום השפיכה שהרי הוא מפקיר את המים בשעת השפיכה,

ויש אומרים שגם אם שופכם ברשות הרבים יקפיד לשפוך במקום מדרון תלול, שמאחר ופירורי החמץ לפני שפיכתם הם שלו, עליו לדאוג שהם לא ישארו גלויים על גבי הקרקע אלא יתבערו מהעולם על ידי בליעתם בקרקע.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד