לימוד משנה - כיצד ידעו בלי שעון מתי זמן שריפת חמץ?

מסכת פסחים פרק א' משנה ה'. המשנה שלפנינו יתבאר כיצד ידעו האנשים שעליהם להפסיק לאכול חמץ. ואיזה סימן עשו בשביל שידעו שצריך גם לשרוף את החמץ.

 

פרק א' משנה ה'

 

איך היו היהודים יודעים בזמנים הקדומים, בהם לא היו מצויים שעונים, מתי הגיע הזמן שבו אסור לאכול חמץ בערב חג הפסח?

במשנה שלפנינו נראה, שבזמן שבית המקדש היה בנוי, היתה מצוה לכל היהודים להתקבץ ולבוא ממקום מגוריהם לבית המקדש ב'שלשת הרגלים', בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות, מצוה זו היתה נקראת 'עליה לרגל',

ובערב חג הפסח כאשר כל היהודים היו בעיר ירושלים סמוך לבית המקדש, היו הכהנים עושים סימנים שונים כדי שידעו כל המתקבצים בירושלים מתי הוא זמן הפסק אכילת חמץ, ומתי מתחיל זמן שריפת החמץ.

 

קרבנות שונים היו מוקרבים על גבי ה'מזבח' שבבית המקדש, אחד מהם הוא 'קרבן תודה' אותו היו מביאים אנשים שונים שנעשה להם נס או שהיו במקום סכנה ויצאו ממנו בשלום [למשל היוצאים מבית הכלא, או שעברו ניתוח מסובך בהצלחה],

מי שהתחייב בהבאת 'קרבן תודה', היה מביא כבש לבית המקדש, יחד עם ארבעים לחמים, את הכבש היו שוחטים בבית המקדש, וחלקים ממנו היו מקטירים על האש שהיתה בוערת במזבח [ה'הקטרה' היא שריפת איברי הקרבן לשם השם, ובכך יש נחת רוח לפניו שהוא אמר לעשות כך ורצונו נעשה],

ואת שאר בשר הקרבן, ואת ארבעים הלחמים היו הכהנים אוכלים במשך יום ההקרבה ובלילה שלמחרת.

לחמי התודה היו עשויים 'חמץ', ומשום כך אסור היה להקריב 'קרבן תודה' ביום י"ד בניסן, שהרי לא יהיה מספיק זמן לאוכלו, כי כבר בשעה השישית של אותו יום אסור לאכול חמץ,

לכן, היום האחרון להקרבת 'קרבן תודה' לפני חג הפסח, היה יום י"ג בניסן, וכל מי שהתחייב במשך החודשים שקדמו לחודש ניסן ב'קרבן תודה', היה ממתין עד שיעלה לירושלים לכבוד חג הפסח, וביום י"ג בניסן היה מקריבם בבית המקדש, ומטעם זה ביום זה היו מוקרבים קרבנות תודה רבים,

ומאחר שהיו קרבנות רבים מוקרבים באותו יום, לא היו הכהנים מספיקים לאכול את כל הלחמים שהובאו יחד עם הקרבן, וביום י"ד בניסן הם היו 'נפסלים מאכילה' כלומר שהיה כבר אסור לאוכלם, שהרי זמן אכילתם הוא ביום הקרבתם ובלילה שלאחר מכן בלבד.

משנתינו מלמדת, שהכהנים היו לוקחים את לחמי התודה שנפסלו מאכילה והיו משתמשים בהם כסימן לכל היהודים שהיו בעיר ירושלים, מתי מתחיל זמן איסור אכילת חמץ, ומתי מתחילה המצוה של שריפת חמץ, כפי שנראה במשנה,

[והסיבה שהם לקחו דוקא חלות שנפסלו, הוא מאחר ואסור לקחת מאכל קדוש הראוי לאכילה ולפוסלו על ידי מעשה בידים, ואם הם היו לוקחים לחמים המותרים באכילה, הרי על ידי הנחתם שם הם יפסלו בוודאות מאכילה, שלחמי התודה הם 'חמץ', ובשעת הנחתם שם הם מותרים באכילה וכאשר הם ילקחו משם כבר יעבור הזמן שבו מותר לאכול חמץ].

ומסימן זה שהיה נהוג שנים רבות בבית המקדש, מוכיח רבי יהודה כשיטתו במשנה הקודמת, שכבר בתחילת השעה החמישית בי"ד בניסן אסור לאכול חמץ.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

ועוד אמר רבי יהודה: שתי חלות של תודה פסולות – רבי יהודה מביא הוכחה לשיטתו במשנה הקודמת, שכבר בתחילת השעה החמישית אסור לאכול חמץ,

מסימן שהיו הכהנים עושים בבית המקדש עם שתי חלות של 'קרבן תודה' שנפסלו מאכילה בגלל שעבר זמן אכילתם,

ומונחות על גג האיצטבא – שהכהנים היו מניחים את אותן שתי חלות על מקום גבוה שהיה בבית המקדש ששמו היה 'גג האיצטבא',

 

והמשנה מבארת מה היה הסימן:

כל זמן שמונחות – שכל זמן ששתיהן היו מונחות שם,

כל העם אוכלים – שכאשר שתי החלות היו מונחות שם, זה היה סימן שעדיין מותר לאכול חמץ,

ניטלה אחת – וכאשר היו הכהנים נוטלים את אחת מן החלות משם,

תולין, לא אוכלין ולא שורפין – אז היו יודעים כל היהודים הנמצאים בעיר ירושלים, שהגיע הזמן שבו אסור לאכול חמץ, ואז היו מצניעים אותו במקום שמור, או שהיו מאכילים אותו לבהמתם,

ניטלו שתיהן – כאשר היו הכהנים לוקחים את שתי החלות משם,

התחילו כל העם שורפין – שאז ידעו כל היהודים שכבר הגיע זמן 'שריפת חמץ', והתחילו לשרוף את החמץ,

ורבי יהודה מוכיח מסימן זה כשיטתו, מאחר והוא ידע שנטילת החלה הראשונה על ידי הכהנים היתה נעשית בתחילת השעה החמישית, ומוכח שכבר בשעה זו אסור לאכול חמץ,

ואת החלה השניה היו לוקחים הכהנים בתחילת השעה השישית, ומוכח שעד אז החמץ 'תלוי' ואסור באכילה ומותר בהנאה, וכפי דברי רבי יהודה במשנה הקודמת.

 

עכשיו המשנה מביאה שיטה נוספת באיזו שעה בערב פסח אסור לאכול חמץ:

רבן גמליאל אומר: חולין נאכלים כל ארבע – שאת מאכלים שאינם קדושים, מותר לאכול רק עד סוף השעה הרביעית, כדעת רבי יהודה, [ו'חולין' הוא לשון חול - דבר שאינו קדוש],

ותרומה כל חמש – שלחמים של חמץ שיש בהם קדושה, כמו מאכלי 'תרומה', [שהם לחמים שהופרשו על ידי בעלי התבואה וניתנו כמתנה לכהנים, ויש בהם קדושה מיוחדת שאין בסתם לחמים], אותם מותר לאכול גם בשעה החמישית כדעת רבי מאיר,

וטעם הדבר, שיש מצוה מיוחדת לאכול 'תרומה', ואסור לגרום לביעורה כאשר האדם מסוגל לאוכלה, לכן על חמץ של תרומה תיקנו החכמים שמותר לאוכלם גם בכל השעה החמישית,

ושורפין בתחילת שש – שגם רבן גמליאל מודה, שאת כל סוגי המאכלים צריך לשרוף בשעה השישית, כמו שכבר למדנו במשנה הקודמת.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד