לימוד משנה - האם מותר לשרוף לחם של תרומה טהורה עם לחם של תרומה טמאה?

מסכת פסחים פרק א' משנה ז'. בשיעור הבא נבאר את מקור הדין שאסור לטמא תרומה, והאם מותר לשרוף בערב פסח לחם של תרומה טהורה עם תרומה טמאה, ומה הדין בלחם שהוא ספק טמא.

 

פרק א' משנה ז'

 

המשנה שלפנינו היא המשך למשנה הקודמת, בה למדנו שמותר לשרוף בשר קדוש שנטמא בטומאה קלה, יחד עם בשר שנטמא בטומאה חמורה, אפילו שעל ידי כך מתווספת טומאה לבשר הטמא בטומאה קלה,

ובמשנה זו נלמד, שמההלכה הכתובה במשנה הקודמת, ניתן ללמוד הלכה בדין 'ביעור חמץ' בערב חג הפסח.

 

כתוב בתורה "ואני הנה נתתי לכם את משמרת תרומותי", בפסוק זה מצוה התורה את האדם לשמור על הפירות הקדושות בקדושת 'תרומה', שלא להפסידם ממצוותם, כלומר שישמרם שיהיו ראויים לאכילה, ולא יטמאו [שכאשר התרומה טמאה אסור לאדם טהור לאוכלה].

במשנתינו מובאות שתי שיטות של חכמי ישראל, האם כשם שמותר להוסיף טומאה בבשר הקדשים, מותר גם לטמאות 'תרומת חמץ' בשעת שריפתה בערב חג הפסח, שהרי באותה שעה היא אסורה באכילה, ויוצא שהטומאה לא גורמת לה הפסד גדול יותר,

או שאין לדמות 'טומאה' לאיסור אכילה, ואסור לטמאותה.

 

אגב כך מובאת במשנה הלכה נוספת בדין שמירת 'תרומה' מטומאה:

האם דין שמירת התרומה נאמר גם על תרומה שהיא טמאה מספק, כלומר שהיא נגעה בדבר שאין ידוע אם הוא טמא, או שעל תרומה שטמאה מספק אין צריך לשמור, ומותר לטמאות אותה.

ויש בכך שתי דעות בין חכמי המשנה, שלדעת רבי אליעזר גם תרומה כזו צריך לשמור שלא תיפסל מאכילה, שהרי בפסוק כתוב 'משמרת תרומֹתַי', ומשמע שצריך לשמור שני סוגים של תרומות – תרומה הטמאה בודאות, ותרומה הטמאה מספק,

ולדעת רבי יהושע מאחר ובפסוק כתוב 'משמרת תרומתי' בלא האות ו', אנו למדים ממנו שכאילו כתוב בו 'תרומַתִי', וכוונת הפסוק לסוג אחד של תרומה – תרומה שנטמאה בוודאות. 

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

אמר רבי מאיר: מדבריהם למדנו – שמדברי רבי חנינא ורבי עקיבא במשנה הקודמת אנו למדים הלכה בדין 'ביעור חמץ' בערב חג הפסח:

ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח – שמותר לשרוף לחם של תרומה שנטמא, יחד עם לחם של תרומה טהור,

ואפילו שעל ידי כך התרומה הטהורה תיטמא, בכל זאת הדבר מותר, שהרי לחם זה אסור באכילה בשעת 'שריפת חמץ',

ולכן אין צורך להימנע מלהוסיף איסור אכילה נוסף מחמת הטומאה, כמו שאין מניעה מלהוסיף טומאה לבשר הקדשים שנטמאו בטומאה קלה, בגלל שהם כבר אסורים באכילה גם כשהם טמאים בטומאה קלה. 

אמר לו רבי יוסי: אינה היא המדה – שאין ללמוד מדבריהם של רבי חנינא ורבי עקיבא שמותר לטמא תרומה האסורה באכילה מחמת איסור חמץ,

שבשר הקדשים כבר טמא, ואין הבדל בין טומאה קלה לטומאה חמורה לענין האיסור לטמא את הבשר, אבל תרומת חמץ הטהורה שאיסור אכילתה בשעת השריפה [בשעה השישית של ערב פסח] הוא רק מדברי חכמים [כמו שלמדנו במשניות הקודמות, שרק בשעה השביעית אסור החמץ באכילה באיסור תורה], אין ליצור בה טומאה חדשה,

שתי הדעות הללו של רבי מאיר ורבי יוסי, תלויות בהלכה נוספת שבה נחלקו דיעותיהם: האם דברי רבי חנינא שמותר להחמיר את טומאת בשר הקדשים,

אמורים גם על בשר שהוא טהור מהתורה וטמא רק מדברי חכמים, ומותר לגרום לו להיטמא בטומאה המפורשת בתורה, או שדבריו אמורים רק על בשר שנטמא בטומאה מהתורה,

שלדעת רבי מאיר, רבי חנינא דיבר גם על בשר הטמא בטומאה מדברי חכמים, שאותו מותר לטמא בטומאה חמורה מהתורה, ולכן ניתן ללמוד מדבריו שמותר גם לטמא תרומה שאסורה באכילה מדברי חכמים,

ואילו רבי יוסי סובר, שדברי רבי חנינא אמורים רק על בשר שנטמא בטומאה המפורשת בתורה, ואין ללמוד מדבריו שמותר לטמא גם תרומה של חמץ בערב פסח, בזמן שהיא אסורה באכילה רק מדברי חכמים.

    

אגב דבריו, רבי יוסי מוסיף ואומר דבר הלכה נוסף:

ומודים רבי אליעזר ורבי יהושע – שאפילו שדעותיהם של שתי התנאים הללו שונות בענין תרומה שנטמאה מספק, כפי שנראה בהמשך המשנה, שניהם מודים, 

ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה – שבמקרה האמור לעיל שהתרומה טהורה, שניהם מודים שאין לגרום לה שתהיה טמאה,

על מה נחלקו – כלומר, על איזה סוג של תרומה דעותיהם חלוקות?  

על התלויה ועל הטמאה – כאשר יש לאדם בביתו שתי פירות של תרומה, אחד מהם טמא באופן ודאי, והשני טמא מספק [שהוא נגע בדבר שאנו מסתפקים אם הוא טמא],

שרבי אליעזר אומר: תשרף זו לעצמה וזו לעצמה – באופן זה רבי אליעזר מחמיר וסובר שאסור לערב את שניהם יחד בשעת שריפתם, שהתורה אסרה לטמאות גם תרומה הטמאה מספק, ואם יערב את שניהם היא תיטמא באופן ודאי,

ורבי יהושע אומר: שתיהן כאחת – שהוא סובר שאין מצוה לשמור על תרומה הטמאה מספק שלא תיטמא באופן ודאי, ולכן מותר לערב את שתי התרומות יחד בשעת שריפתם.

 

הלכה

 

v    למדנו במשנה שישנם שתי דעות בענין שריפת תרומת חמץ טהורה בערב פסח, יחד עם תרומה טמאה,

להלכה, יש אומרים שכבר בשעה השישית שאיסור אכילת החמץ היא מדברי חכמים, מותר לשרוף תרומת חמץ טהורה יחד עם תרומת חמץ טמאה, ואפילו שאיסור אכילתה בשעה זו היא מדברי חכמים, וכדעת רבי מאיר,

ויש אומרים, שרק בשעה השביעית בה איסור אכילת חמץ הוא מהתורה, מותר לשורפה עם תרומה טמאה, אבל בשעה השישית לא, שאין לטמאות דבר האסור מדברי חכמים, בטומאה האוסרת באכילה מהתורה, וכדעת רבי יוסי.

 

בזמנינו, שכל הכהנים טמאים [כפי שביארנו במשנה הקודמת], צריך להפריש תרומה, אבל היא לא ניתנת לכהנים לצורך אכילתם משתי סיבות:

א. תרומה טהורה אינה ניתנת להם, שהרי כל הכהנים טמאים, ולכהן טמא אסור לאכול תרומה טהורה.

ב. וכשהתרומה טמאה היא אינה ניתנת להם, מאחר ובזמנינו [בגלל הגלות הארוכה] הכהנים אינם 'מוחזקים', כלומר שאין וודאות שהם אכן כהנים, ולכן אסור להם לאכול תרומה, שמי שאינו כהן אסור לו לאכול תרומה.

[פירות שמשעת קטיפתם לא נרטבו במים או בשאר נוזלים, גם אם הם נוגעים בדבר טמא הם אינם נטמאים, שישנו כלל בהלכות טומאה, שכדי שדברים הצומחים באדמה יקבלו טומאה, עליהם להיות 'מוכשרים' לקבלת טומאה על ידי הרטבתם. לכן, תרומה בזמננו יכולה להיות טהורה, רק אם אותם פירות עדיין לא נרטבו].

 

אלא את התרומה שהופרשה מהפירות או התבואה, אם היא טהורה יש לקוברה עד שתרקב, ואם התרומה נטמאה צריך לשורפה,

ויש אומרים שאם הכהן הוא כהן מיוחס, יש לתת לו את התרומה, והוא יאכיל אותה לבהמותיו, ובכך תתקיים מצוות ביעור ושריפת התרומה [שאפילו שלצורך אכילה אין לסמוך על יחוסו כמו שביארנו, בכל זאת הקילו לענין האכלה לבהמותיו, שעל אכילת אדם שאינו כהן את התרומה התורה הקפידה מאוד, ועונשו הוא 'מיתה בידי שמים'].

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד