לימוד משנה - מותר למכור כבשה לגוי?

מסכת פסחים פרק ד' משנה ג'. בשיעור זה יבואר שיש איסור למכור בהמה גסה לגוי, ויש מקומות שמחמת איסור זה נהגו שלא למכור גם בהמה דקה.

 

פרק ד' משנה ג'

 

האם מותר ליהודי למכור כבש או עז לגוי?

במשנה שלפנינו נלמד הלכה זו.

 

יש מצוה מן התורה לכל יהודי, לדאוג שבהמותיו ינוחו ביום השבת ולא יעשו ביום זה שום עבודה לצורך בעליהן [אבל מותר להן לעשות 'מלאכה' להנאתן, למשל אם הבהמה רוצה לאכול עשב מותר לה לתלוש אותו מהקרקע ולאוכלו, אפילו שהתלישה היא מלאכה האסורה בשבת],

מצוה זו נקראת 'שביתת בהמתה' והיא כתובה בפסוק "וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך וחמורך".

מצוה זו נאמרה רק על 'בהמות גסות' בלבד [שור, פרה, חמור וכדומה], אבל אין מצוה לדאוג שה'בהמות הדקות' [עיזים, כבשים וכדומה] לא יעבדו.

חכמי ישראל קבעו מכח מצוה זו, שאסור למכור 'בהמות גסות' לגויים, שיש לחשוש שאם יהיה מותר ליהודי לעשות 'משא ומתן' עם הגוי על בהמותיו, הוא יבוא גם להשכיר או להשאיל לו אותם ביום השבת, ועל ידי כך הבהמה תעבוד בשבת, ודבר זה אסור מאחר שהיא בבעלות היהודי [והרי הוא מצווה על שביתתה].

 

במשנתינו מובא, שהיו מקומות בהם החמירו על עצמם ונהגו איסור גם  במכירת 'בהמות דקות' לגויים, שאפילו שאין לחשוש בהם לאיסור 'שביתת מלאכה', הם החמירו וחששו שעל ידי שיתרגל היהודי למכור לגוי 'בהמה דקה' הוא יבוא למכור לו גם 'בהמה גסה' שאותה אסרו החכמים למוכרה לגוי,

ואגב המשניות הקודמות בהן למדנו שאדם צריך לנהוג כפי מנהג בני מקומו לענין איסור עשיית מלאכה בערב פסח,

משנתינו מלמדת שגם לענין איסור מכירת 'בהמה דקה' לגוי, כל אדם צריך לנהוג כמנהג אנשי מקומו.

 

הלכה נוספת מלמדת המשנה, שאפילו 'בהמה גסה' שאינה יכולה לעשות מלאכה, למשל עגלים וסייחים קטנים שעדיין לא מסוגלים לעבוד, אסור למכור לגוי.

וישנם שתי דעות בין התנאים חכמי המשנה, מה דינה של 'בהמה גסה' שנשברו ידיה ורגליה, האם גם אותה אסור למכור לגוי כמו שאסור למכור עגלים וסייחים קטנים, או שאותה מותר למכור מאחר ואף פעם לא יוכלו לעשות איתה שום מלאכה [באופן שהשברים אינם יכולים להתרפאות].

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובד כוכבים, מוכרין – שאם אדם מתגורר במקום שנוהגים כפי עיקר ההלכה, שרק 'בהמה גסה' לא מוכרים שם לגוי אבל 'בהמה דקה' מוכרים, יכול לנהוג כך ולמכור בהמות דקות לגויים,

מקום שלא נהגו למכור, אין מוכרין – ואם הוא מתגורר במקום שנהגו להחמיר באיסור מכירת בהמה לגוי, וגם 'בהמה דקה' הם נמנעים מלמכור לגוי, עליו לנהוג בזה כאנשי מקומו ולהחמיר כמותם,

ובכל מקום – בין במקום שנוהגים כעיקר ההלכה, ובין במקום שנהגו להחמיר בהלכה זו,

אין מוכרין להם בהמה גסה– שמעיקר הדין אסור למכור לגויים 'בהמות גסות',

שיש לחשוש שאם יהיה רגיל לעשות משא ומתן עם הגוי בבהמותיו הגסות, הוא יבוא גם להשכיר ולהשאיל לו אותם בשבת, והגוי יעביד את הבהמות בשבת, והיהודי בעל הבהמות יעבור על איסור 'השבתת בהמתו'.

עגלים וסייחים – והאיסור למכור לגויים 'בהמה גסה' הוא גם כשהם קטנים ואינם יכולים לעשות שום מלאכה, שחששו חכמים שאם ירגיל למכור אותם לגוי, גם כשהם יגדלו ימכור אותם לגוי ואז הוא עלול לעבור על איסור 'השבתת בהמתו'.

שלמין ושבורין – וכן אסור למכור 'בהמה גסה' בין כשאיבריה שלמים ובין כשאיבריה שבורים והיא לא יכולה לעשות שום מלאכה, שאם יהיה מותר לו למכור את ה'שבורה' הוא לא יבחין וימכור גם את ה'שלימה',

רבי יהודה מתיר בשבורה – שלפי דעתו הסיבה שאסרו חכמים למכור בהמה שאינה ראויה למלאכה היא, שאדם אחר עלול לשמוע על המכירה לגוי לאחר זמן, כשהיא כבר תהיה ראויה לעבודה, והוא עלול לטעות ולחשוב שמותר למכור גם בהמות הראויות למלאכה,

ולכן 'בהמה שבורה' מאחר והיא לא יכולה לעשות מלאכה גם בעתיד [שהמשנה מדברת על 'שבירה' שאין לה רפואה] והגוי קונה אותה על מנת לשוחטה מיד לאחר הקניה, לכן אין לאסור את מכירתה לגוי, שאף פעם לא יראה אותה אדם אחר עושה מלאכה,

אבל מכירת עגלים וסייחים לגוי אסורה גם לדעתו של רבי יהודה, שיהודי אחר עלול לשמוע על המכירה לאחר שהם יגדלו, והוא לא יבחין בין מכירתה בקטנות למכירה בגדלות ויבוא למכור גם בהמות גדולות הראויות למלאכה לגוי.

בן בתירה מתיר בסוס – שמאחר ועיקר מטרת הסוס היא לרכוב עליו, וזו מלאכה שאינה אסורה מן התורה בשבת, שה'חי נושא את עצמו' כלומר שהרוכב על גבי הבהמה לא כל משקל גופו נשען עליה, שהאדם עצמו כשהוא חי סוחב חלק ממשקל גופו גם כאשר הוא נשען על דבר אחר,

ואיסורי התורה בשבת נלמדים מהמלאכות שהיו נוהגים לעשות ב'משכן' [שהוא היה 'בית המקדש' לפני כניסת עם ישראל לארץ ישראל, ובו הקריבו את הקרבנות], ובמשכן לא היו סוחבים בני אדם אלא רק חפצים ש'אינם נושאים את עצמן',

לכן לפי דעתו של בן בתירה אין איסור למכור סוס לגוי, שאין לחשוש שיעשה בו הגוי מלאכה האסורה בשבת מן התורה,

אבל ה'תנא קמא' סובר שאסור למכור גם סוס לגוי, וטעם הדבר, שלפעמים בזמן שצדים חיות ועופות, מניחים על הסוס עופות דורסים כדי שהם יסייעו בצידת החיות, ועל העופות לא נאמר הכלל ש'החי נושא את עצמו', וממילא איסור הנחתו על הסוס בשבת הוא מן התורה [כמו סחיבת החפצים שהיו ב'משכן'],

ולכן יש לחשוש שהיהודי ישאיל את סוסו לגוי בשבת והוא ישתמש איתו כדי להניח עליו עופות ויעבור המשאיל היהודי באיסור 'שביתת בהמתו',

ו'בן בתירה' סובר שגם על חיות ועופות חיים נאמר הכלל ש'החי נושא את עצמו', ובכל אופני השימוש בסוס אין איסור תורה בשבת, ולכן התיר למכור לגוי סוס.

 

הלכה בימינו

 

וההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. שאסור למכור 'בהמה גסה' לגוי, שאנו חוששים שאם יתרגל למכור לגוי, הוא גם ישאיל לו את בהמותיו והגוי יעשה עמם מלאכה בשבת, ובעליהן היהודי יעבור על איסור 'שביתת בהמתו'.

מעיקר הדין מותר למכור 'בהמה דקה' לגוי, מאחר ואי רגילות לעשות עמם מלאכה האסורה בשבת,

אבל אדם המתגורר במקום שנהגו להחמיר ולהמנע ממכירת 'בהמה דקה' לגוי, עליו להחמיר ולנהוג כמנהג אנשי מקומו.

ב. על ידי 'מתווך' מותר למכור גם 'בהמה גסה', כלומר שאם יתן היהודי את הבהמה לאדם שלישי שהוא יהיה אחראי על מכירת הבהמה, מותר לאותו מתווך למכור אותה לגוי,

שמאחר והיהודי לא מתעסק באופן ישיר במשא ומתן עם הגוי, הוא לא יבוא להשאיל לו את בהמותיו, וגם המתווך לא יבוא להשאיל את הבהמה לגוי שהרי היא לא שלו.

ג. בזמנינו מותר למכור את כל סוגי הבהמות לגויים, מאחר ואין רגילות להשאיל בהמות כלל, ולכן אין לחשוש שעל ידי שיתרגל היהודי למכור לגוי הוא יעבור לבסוף על איסור 'שביתת בהמתו' בשבת.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד