"שמע ישראל", זעק בוסמן אבו ראס

לא תאמינו מהו הדבר היחיד שמצער בימים אלה את יניב בן דוד. אבל גם אותו הוא מקבל בהבנה ובאהבה.
הגדל

לא תאמינו מהו הדבר היחיד שמצער בימים אלה את יניב בן דוד. אבל גם אותו הוא מקבל בהבנה ובאהבה.

הערבים בכלא ניסו לא פעם לרצוח אותו, הסוהרים היו בטוחים שמדובר בהצגה מתעתעת, אבל הוא לא ויתר  בימים אלו הוא נקרע בין צו 'פתווה' (דין מוות) שהוצא נגדו ברשות הפלסטינית וצו גירוש לשטחים שהוציאה נגדו ישראל, עם שיחרורו השבוע מכלא שאטה   בוסמן אבו ראס או בשמו האמיתי, יניב בן דוד עשה את כל הדרך הארוכה והבלתי אפשרית מהכפר המוסלמי הקיצוני עד לספסלי הישיבה הירושלמית לחוזרים בתשובה    בקרוב יושלם תהליך גיורו אך כבר עתה אתם מוזמנים להעמיד אותו במבחן בקיאות ובדברי חז"ל    בן דוד עבדך. 

יום שני, אשמורת הבוקר. צינה סתווית טיפוסית מלטפת את השכונה הירושלמית המנומנת. אדרת האופל המכסה את היקום, עדיין לא פנתה את מקומה לטובת דמדומי הבוקר הממתינים להם בסבלנו, אי שם באופק. אלומות האור החיוורות, הבוקעות מבין פנסי הרחוב, מטילות את נוגהן על פני ההלך הפוסע בסמטאותיה הצרות והיפהפיות של השכונה, שדומה כי פגעי הזמן פסחו עליה והוד קדומים אופף את בתיה ששיבה זרקה בהם.

 

בידו האחת נשא עמו ההלך שקית טלית ותפילין, ובזרוע ידו האחרת הוא מהדק אל גופו גמרא. הוא משנס מותניים ופוסע בצעדים קלילים אל עבר בנין הישיבה הסמוך, לתפילת שחרית. את ראשו מעטרת כיפה שחורה גדולה, לשני צדעיו פאות המשתלשלות במורד לחייו. עד מהרה הוא נבלע בין כותלי המקום ותופס את מקומו הקבוע.

 

שעת התפילה אמנם טרם הגיעה, אולם כבר לימדונו חכמים כי בטרם נשפוך שיח, עלינו 'לשהות שעה אחת' ולהתכונן בה לתפילה. ואיזו הכנה טובה יותר מלשבת מול החברותא ולשקוע בלימוד גמרא מחיה נפשות?

 

כשתלמידי הישיבה יתכנסו לתפילת שחרית, יתעטף מיודענו בטלית, יתעטר בתפילין, יתפלל בדבוקות ובהתלהבות חסרות מעצורים. יעתיר ויודה לבורא עולמים על החסדים הרבים שגמל עימו עד כה, ועל ה'אורות' כלשונו, שבהם האיר את חשכת חייו עד לא מכבר. מאוחר יותר, בהגיע רגע פתיחת ההיכל, ימסור הגבאי לידיו את מפתחות ארון הקודש ויכבד אותו בפתיחתו. ובתום התפילה, לאחר שיסעד פת שחרית, ישוב וישקע בהוויית אביי ורבא וינסה לשכוח מכל הבלי העולם שבחוץ.

 

מדובר בישיבה לבעלי תשובה, שאברכים ובחורים לומדים בה בצוותא. בינהם אפשר למצוא צעירים שבעבר היו מדלגים על גגות כדי להימלט מידי המשטרה הדולקת אחריהם בגלל 'מעשים טובים' שעשו. לאחר שביצעו תפנית של מאה שמונים מעלות בחייהם, הם התמזגו אל תוך עולם התשובה והתורה.

 

מדובר בפרויקט משותף של הישיבה הנזכרת ושל האגף לשיקום תורני ברשות לשיקום האסיר. בראשותו של הרב אבינועם כהן. מטעמי חיסיון, שיובנו עוד יותר בהמשך, אנו מנועים מלפרט את שם הישיבה ובאיזו שכונה היא ממוקמת.

 

אתם מוזמנים להכיר את תלמיד הישיבה בוסמן אבו ראס. ואם השם הזה שולח אתכם אסוציאטיבית למחוזות ערביים, לא טעיתם. זהו פלסטיני שזכה להתקרב לאלוקי ישראל בכוחות עצמו, בשבתו בכלא הישראלי, וכיום הוא עונה לשם יניב בן דוד. בימים האחרונים עלה שמו של בן דוד לכותרות בנסיבות שיתוארו להלן. אנחנו פגשנו אותו השבוע ושמענו מפיו את סיפורו המרגש והיוצא דופן.

 

יניב עדיין לא חצה סופית את המפתן אל היהדות, שכן עליו עוד לעבור השתלמות סופית באחד ממכוני הגיור להשלמת ההליך. אולם אם לשפוט על פי הידע שהוא מפגין במדרשי חז"ל ובהלכות השונות שבהן הגה בשנים האחרונות, דומה כי זולת ברית מילה וטבילה לשם גירות- שני הצעדים שאמורים להכניסו תחת כנפי השכינה- ברוחו הוא כבר כאן, עמוק בתוך ההוויה היהודית.

 

ציציות מתבדרות ברוח כדי לספר את סיפורו עלינו לחזור מספר ימים לאחור.

 

שעת ערב מוקדמת במחסום מכבים בכביש 443. רכב של שירות בתי הסוהר עוצר במחסום. מספר סוהרים יורדים ממנו בקפיצה, פותחים לרווחה את הדלת האחורית, ומשחררים אל החופש אסיר חובש כיפה. תשע שנים בילה האסיר בכלא ניצן. מרצה עונש על עבירות פליליות שביצע. ציציות הטלית קטן אותה הוא עוטה מתבדרות להן ברוח המנשבת, והוא מביט בעיניים מזוגגות אל עשרות המכוניות החולפות בכביש ביעף.

 

'אל החופש' אמרנו, אולם האסיר לשעבר, יניב, ממש לא חש כמו ציפור דרור. במקום לשמוח על השחרור, הוא פורץ בבכי. "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!", זועק הוא מנהמת ליבו, במבטא ערבי כבד. המצב אבסורדי לגמרי. בעוד אנשי השב"ס מורידים אותו מהמכונית ליד המחסום, מצפים שיחצה אותו ויחזור לצור מחצבתו, כלומר לשטחי הרשות הפלסטינית, בן דוד רועד מפחד, אובד עצות. "לאן אתם רוצים שאלך מפה?", שואל הוא אותם וממרר בבכי. "לאן אתם חושבים שאני יכול לחזור ככה עם הכיפה, הפאות והציצית. אתם לא מבינים שהם יהרגו אותי? שברגע שיראו אותי יגידו שאני משת"פ ויחסלו אותי בצרור יריות?!" אבל הם, אנשי השב"ס רק ממלאים הוראות.

 

בצר לו מוציא יניב את הטלית שבצרורו הדל, ומנופף בה אל מול הנהגים הישראלים, בתקווה שמישהו יואיל לעצור למראה הדמות בעלת החזות הדתית השוהה כאן בגפה. המכוניות חולפות על פניו בזו אחר זו אך הוא איננו מאבד את תקוותו.

 

כעבור דקות ארוכות עוצר לידו רכב צבאי. מהרכב יוצא יו"ר המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, תא"ל מרדכי פולי, יהודי חובש כיפה. פולי יורד מרכבו וניגש אל יניב. הוא מבקש ממנו את תעודת הזהות הפלסטינית. "אין לי" משיב האסיר לשעבר. "תעודת זהות יהודית?", שואל פולי. "עדיין אין לי" עונה יניב. "מסמך או תעודת שחרור?".  "זה יש". הוא מציג לפני הקצין פיסת נייר וזה פורש אותה הצידה, כדי לבצע מספר שיחות טלפון אודות הדמות המשונה, חסרת הזהות הברורה.

 

חולפות עוד כמה דקות והקצין הבכיר חוזר ובפיו בשורה. "המתן כאן בסבלנות, תיכף יבוא רכב צבאי ויאסוף אותך", הוא אומר ליניב שהברק חוזר לעיניו. ה'  שמע את תפילתו ובעוד שעה קלה יעשה את צעדיו הראשונים אל החופש. בחברת יהודים שבגורלם החליט לקשור את גורלו.

 

מאוחר יותר, כשהדבר נודע אל הרב אבינועם כהן, האיש שהופקד על שיקומו של בן דוד כאסיר, הוא ממש זעם על כך. "אפילו לא יידעו אותנו לגבי מועד שיחרורו מהכלא. אילו ידענו על כך מראש, לא היינו מאפשרים להשליך אותו היישר אל זרועתיהם של חיות האדם הישמעאליות", הוא אומר.

 

רק בדיעבד לאחר שהוסע מהכביש לבסיס צבאי כלשהו, יצר יניב קשר עם הרב אבינועם שבחלוף ימים אחדים מצא לו מקום הולם בישיבה.

 

וגם כאן, בתוככי הישיבה, לא יושב בן דוד בחיבוק ידיים. כמנהגו בכלא, עושה הוא ככל אשר ביכולתו כדי להשפיע על סביבתו, ללמד תועים בינה, ולהמתיקם מצוף היהדות. אולם בל נקדים את המאוחר.

 

יש לך ניצוץ יהודי

 

כבר שנים רבות בטרם כליאתו, בעודו חי עם משפחתו המוסלמית באחד הכפרים המוסלמים הקיצוניים בשטחים, החלה לפעם ביניב רוח אחרת, רוח של אהדה וחיבה לעם היהודי. את רוחו זו ביטה בדרכים שונות, אותן השתדל להעלים מעיני סביבתו הקרובה. ובל זאת גם מהסובבים אותו לא נעלמה העובדה כי הוא איננו שותף לשנאתם היוקדת לישראל ולתושביה היהודים. לא פעם היו מקניטים אות בשל כך, אולם הוא לא נשבר.

 

יום אחד נקלע לאימות משפחתי שבעטיו נעצר ונידון ל-12 שנות מאסר. לאחר שריצה שני שליש מהמכסה שהושתה עליו, הגיש בקשה לוועדת השיחרורים לנכות לו שליש מהמאסר בגין 'התנהגות טובה'. אך על אף שהוא אכן התנהג כיאות בין כותלי הכלא, דחתה ועדת השיחרורים את בקשתו. הנושא התגלגל לפתחו של בית המשפט מחוזי, ומשם טיפס ועלה לבית משפט העליון, פרקליטו עו"ד סיניה חריזי מוזס, שליוותה אותו לכל אורך הדרך במסירות ראויה לשבח, ניצחה במערכת המשפטית והביאה לשחרורו.

 

אבל הסיפור האמיתי של בן דוד החל חמש שנים קודם לכן, בין כותלי הכלא. היה זה כאשר יום אחד, לאחר ארבע שנות מאסר, גמלה בלבו החלטה לחצות את הקווים ולהצטרף לעם שאהדתו נתונה לו מאז עומדו על דעתו.

 

בראשית השבוע הזה באנו לישיבה שבה הוא לומד, כדי לשאול אות מהו הדבר שהביא אותו להחלטה הנועזת להתגייר ולהצטרף לעם היהודי.

 

לצורך השיחה איתנו נוטל יניב הפוגה קלה מהלימודים, ויוצא עמנו אל חצר הישיבה. הוא מתרווח על ספסל תחת עץ מלבלב. לצידו יושב גם מורו ורבו, הרב אבינועם כהן. אט אט, תחילה בשקט ובמבוכה קלה ומאוחר יותר בטון חזק ונלהב, מגולל באוזנינו יניב את סיפורו המרגש.

 

"שכני לתא", פותח יניב את סיפור, "היה יהודי תושב נתניה שבקרבו פועם לב חם. ניהלנו שיחות נפש ממושכות. לא פעם היה אומר לי, 'יש לך ניצוץ יהודי', 'אתה לא כמו כולם'. המילים האלה חלחלו לתוכי. התחלתי לקרוא ספרי יהדות ופתאום מצאתי שהלב שלי נכרך אחריהם".

 

הקב"ה הציף אותי באורות

 

"מדוע שלא תתגייר?", אמר לו יום אחד שכנו לאת. "זה היה הרגע שבו התחלתי לשקול זאת ברצינות", ממשיך בן דוד. "השכן הזה גם השיג לי סידור, כיפה וציצית. התחלתי להשתמש בהם. במקביל גם גידלתי פאות וזיפי זקן".

 

אלא שאם בקרב היהודים בכלא התקבלו צעדיו של בן דוד, אז אבו ראס, בקרב האסירים הערבים הצעד שלו נתפס כמתגרה ובוגדני. אלה לא איחרו להביע במעשיהם את דעתם עליו, ועל צעדי ההתקרבות שלו ליהדות.

 

"הם איימו על חיי ולא הסתפקו באיומים, יום אחד לקחו פיסת פח של קופסת שימורים, וניסו לחתוך באמצעותה את עורקיי. גם את להב סכיני הגילוח שקיבלו לשימוש עצמי, העבירו לא אחת על צווארי". לאחר פניה חוזרת ונשנית את הממונים עליו, הופרדו הניצים וחייו של בן דוד שוב לא עמדו בסכנה.

 

אך לא רק הערבים הציקו לו. גם כמה אנשי השב"ס לא ראו בעין יפה את ה'תחפושת' שהחל לעטות על עצמו. הם היו בטוחים שמדובר במצג שווא, רק כדי לזכות להקלות לקראת העלאת עניינו בפני וועדת השחרורים. הגדיל לעשות אחד מהם, שהתעקש לחתוך לבן דוד את פאות הראש שאך זה החלו לצמוח. "תהרוג אותי ואל תיגע בפאות", אמר לו. רק אז הניח לו הסוער המתעמר.

 

יניב לא הסתפק בשינוי חזותו החיצונית. עד מהרה קנה לו שביתה בבית הכנסת שבכלא. הוא החל ללמוד תורה ועם הזמן נעשה שמש בית הכנסת. הוא היה דואג למניינים ומידי יום היה מקיש על דלתות הברזל של תאי האסירים היהודים, מזרז אותם לתפילה. בסוף התפילה היה אוסף את הסידורים ודואג לניקיון המקום.

 

"חוויתי טראומות לא פשוטות בדרך", הוא אומר, "אבל קראתי הרבה וידעתי שגם על העם היהודי עבר על סבל רב לאורך הדורות, אז קיבלתי גם אני את הייסורים שלי באהבה. הקב"ה הציף אותי ב'אורות'. אורות רוחניים שכמותם לא ראיתי אף פעם. הרגשתי בתוכי שהכל שווה כדי להצטרף לעם הזה."

 

כאמור, בן דוד מאושר להימצא בישיבה הוא מרגיש שסוף סוף מצא את מקומו. הדבר היחיד שמסב לו צער בימים אלה זו העובדה שעליו לחלל שבת, כדי שלא יחשב 'נכרי המשמר שבת', עליו נאמר כי הוא 'חייב מיתה'. "אבל זה רצון הבורא ועד שאהיה יהודי כשר אני מקבל זאת בהבנה ובאהבה". הוא ומר בחיוך נבוך.

 

לא היה נעים להם

 

יניב לא חדל מלהוכיח את יושבי הכלא היהודים שלא זכו לטעום את טעמה הטוב של היהדות. הוא חש כלפיהם אחריות והטיף להם להתחיל לשמור שבת.

 

"היה יהודי אחד, גם כן שותף שלי לתא, שדבריי נכנסו אל ליבו ומשך שבועות מספר נמנע מלעשן בשבתות. שבת אחת, כשעמד להשבר ולהכנע לייצרו, ביקש מהסוהרים להעביר אותו תא. 'אני לא מסוגל לעשן מול העיניים של יניב', אמר להם...

 

במהלך שיחתנו שולף יניב ציטטות ממאמרי חז"ל השגורים בפיו ונהירים לו כזקן ורגיל. אילולא שמענו זאת מפיו במו אוזנינו, לא היינו מאמינים. הנה כי כן, יניב, האיש שחותם הנוכריות עדיין טבוע בו על פי דין תורה, זכה להחזיר אנשים בתשובה.

 

לדברי הרב כהן, יניב מצטיין בהקפדה על כל תג בהלכה. בין היתר הדבר בא לידי ביטוי במספר הפעמים שהוא נוטל את ידיו בכל יום, וזאת כדי להיות בטוח שהוא לומד תורה, מברך ומתפלל מתוך ניקיון וטהרה.

 

"מישהו שהבחין בי נוטל ידיים ללא הרף, חמד לצון ואמר לי כי בגללי הכנרת מתייבשת", הוא מתלוצץ על חשבון עצמו, "אבל אני לא מסוגל אחרת, הנשמה הבוערת בקרבי לא מאפשרת לי לנהוג באופן אחר", אומר יניב בלהט ובתום וזוכה לנשיקה חמה אותה מטביע הרב כהן על מצחו.

 

לקראת שחרורו מהכלא, מסר בן דוד את תפקידו כשמש לידי אסיר אחר ומינה אותו לממלא מקומו. " נתתי לו את חומר הניקיון ששימשו אותי, ומסרתי לו את כל ההוראות הנחוצות לתפעול בית הכנסת", "אומר יניב בגאווה לא מוסתרת.

 

וכמו בבית הסוהר, גם בימים המעטים שעשה בבסיס הצבאי- עד אשר נמצאה לו ישיבה שקלטה אותו- לא חדל בן דוד להרצות לחיילים על משמעות היותם יהודים ועל המחויבויות הנגזרות מכך. "לא הנחתי להם לשתות או לאכול בטרם בירכו קודם", הוא אומר בחיוך. "חלקם עשו זאת מתוך הזדהות וחלקם מבושה. לא היה להם נעים שאני עם הרקע שלי, צריך להדריך אותם מה לעשות ומה לא לעשות".

 

מכיר היטב את היצר הרע

 

כאמור, מי שמלווה אותו בתקופה האחרונה ואף דאג לשילובו בישיבה, הוא הרב אבינועם כהן, שזכה להכירו לפני כשנתיים וחצי ומאז הפך בן דוד לבן טיפוחיו.

 

היה זה כאשר העובדת הסוציאלית ופרקליטתו של יניב, נועדו בלשכתו של הרב כהן. יחדיו הם טוו את התוכנית שנועדה לשקמו ולהופכו ל'בן מלך' ככל היהודים. יניב נתן ברב כהן אמון מלא והחל להיוועץ בו בכל צעדיו.

 

עם שחרורו, לאחר הימים הספורים שבהם עשה בחברת החיילים, התאקלם עד מהרה בישיבה. כאם אמונים על הטמעת האסירים המשוחררים בין התלמידים השורשיים, ביחס של אחד לארבע, והתוצאה משביעה רצון." כשני פוסע ברחוב ואני רואה זוג עם ילדים, שהאבא הוא יוצא בית מדרשינו, ליבי מתרחב בקרבי", אומר הרב כהן.

 

"אסירים רבים מבקשים לשוב לכור מחצבתם והדבר תלוי אך במשאבים שיוקצו לצורך הענין", הוא אומר. " הממשלה התחייבה על תעריפי שכר מעודכנים לעובדי הציבור, אולם אצלם זה משום מה נעצר. למרות שנוספו תקנים רבים לרשות לשיקום האסיר, שהוא תאגיד סטטוטורי עצמאי ועל אף שהעבודה בין כותלי האגף הוכפלה פי חמש, עדיין לא נוסף שקל אחד לקופה המתדלדלת של הרשות. צריך להבין שבסוף זה משתלם אפילו מההיבט הכלכלי. הלוא כל התלמידים שאנחנו מצילים והם משתלבים בעולם התשובה, חוסכים למדינה הון תועפות המושקע בטיפול בעולם הפשע".

 

בחזרה ליניב בן דוד. "את האמת? רק פה בישיבה התחלתי להרגיש בן חירות אמיתי. הרי 'אין לך בין חורין אלא מי שעוסק בתורה'! שיחתנו נמשכת ונמשכת והיא חושפת עוד ועוד צדדים מרתקים באישיותו של יניב.

 

כשמדברים למשל על היצר הרע, הוא מגיב בטבעיות: "אני מכיר אותו ואת שיטותיו היטב. אבל אני מבלבל אותו. לדוגמא כשצריך לקום בבוקר לתפילה והוא מנסה לפתות אותי להישאר במיטה, אני מסביר לו שעלי לקום לאיזה צורך גופני. לאחר מכן אני מציע לו להיכנס למיטה ולישון במקומי. כך אני חומק החוצה וממהר לבית המדרש"...

 

גם בתחום 'עבודת המידות' יש לו תובנות. "ברוך ד' אני משתדל מאוד לכבוש את כעסי. כשיש דבר שמכעיס אותי, אני מרסן את עצמי ואומר בליבי 'זהו מבחן מה' יתברך לראות עד כמה אני מוכן להתאפק למען שמו ותורתו".

 

בימים אלה כאמור מצפה יניב בן דוד להשלמת תהליך הגיור שלו. או אז גם תושלם הדרך הארוכה שעשה מהכפר הפלסטיני בשטחים אל מתחת לכנפי השכינה.

 

[מתוך עיתון משפחה]

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד