סתם יהודי

ד"ר אבנר שמר גדל בבית דתי, קיבל חינוך דתי, והתרחק. היה לרופא עור מצליח בבית החולים "תל השומר", מהמומחים הגדולים בארץ. הוזמן לכנסים והרצאות בחו"ל. אבל הנשמה נכספה, התגעגעה לרוחניות, ליבו התחמץ כשהשווה את נוגה האור של נרות השבת לנצנוץ המסך
הגדל

ד"ר אבנר שמר גדל בבית דתי, קיבל חינוך דתי, והתרחק. נסחף למחוזות אחרים. היה לרופא עור מצליח בבית החולים "תל השומר", מהמומחים הגדולים בארץ. הוזמן לכנסים והרצאות בחו"ל. אבל הנשמה נכספה, התגעגעה לרוחניות, לתוכן, להתעלות. ליבו התחמץ כשהשווה את נוגה האור של נרות השבת לנצנוץ המסך. את חיי הקדושה לחיי החולין. נאכל בתוך תוכו, אבל חשש לדבר על כך עם אשתו. היא באה מרקע רחוק מהיהדות. לא תבין לליבו, תלעג לסערת נפשו. לא רצה להסתכן בטלטלת ספינת המשפחתית המלוכדת.

 

החליט לפעול כיכולתו, לבדו. בבוקר יום השבת חבש כיפה והלך לבית הכנסת. בדרכו, פגש באחת המטופלות.

 

"שלום, דוקטור שמר", קידמה את פניו.

 

"שבת שלום", השיב במאור פנים, ושוב "שלום" עמום.

 

והוא מתקן: "שבת שלום". שבת זה לא עוד יום.

 

עיניה נחו על הכיפה שעל ראשו. "תגיד קרה משהו?" שאלה.

 

"מדוע את שואלת?", לא הבין.

 

"הכיפה", ענתה. כידוע לה, חובשים כיפה באבל.

 

"לא", הרגיע, "כולם חיים. אם לזה את מתכוונת".

 

"אז מדוע הכיפה?" שאלה.

"אה, כי אני סתם יהודי". מה מתמיה כל כך ביהודי שהולך בשבת בכיפה בארצו, במדינת היהודים? לפתע הבחין שהחווירה. שפתיה רטטו ועיניה עפעפו. דמעות החלו זולגות במורד לחייה. חש שפגע בה, ולא הבין במה. רצה להתנצל, ולא ידע על מה. אמר בנועם: "אילו היית רואה אותי עם כפייה, הייתי מבין את השאלה- מה ליהודי וללבוש ערבי? אילו היית רואה אותי, חלילה, עם צלב. אבל מדוע מפליא כשרואים יהודי חובש כיפה?"

 

היא לא ענתה. נראה שגם לא שמעה. התנצלותו עברה מעליה. משך בכתפיו והמשיך בדרכו. כשעבר כברת דרך, הביט לאחור. היא עדיין עמדה שם באותה תנוחה.

 

כעבור כמה שבועות הופיעה האישה במרפאתו.

 

 "אתה זוכר אותי?", שאלה.

 

"איך אוכל לשכוח. פגעתי בך ואיני יודע במה. כמה ששחזרתי, לא מצאתי".

 

"לא מצאת, כי לא פגעת. פגעת בנקודה הרגישה ביותר בנפשי".

 

שפתיו רטטו: "איני מבין".

 

"אינך יכול להבין לפני שאסביר". והיא הסבירה.

 

סבה, אבי אביה, היה ילד כבן שתים עשרה בפרוץ מלחמת עולם השניה. הצליח לברוח מהגטו והסתתר ביערות. בחיפושיו אחר מזון מצא בקתה ביער. התכרבל בה ונרדם. התעורר ממגע קשה וקר. קנה רובה מוצמד לרקתו הרועדת. "וור ביסטו" (מי אתה?), שאלו אותו בגרמנית. רועד מבהלה ענה: "אני? סתם יהודי, אל תהרגני!" ההפתעה הכתה בו. החייל משך קנו אחורנית, פנה והלך. חייו ניתנו לו במתנה. כשהסתיימה המלחמה עלה ארצה, הקים משפחה, ובכל עת מצוא היה מספר את סיפור הצלתו המופלאה.

 

הסב היה דתי, בנו- הוא אביה- כבר לא. היא גדלה בבית חילוני. אביה נפטר בתאונת דרכים, והיא סעדה את סבה הקשיש. בסוף ימיו סבל מתשישות נפש. כל העת היה ממלמל לעצמו: "אני סתם יהודי, אל תהרגני!". כששכב על ערש דווי, לפני פטירתו, שב וסיפר את המאורע, והסיפור נחקק במוחה. קשורה הייתה אל הסב וחלמה עליו תכופות, כשהוא מופיע בחלומה ואומר. "אני סתם יהודי, וגם את..."

 

והנה, יומיים אחרי שראתה אותו שוב בחלום, פגשה ברופא שאמר לה שוב את אותן מילים: "אני סתם יהודי". נרעשה, התרגשה כל כך, ראתה את הסבא ז"ל עומד למולה ואומר לה:"סתם יהודי", ועיניו דורשות ממנה. כשחזרה לביתה, אמרה לבעלה: "אנו הולכים לסמינר!"

 

קיבלו עול  תורה ומצוות. "חשתי שסבי שמח בשמים על שנכדתו שומרת שבת", אמרה בהתרגשות. עיניה נוצצות מדמעות, גם עינו של ד"ר שמר.

 

נשא קל וחומר, ואמר לעצמו: "אישה זו שגדלה בבית חילוני, בעלה חילוני, ומשפט אחד חולל בה את המהפך. ואני? כמה היא מחייבת אותי!"

 

באותו ערב סיפר לאשתו על התחבטויותיו, על כמיהתו לשוב לשורשיו. סיפר את הסיפור על המטפלת, ועל המהפך שעברה. מנוי וגמור בליבו לשוב בתשובה. ישמח אם תצטרף אליו. תשקול את הדבר ותגבש את תשובתה.

 

השיחה הייתה ביום חמישי. בשבת עוד צלצלו המכשירים, צרבו באוזניו. ביום ראשון הודיעה שיש בפיה תשובה שתשמח אותו. ביקש ממנה שתדחה אותה ליום שלישי, שתהיה שלמה עם ההחלטה.

 

ביום שלישי הודיעה לו שהחליטה להצטרף אליו בדרכו. מרוב שמחה פרץ בבכי. ביקש ממנה שתבוא עימו לסמינר, שתכיר את הדת שהיא מצטרפת אליה. הלכו עם בנותיהם. כל הסמינר היא בכתה מהתרגשות. הבלבול טואטא החוצה על ידי מיטב ההרצאות של מרצי 'ערכים' ופינה מקום לשמחה ששטפה אותה והבריקה את נשמתה. נסע אל חותנתו וסיפר לה שהחליטו לשנות את אורח חייהם, חזרו ליהדות. ההלם היה מוחלט

 

"ירדתם מהפסים?"

 

"יתכן", ענה לה בראש מורם, והוסיף:"כאישה נאורה, ודאי תתני לנו את החירות לטעות. אנו מבקשים לכבד את החלטתנו ולא להתקשר בשבת".

 

"רצונכם, כבודכם", ענתה. "אבל זה רצון מוזר", קיבלה וכיבדה.

 

ה"בום" השני נחת עליה די מהר.

 

אחות אשתו של ד"ר שמר מאחותה על הסמינר. שמעה כמה נפלא לשמור שבת, כמה נפלאים החגים, כמה נפלאות אמרות החכמה בפרשת השבוע, והחליטה להצטרף. לא היה לה קל. בעלה סירב, אבל היא החלה לשמור שבת, ומתחזקת בהתמדה.

 

החותנת לא השלימה עם המהפך שחל בחיי בנותיה. החליטה לבוא אליהם לשבת, לראות מה עובר עליהם, לחשוב איך לחלץ אותם. השבת הייתה נפלאה כל כך, מאירה כל כך, גדושה כל כך, עד שהחליטה להצטרף. התחילה בשמירת שבת, בהמשך הכשירה את המטבח, וכיום היא מנהלת אורח חיים דתי.

 

אלא שכאן לא נעצר הגלגל. כמו אבן הנזרקת למים ויוצרת סביבה מעגלים מעגלים, צף ועלה מעגל נוסף במשפחה.

 

אהוד, אחי אשתו, ראה את המהפך שעבר על אמו ועל שתי אחיותיו, והחליט להצטרף. אשתו התנגדה בצורה נחרצת. החליט לקבל על עצמו באורח חד צדדי שמירת שבת. לא עבר זמן רב, וגם אשתו הצטרפה.

 

"היום", מסכם ד"ר שמר בענווה אופיינית, "כולנו 'סתם יהודים'".

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד