מבחוץ לא רואים עלי כלום, אבל אני מרגיש חנוק מבחינה רוחנית

הגדל

 

 


 

   

שאלה:

אני לא יודע מה לעשות יש לי דחף לאכילה בלתי מוסבר אפילו שאני לא רעב, כל פעם שאני פותח ספר לימוד ובכלל, אני חושב שזה בא ממתח וכעס כי אני מרגיש כמו גסות כזו, כמו שאדם כועס והוא רוצה לדרוס את כל מי שסביביו וזה מביא לי את הדחף לאכול.

 

מבחינה רוחנית, ירדתי מאד. מבחוץ אמנם לא רואים שום דבר, אבל אף אחד לא יודע מה קורה בתוך "הקנקן", זה כאילו שאני מתפלל לקיר, הלימוד שלי הוא לא אותו לימוד, ואני בקושי פותח ספר בגלל שאני לא מרוכז, כי אני לא מצליח להפנים ולהתחבר למה שאני לומד. אני מרגיש חנוק מבחינה רוחנית. יש לציין שלפני שזה התחיל לא הרגשתי קשר לאוכל ככה, והייתי הרבה יותר חזק רוחנית.

 

 


 

   

תשובה:

מה שקורה לך בתקופה הזו, זו ירידה רוחנית שמטרתה להעמיד אותך בניסיונות חדשים ובהתמודדויות חדשות, ולהכשיר אותך לקראת דרגה רוחנית עוד יותר גבוהה ממה שהייתה לך עד כה.
 
ידוע שהקב"ה מביא על כל אחד שעתידו לגדול בתורה, תקופות בהם הוא לא מרגיש את ההרגשות האמיתיות של קירבת השם, אהבת תורה ושמחה בעבודת השם, וזאת כדי שמתוך הרגשת החשכות, הצמאון של האדם להתעלות רוחנית ילך ויגבר, שהרי אדם רוצה את מה שאין לו, לא את מה שיש לו. לאחר מכן, אחרי שעוברת התקופה הקשה, מרגישים את ההתעלות שבאה בעקבותיה, זה מה שנקרא ירידה לצורך עליה.
 
עוד צריך להזכיר את מה שכתוב "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו", לכן דוקא אחרי שהייתה לך תקופת התעלות גדולה, וגדלת יותר בתורה, גם היצר התחיל להתקיף אותך באופן יותר קשה. קשה ליצר לראות אדם שמתעלה ברוחניות, לכן הוא עושה את כל המאמצים כדי להקשות עליו. אבל כאמור, הקושי הזה שעוברים מביא בסופו של דבר רק תועלת.
 
לגבי הדחף לאכול, יתכן שזה נובע מריקנות מסויימת שאתה מרגיש בתקופה הזו, ומתחושות של כשלון, החמצה, אי הצלחה, כעסים ומרירות שעוברות בלבך כעת, וכדי למלא את אותה ריקנות ולתת פיצוי על אותן תחושות לא נעימות, הנפש שלך נמשכת לאכילה, מתוך תחושה שבזה היא תמצא מילוי ומבטח. אל תתרגש מזה יותר מדאי, זה יעבור בעזרת השם אחרי שתחזור שוב לימי העליה שלך. אך גם בתקופה הזו לא כדאי להגזים, וצריך גם להשתדל להלחם נגד יצר התאוה ולא להגרר כל פעם אחרי האכילה, אבל לא להשבר ולא להרגיש יאוש אם שוב ושוב נמשכים אחרי האוכל.
 
גם תשתדל להכריח את עצמך להיות בשמחה, ולדעת איך להעריך כל מצוה שאתה זוכה לעשות, כל ברכה ותפילה שאתה זוכה להגיד, וכל מילה של לימוד שאתה זוכה ללמוד. אפילו שאתה מצליח היום ללמוד פחות מפעם, אבל הרי "לפום צערא (הקושי והצער) – אגרא (השכר)", כך יוצא שבשמים כל לימוד קצר שלך היום, נחשב כמו לימוד של הרבה מאד זמן. תשתדל להוריד מעצמך את כל הכעסים והמרירות ולהתרכז רק בדברים טובים. מצב רוח של שמחה מסייע מאד בהפחתת משיכה אחרי אוכל.
 
לסיכום, אתה צריך להבין שאתה לא יורד באמת ברוחניות, הירידה נראית רק כלפי חוץ ומופיעה רק בהרגשה שלך, אבל באמת בעומק הנשמה אתה נבנה יותר בתקופה הזו, ועוד זמן מסויים אתה גם תרגיש איך שאתה יוצא מהתקופה הזו עם מחשבות והרגשות יותר גבוהים ממה שהיה לך עד כה.
 
רק תשמור טוב על עצמך שלא להגיע ליאוש, היאוש זה הכי מסוכן, ואסור אף פעם להתייאש. כמו שבגשמיות חז"ל אומרים "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים" ככה זה גם ברוחניות, אפילו שרואים שמאד קשה, אסור להתייאש, וצריך להתפלל ולחיות בבטחון גמור, שמתוך החושך יצא אור גדול, וכל מה שעובר עלינו, זה הכל אך ורק לטובה.

בהצלחה רבה!

יעקב

עבור לתוכן העמוד