ממילא אכנס לגיהנום, אז למה להילחם?

הגדל

 


 

   

שאלה:

לפעמים אני אומר לעצמי שבלאו הכי אני כבר אקבל גיהינום על העבירות שלי, אז למה לי להמשיך להתאמץ ולהתגבר על היצר הרע?


 

   

תשובה: 
אפשר להבין למה זה מציק לך. אבל זה מפני שאתה לא יודע שעל כל עבירה שאתה נמנע מלעשות – אתה חוסך מעצמך הרבה הרבה עונשים. אבל לא רק זה, אתה אפילו תקבל שכר רב על כל הימנעות כזאת. כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה (קידושין ל"ט:), שאם קשה לך להתגבר על יצרך ואף על פי כן אתה מתגבר, הרי שכרך הוא פי מאה. וכמו שכתוב באבות דרבי נתן (פרק ג'), שעל מצוה אחת שמקיימים מתוך צער מקבלים שכר יותר ממאה מצוות שעושים שלא בצער.


לכן ברור שכדאי לך להתאמץ, "כי אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה". כלומר, אין מצב שהקב"ה לא משלם שכר על כל דבר הכי קטן שיכול להיות.

כל המחשבות האלה, כאילו כבר אין טעם לנסות להתגבר על היצר, הן בעצמן עצת היצר שמנסה להחליש אותך ולגרום לך לחטוא שוב ושוב. כל מצוה שאתה עושה נמדדת בפני עצמה, בלי שום קשר לדברים האחרים שאתה עושה. וכל פעם שאתה מתגבר על היצר, אתה תקבל שכר רב ועצום מאוד.


בספר 'ששון ושמחה', כתוב דבר מדהים, שאפילו הפושע שבפושעים, שאין פושע יותר ממנו, אם עשה אפילו רק מצוה אחת (!!) אז לא רק שהוא יקבל שכר על המצוה שעשה, אלא שהשכר על המצוה האחת והיחידה שעשה בימי חייו הוא הרבה יותר גדול מהעונש על כל העבירות ביחד. אתה מתאר לעצמך! כך שאתה יכול לראות שאין שום קשר בין מצוה לעבירה. מצוה לחוד ועבירה לחוד.

עבור לתוכן העמוד