לשומרי תורה ומצוות צריכה להיות פרנסה ברווח, ובמציאות החרדים הכי עניים

הגדל

 

 

 

   

שאלה:

כמו שאני מבין את זה, למי ששומרים תורה ומצוות צריכה להיות פרנסה ברווח, ובמציאות אני רואה שבדרך כלל החרדים הם הכי עניים ודווקא החילונים הרבה יותר עשירים!


 

   

תשובה:
נכון, לכאורה מי ששומר תורה ומצוות היה צריך להיות עשיר, והשאלה שלך היא עתיקה מאוד. משה רבינו כבר שאל את הקדוש ברוך הוא: למה יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו?
יש על זה כמה תשובות.


אין דבר כזה צדיק שיעשה רק טוב ולא יעשה שום חטא, לכן לפעמים הצדיק סובל כאן בעולם הזה, כדי לכפר לו על החטאים המעטים שיש לו. אבל לרשע נותנים לפעמים את השכר שלו כאן בעולם הזה, כדי לסלק אותו מהעולם הבא, ששם השכר הוא לנצח. הגמרא (ירושלמי חגיגה פ"ב) מספרת שיום אחד נפטר צדיק אחד, ובאותו היום נפטר גם מוכס (איש מכס) רשע. כמובן שבהלוויה של הצדיק היו הרבה אנשים ואחרי הרשע הלכו רק כמה מבני המשפחה. לפתע שמעו המלווים של הצדיק והרשע רעש מתקרב וראו חבורת שודדים רצה אליהם. מיד עזבו כל המלווים את שתי המיטות, וברחו כדי להתחבא.

 

רק תלמיד אחד של הצדיק התחבא ליד מיטת הצדיק. כעבור זמן, כשחלפה הסכנה, חזרו כל המלווים להמשיך במסע ההלוויה. אבל כאן קרתה טעות נוראה: כל האנשים שבאו ללוות את הצדיק הלכו בטעות אחרי המיטה של המוכס הרשע וליוו אותו בכבוד גדול. התלמיד שהסתתר ליד המיטה של הצדיק צעק להם שזו טעות, אבל אף אחד לא שם לב אליו. כך יצא שלרשע הייתה הלוויה מכובדת מאוד, והצדיק נקבר בביזיון עם כמה מלווים. התלמיד הצטער מאוד ורצה לדעת למה זה קרה לרב הצדיק שלו.


בלילה, בא הצדיק לתלמיד בחלום, כשהוא שמח מאוד ולבוש בגדים יפים. הצדיק אמר לתלמיד: "זה בסדר, כל מה שקרה היה לטובתי. פעם אחת שמעתי איך דיברו לא יפה לתלמיד חכם ואני לא התערבתי, וכדי לכפר לי על העוון הזה דאגו מהשמיים שיהיה לי בזיון בהלוויה שלי. המוכס הרשע עשה פעם אחת סעודה והמוזמנים לא הגיעו, אז הוא הלך ונתן את כל הסעודה לעניים. וכדי שיקבל את השכר שלו כאן בעולם הזה, דאגו מהשמיים שתהיה לו הלוויה יפה".

הגמרא אומרת (ערכין ט"ז:), שמי שעברו עליו ארבעים יום בלי שום צער (הכוונה אפילו צער קטן מאוד, לדוגמה הוא רצה להוציא מהכיס שלו שלושה מטבעות ויצאו לו שניים), אז הוא צריך לדאוג, כי זה אומר שנותנים לו את השכר על המצוות שלו כאן בעולם הזה. ורבנו גרשום מסביר שזה מפני שכשיש לאדם ייסורים הם כפרה בשבילו. והאדם הזה שאין לו בכלל ייסורים זה מפני שהוא קיבל פה, בחייו, את השכר של העולם הבא שלו. ויש מי שאומר שם בגמרא, שגם אם הוא לא הפסיד את העולם הבא,

 

עדיין הוא צריך לדעת שהולך לקרות לו משהו רע, כי עברו עליו ארבעים יום בלי שום כפרה. לכן תבין שבאמת כל צער שיש לאדם זה מהשמיים לטובתו. ואפילו שכולנו משתדלים לשמור את המצוות, מי יכול לומר: "זיכיתי לבי טהרתי מחטאתי", כלומר שאני צדיק? לכן דווקא אם אתה רוצה שלא יהיה לך צער, אז תבין שכמה שתעשה פחות עבירות אתה תחסוך מעצמך צער וייסורים גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

ובנוגע לדוגמה שהבאת שלחילונים יש כסף ולחרדים יש פחות, אתה צריך להבין שמה שקובע אם אתה מצליח או לא, זה לא כסף, אלא אושר. ובזה אני חושב שלא צריך לומר יותר מדי כמה סובלים אחינו הטועים, שאין להם רגע של נחת בחיים ובמיוחד כולם יודעים כמה צער יש להם מהילדים שלהם, שבלי מצוות כיבוד הורים הם עושים מה שבא להם, ממש כמו שכתוב "ישראל כשהם יורדים, יורדים עד לתהום".

 

חוץ מזה שכולם יודעים שאין להם שום הנאה אמתית משום דבר. לכן הרבה מהם באמת חזרו וחוזרים בתשובה שלמה, כי הם חיפשו תוכן לחיים שלהם ולא יכלו לסבול יותר את הריקנות בחיים החילוניים. אתה גם שוכח שלא כל החרדים הם עניים, הרבה מאוד מתפרנסים בכבוד ואפילו יותר מזה. ויש הרבה חילונים שהם עניים ממש, והמצב שלהם מעורר רחמים, כי אין להם את כל העזרה והגמילות חסדים שיש אצלנו.

עוד תשובה למה ששאלת היא, שהאמת אנחנו לא יכולים לשאול שום שאלות על השם יתברך, כי בעצם אנחנו לא יודעים שום דבר ממה שקורה בעולם, אין לנו את התמונה השלמה, אנחנו רואים תמיד רק חצי תמונה. תשמע סיפור שכתוב בספר של אחד מרבותינו הראשונים (מובא בספר 'דרשות על התורה' לרבי יהודה אבן שועיב זצ"ל בפרשת דברים), שימחיש לך טוב מאוד את העניין זה.

מעשה באדם שהלך אל באר המים כדי לשתות, ונפל לשם הארנק שלו שהיה מלא בכסף, אבל האדם הזה לא שם לב והלך לדרכו. לאחר מכן הגיע לשתות במקום אדם שני, מצא את הארנק, שמח שמחה גדולה והלך לדרכו. הגיע לבאר אדם שלישי, שתה ממנה ושכב שם לישון. והנה האדם הראשון שם לב לפתע שהארנק שלו נעלם, הוא הבין שהארנק נפל לבאר וחזר לשם במהירות כדי לחפש אותו. כשלא מצא את הארנק, הוא היה בטוח שהאדם שישן שם מצא אותו ולקח לעצמו, לכן העיר אותו בכעס ושאל איפה הארנק. אבל האיש לא ידע מה הבנאדם רוצה ממנו, "מה ארנק? איזה ארנק?" הוא שאל בבהלה. בעל הארנק היה בטוח שהאיש לא אומר את האמת. הוא התרגז עליו מאוד, עד שהתחיל לתת לו מכות. האיש המסכן המשיך להכחיש שאין לו מושג מה הוא רוצה ממנו, עד שבעל הארנק איבד את עשתונותיו, והרג אותו.


הקדוש ברוך הוא הראה למשה רבינו את המעשה הזה, ומשה רבינו שאל את השם יתברך: למה נהרג האדם השלישי המסכן שלא חטא ולא פשע? ולמה האדם השני מצא את הארנק שלא שלו? השם יתברך ענה לו שבאמת בהתחלה, אבא של האדם הראשון גנב מהאבא של האדם השני כסף, ולכן הכסף חזר למי שהוא שייך לו על ידי זה שהאדם השני מצא את הארנק. ומה שהאדם השלישי נרצח בידי הראשון, גילה השם יתברך למשה שהאדם השלישי הזה רצח את האח של האדם הראשון, ככה שהאדם הראשון הוא בעצם גואל הדם של אחיו (גואל הדם זה קרוב משפחה של נרצח שיכול להרוג את מי שרצח את בן משפחתו). ואז אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "עכשיו אתה רואה שכל מה שהשם עושה זה אמת, ואסור לשאול שאלות על זה".


גם האר"י הקדוש כותב, שבאמת לפעמים אדם מקבל עונש בגלגול הזה, בגלל חטא שהוא עשה בגלגול הקודם. לכן מה שאנחנו צריכים לדעת ולהבין זה, ש"כל משפטי ה' אמת צדקו יחדיו", כל מה שהשם עושה זה אמת וצדק, ואין לנו שום מושג מה קורה ולמה, כי איך ייתכן שאדם שעשוי מחומר יעז לנסות ולהבין את הבורא שהוא יוצר הכול? הוא צריך להתבייש לשאול שאלות על השם יתברך, כי נברא לא יכול להבין את מי שברא אותו. רק דבר אחד אנחנו יודעים על בטוח, שכדאי להתנהג כמו שהשם רוצה, כי ככה האדם חוסך מעצמו כל מיני צער וייסורים גם בגלגול הזה וגם בגלגולים אחרים.

עבור לתוכן העמוד