מאז מלחמת עמלק ועד היום, האויב יודע מתי לבוא..

לכידות פנימית, זהות משותפת וחזון הם לא סתם מילים יפות, אלא חלק מתפיסת ביטחון.
6/02/2017
הגדל

איור: יואל וקסברגר-מלכות וקסברגר©

 

לצד "שירת הים" המופלאה ששרים כל בני ישראל ביחד, מופיעות בפרשה כמה וכמה תלונות ראשונות. חשוב לשים אליהן לב: "המבלי אין קברים במצרים, לקחתנו למות במדבר?", שואל הציבור את משה רבנו כבר עם תחילת המסע. כלומר: האם אין במצרים מספיק קברים עבורנו, שצריך לצאת ולמות פה במדבר סיני? זמן קצר אחר כך הם מתלוננים על צימאון: "וילונו העם על משה לאמור: מה נשתה?". עוד כמה פסוקים חולפים, ושוב אבותינו משמיעים טענות. הם מתגעגעים ל"סיר הבשר" במצרים וטוענים כי משה ואהרון הוציאו אותם למדבר כדי "להמית את כל הקהל הזה ברעב".
וזה לא הסוף. בהמשך הפרשה העם שוב צמא, ושואל: "למה זה העליתנו ממצרים, להמית אותי ואת בניי ואת מקני בצמא?". בשלב הזה גם המנהיג משה כבר מביע ייאוש: "ויצעק משה אל ה' לאמור: מה אעשה לעם הזה? עוד מעט וסקלוני".
במצב עניינים כזה, כמעט לא מפתיע לקרוא את הפסוק הבא: "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל". כלומר, כשהעם עייף, עצבני, ספקן, חסר אמונה וזועם – עמלק מזהה הזדמנות ותוקף. מאז ועד היום, האויב יודע מתי לבוא. לכידות פנימית, זהות משותפת וחזון הם לא סתם מילים יפות, אלא חלק מתפיסת ביטחון.

 

         

דרג את הכתבהדירוג כתבה מאז מלחמת עמלק ועד היום, האויב יודע מתי לבוא..: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
2 מדרגים
עבור לתוכן העמוד